|
|
פחד וחרדה [צילום: חאסן ג'די/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הבחירות ה-23 לכנסת ישראל הסתיימו ביום שני השבוע, בהשבעה בצל הקורונה בכנסת ישראל. אלו ללא ספק וללא גוזמא היו בחירות היסטוריות ובעיקר משמחות. מאות אלפי אזרחים ערבים, אזרחי מדינת ישראל, יצאו להצביע, לממש את זכותם הבסיסית, להיות חלק, להשתלב. זה היה יום חג אמיתי לדמוקרטיה איתנה ויציבה.
מאות אלפי אזרחי ישראל הערבים אמרו בבחירות האחרונות שמדינת ישראל היא מדינתם, שהדגל של המדינה הוא דגלם, שההמנון, גם אם יש בו משפט מבדל, הוא עדיין המנונה של המדינה שבה הם נהנים לחיות, רוצים לחיות ובוחרים להמשיך לחיות. הבוחרים הערבים-ישראלים אמרו בבחירות אלה: אנחנו חלק מהמדינה, מבקשים להשתלב בהנהגתה בתפקידי מפתח, לתרום את תרומתנו.
אם כן, מדוע ישנה תחושת חירום, תחושת חרדה, דאגה ופחד בקרב חלקים גדולים בחברה הישראלית מימין, משמאל וממרכז? מדוע רמת דחיית עשרים אחוזים מאזרחי המדינה גבוהה ביותר?
התשובה פשוטה, בהירה ונהירה, ההנהגה. ערביי ישראל בחרו בהנהגה זו אשר יש בה קיני תומכי טרור, קיני מחבקי רוצחים, קיני שואפי שלום, קיני מבקשי דו-קיום, קיני מבקשי השתלבות, קיני מנציחי נכבה, קיני שונאי חיילים, קיני מגני טרוריסטים, קיני כל אזרחיה, קיני כל מבקשי השיבה, התמהיל של 'הרשימה המשותפת', המורכבת ממספר קבוצות באוכלוסייה הערבית, שונות בתפיסת לאומיותן, מהותן ומטרותיהן, אינו מייצג בעליל את תמהיל האוכלוסייה הערבית בישראל, אשר ברובה חפצה בחיים מתוך כבוד ואזרחות מכבדת.
התשובה לפחד
מכאן נובעת החרדה מתסמונת 'הערבים נוהרים' ועד 'כולם טרוריסטים'. מקור החשש, הפרנויה, אינו תלוש מהמציאות המדממת מיום חזרת עם ישראל לארצו. יש לחשש זה בסיס. חלק מההנהגה לאורך הדורות מבקש לבטל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, מבקש לבטל את השם ישראל, לקעקע את הישות הציונית מהשורש, להבאיש את ריח המדינה היהודית בעולם. למחוא כפיים ל-BDS, להבריח מכשירים סלולריים למחבלים בבית כלא, לסמן לחיזבאללה מטרות בעת מלחמה, לעלות על המרמרה ולזעוק שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד. לא אמרנו עוד מילה על תרמית 'מסגד אל-אקצה בסכנה'. אלו חלק מהעילות והסיבות לחשש, לפחד, לסירוב ולהפיכת חלק מהנהגת ערביי ישראל לשונאים, או כפי שהגדירם שר החוץ ישראל כ"ץ "מחבלים בחליפות".
ההישג ההיסטורי של הרשימה המשותפת הוא כתר בוהק על ראש הדמוקרטיה הישראלית. ערביי ישראל הם חלק ממדינת ישראל, חובתם, אם חפצי התערות ושילוב בחברה הם, היא להצמיח מקרבם הנהגה אחרת, לא חובבת ציון, לא מתערסלת עם דגל המדינה ולא מזילה דמעות בעת שמיעת 'התקווה'.
הנהגה מחויבת למדינת ישראל כמדינת העם היהודי, הנהגה המבקשת לתרום לשיח, לעשייה, לדאוג לרווחתם וביטחונם האישי של בוחריה, הנהגה אשר תיאבק על תקציבים שווים לילד ערבי ולילד יהודי, שתיאבק על תשתיות בנצרת כמו בנוף הגליל, שתיאבק על צמצום פערים בחינוך, שתפעל לשירות אזרחי מלא של צעיריה שאינם מתגייסים לצבא, שתאפשר ליהודים לחוש לפחות כמו המוסלמים בהר-הבית, שתבנה בתיה ומוסדותיה על-פי חוק והיתרים, ששמירה על החוק לא תהיה המלצה. הנהגה כזו הדואגת למאות אלפי אזרחיה תוך שמירה על הזיכרון של ימי טרום הקמת המדינה, היא התשובה לפחד, לדאגה, לחרדה.
בשולי הדברים ייכתב, אזרחי ישראל הערבים, אכן אינכם אמורים לדאוג לבעיות הפחד והחרדה של היהודים בארץ ישראל, אף אין אנו מבקשים זאת מכם. ברם, עליכם לדעת כי כל זמן שתבחרו במי שמבקשים לקעקע את יסודות המדינה היהודית, מעגל זה לא יקטע. עכשיו הזמן לחשבון נפש. בבחירות הבאות חייבים להכריע, חייבים לבחור הנהגה ערבית-ישראלית מתונה, המייצגת את הציבור הערבי-ישראלי על כל גווניו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
