וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד <br>

בימים אלה מהדהדים רבים וטובים את אזהרת הכתוב בספר דברים פרק ד', פסוק ט"ו, "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". שר הבריאות בעצמו עמד על הפודיום והמריץ את אוכלוסי ישראל להיזהר בכל דיני הבידוד וההסגר מכוח הפסוק הזה. מה שאמר הוא שאם אדם אינו נשמר מאוד לנפשו, שווא תשמורנה עליו תקנות וגזירות. אדם ממונה על נפשו, ישמור עליה אפוא מאוד, יותר ממה שמורים לו, למעלה ממה שמצווים עליו. מרצונו. מחובתו שלו לחייו. והדברים ברורים. על פיהם גם סמכו על ההלכה הדורשת מן האדם להישמע לרופאים, ואם הם אומרים לחלל על החולה שבת, צריכים להחמיר ואפילו ספק חולה עושים לו מה שבריאותו מחייבת משום פיקוח נפש, משום "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד".

אורשה להוסיף. 'מְאֹד' בהיפוך אותיות הוא >B>'אדם'. המדרש ער לכך ואומר שעל כל הבריאה אמר ה' 'כִּי-טוֹב', אבל על הבריאה כולה אמר 'וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד' ובא המדרש (בראשית רבא) ואמר "והנה טוב אדם"! על דרך זאת, מותר לדרוש כי "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד" משמעו ונשמרתם על האדם. לא רק על נפשו. על כבודו, כבוד האדם שבו. על כל אדם, עולל ויונק ועלם ועלמה, וזקן וזקנה, על כל מי שהמגפה אינה פוסחת עליו אם רש הוא או שוע, אם מורם מעם אם אחד מעם, אם נמנה הוא על קבוצה זו או על קבוצה אחרת. צריכים לשמור על האדם. לשמור טוב מאוד. כל נברא בצלם.

ועוד זאת אומר. גם הנביא מלאכי קורא להישמר. אבל מה הוא אומר? "וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם" (מלאכי ב',ט"ו) הוא אומר. כשבאים להישמר בגוף ובנפש כדי להרחיק את הסכנה והאיום על הבריאות, צריכים לקחת בחשבון שצריכים להישמר ולהיזהר שלא להזיק לרוח, לא להרבות חרדה, לא לנבא שחורות אפילו לא כדי להרבות זהירות, אלא לזהירות מה שחיוני וצריך הוא לתת ביטוי לדאגה, לשותפות הגורל, לאמונה בסולידריות הבין אישית, בעידוד. "וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם". אומר גם שחייבים לקחת בחשבון כי במוצאי המגיפה צריכים לשוב אל מהלך החיים היצרני אל הפרנסה, אל העתיד ועל כן בימי השמירה על הנפש צריכים לשמור על הרוח, ועל הביטחון כי אחרי פסק זמן, שבים סיכויי הפריחה להיות ממש. מי שאיננו מאמין בכך, רוחו שבורה. רוח שבורה חלילה, שוברת עימה גם הנפש, ושמירה מעולה עליה, איננה מועילה להציל.

ועוד אומר, פסקו חכמים "לעולם אל יעמיד אדם עצמו במקום סכנה לומר שיעשו לו נס דשמא לא יעשו לו נס ואם יעשו לו מנכין לו מזכיותיו" (שבת ל"ב ב). ראויים הדברים האלה להיזכר. לא רק שמי שאומר כי ייעשה לו נס תגמול זכויותיו, והוא לא נשמר, מסתכן מאוד לנפשו, שמא חשבון זכויותיו בפיו וחשבון זכויותיו בשמים אינו אותו חשבון, ואפילו יש לו זכויות, מנכים לו אותם מאוצרו כי כיוון שלא נשמר סיכן אחרים, ודי בכגון זה שייענש וינכו לו מהונו למעלה. "וְנִשְׁמַרְתֶּם" - כולכם! "לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" - לנפשות הרבים.

אחרי שאמרנו את כל אלה, נחזור אצל הפסוק. הוא איננו כתוב בפסקה העוסקת בבריאות, או בסכנת נפשות. אומנם כך הוא נדרש, אבל רק מפני שהוציאו אותו מהקשרו. ומה הוא הקשרו? נאמר ברצף, על-פי הכתוב, בהיעלם אחד בספר דברים פרק ד', "יד וְאֹתִי צִוָּה יְ.ה.וָ.ה בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים ִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ .טו וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם..."! שום קשר לבריאות. הקשר הוא חוקים ומשפטים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ!

פשטם של הדברים הוא ששמירת החוקים והמשפטים בארץ, היא שמירת הנפש. אין הפשט דוחה את הדרש ואין הדרש מבטל את הפשט. בימי הסכנה האורבת לבריאות המחייבת שמירת הנפש, החיים, הנשימה, אסור למשכן את המשפט ואת הצדק, ונשמרתם, מאוד, מאוד על הבריאות, ונשמרתם מאוד על החוקים ועל המשפטים. לא נפש מפני נפש. נפש בנפש.

ויהי רצון כי נשמור ונישמר ברוחנו ובנפשנו ותינגף המגפה במהרה בימינו.