"בגליל, בתל-חי..."

ב-7.3 מלאו 100 שנים למותו של יוסף טרומפלדור בידי מרצחים ערביים שפלשו לתל-חי. הוא נפצע בבטנו ודימם. הרופא היהודי-אמריקני שהוזעק ממתולה לא הצליח להצילו, אך הם שוחחו.

האיש שאיבד את ידו במלחמת רוסיה-יפאן ב-1905 מפגיעת פגז וקיבל אות הצטיינות של לוחם נועז מהצארינה; האיש שהתחיל כטולסטויאני וצמחוני ופציפיסט והתחבר לתנועה הציונית, אמר לרופאו ד"ר ג'ורג' גרי: "אין דבר, כדאי למות בעד הארץ". לפי גרסה אחרת קילל ברוסית "לעזאזל, אם כבר למות אז למען ארץ-ישראל".

יוסף חיים ברנר, שבעצמו יירצח בעוד שנה בידי פורעים ערביים, העניק לזה לבוש ספרותי: "טוב למות בעד ארצנו". אבל שמאלנים אנטי-ציונים לא יכלו לפרגן גיבור כזה (שהיה אגב משפטן בהשכלתו) וטענו כי לא היו דברים מעולם. אך גרי ואברהם הרצפלד שמעו את הדברים. הם גם נזכרו במכתב זמן אמת מאת בן ציון ישראלי.

לפני כן עמד בראש גרעין במגדל. הוא היה כה כריזמטי שכאשר העיר משהו לאחד החלומים זה לא יכול היה עוד לחיות ושם קץ לחייו. ב-1915 נלחם לצד ההבריטים בגדוד מובילי הפרדות בגליפולי. כאשר הקים זאב ז'בהוטינסקי את תנועת הנוער שלו בית"ר העיר כי היא בבחינת ראשי תיבות: "ברית יוסף טרומפלדור".

את השיר הנודע-נשכח "בגליל בתל-חי טרומפלדור נפל/בעד עמנו בעד ארצנו גיבור יוסף נפל" כתב אלמוני, אך לימים התגלה כי המחבר הוא דווקא איש מאוד לא ספרותי ראש עיריית חיפה אבא חושי. דורות של חניכי תנועת העבודה מזה ובית"ר מזה חונכו לאורו. אבל הוא לא היה באח הגדול, ונשכח ונמוג.