נדרש חישוב מסלול מחדש בניהול משברים בישראל

מגפת הקורונה שעדיין מתפשטת וגובה קורבנות רבים ברחבי העולם מציבה אתגרים רבים המחייבים חשיבה מחודשת במגוון תחומים. למרות שלא ניתן לאימוד עדיין את היקף הנזקים שהמגפה תותיר מאחוריה, ברור כי מדינות רבות תצטרכנה לשקם את הכלכלה, התעסוקה, החינוך ומערכות ציבוריות נוספות שנפגעו או שהתגלו כחסרי יכולת למלא את תפקידן. כל זאת, לצד הצורך לתת מענה דחוף וראוי לאזרחים רבים שנפגעו באופנים שונים כדי להחזיר את החברה ואת המדינה לשפיות.

ההנהגה תצטרך להתמודד גם עם שאלות רבות המופנות ע"י הציבור בנוגע למוכנותם של הגופים האמונים על שלומו ובריאותו ולגבי אופן ניהול המשבר. ניתן להניח כי החשיפה להבדלים הגדולים בין המדינות במניעת התפשטות נגיף הקורונה ובמענה הרפואי לחולים, תגרום ללחץ ציבורי להקמת ועדות חקירה לבדיקת אופן הטיפול במשבר- הן כדי למנוע את הישנות המחדלים בעתיד והן כדי לבוא חשבון עם האחראים.

בחינת השוואתית של גורמים שהביאו מנהיגים לאשר הקמת ועדות שיחקרו את התנהלותם ומידת נכונותם ליישם את ההמלצות מלמדת על שונות גדולה בין המדינות. בפרט בכל הנוגע להסקת מסקנות אישיות בקרב האחראים בדרג הפוליטי. עם זאת, ניתן להצביע על מאפיין משותף המלמד כי לחץ ציבורי, מדומה או אמיתי, היה הגורם העיקרי להקמת הוועדות וליישום ההמלצות. ביטוי לכך ניתן למצוא בהסברים הבלתי פורמליים באשר לצורך להקים את ועדות החקירה הכוללים חששות מפני תסיסה אזרחית העלולה להוביל לאובדן השלטון.

ככלל, הדרישות של הציבור לחקור אירועי משבר ואסון מקורן במידע לו הוא נחשף והפרשנות שהוא נותן ביחס לציפיותיו. מרכיב חשוב נוסף מקורו במידת אמון הציבור בהנהגה שמכוון את התחושה אם המשבר מנוהל משיקולים של טובת הציבור או שהוא נגוע בשיקולים זרים. ניתן לומר כי חלק ניכר מהטענות כלפי הדרג הפוליטי בניהול משברים הן אוניברסליות ומקצתן ייחודיות למדינה. בעיקרן כוללות טענות על שיקולי בחירות והישרדות פוליטית, כניעה ללחץ של גופים אינטרסנטיים, העדפת קבוצות אוכלוסייה המהוות את ציבור הבוחרים, חוסר כישורים והתאמה וכן נקיטת צעדים מחמירים כהכנה לוועדת חקירה.

כדי לצמצם תופעות שליליות אלו הפוגעות גם בערכים חברתיים מרכזיים העומדים בבסיס קיומה של חברה דמוקרטית מתוקנת יש לנקוט בשורה של צעדים ובמרכזם: (א) להסדיר בחוק ובאופן ברור את תחומי האחריות והסמכות של משרדי הממשלה ויתר הגורמים האמונים על הנושא (ב) לקבוע מי המשרד הממשלתי שינהל את המשבר על-פי אמות מידה לפי תרחישי הייחוס (ג) להסדיר תהליך קבלת החלטות משותף עם השלטון המקומי (ד) לקבוע גורם האחראי להעברת מידע לציבור (ה) להכין "תוכניות מגירה" והצעות חוק למצבי משבר שונים (ו) להקים "צוות מומחים לניהול משברים".

בהתייחס לצוות המומחים, הכוונה לגייס את מיטב המוחות בתחומים השונים שיתמחו בניהול משברים על-פי תרחישי היחוס הצפויים. לרשות הצוות יעמדו הכלים כדי לייצר תשתית של מידע ונתונים, הפקת לקחים, ניתוח המשמעויות וגיבוש המלצות לדרכי פעולה בראיה רחבה והוליסטית. פעילות זו, צריכה להיעשות בשיתוף פעולה עם כלל הגורמים לרבות הגופים המקבילים במדינות אחרות. ברמה הפרקטית, הצוות יפעל במסגרת מליאה וצוותי משנה עם סמכות חוקית להנחות על נקיטת צעדים בעתות משבר בתחומים כפי שיקבעו ולהעניק ייעוץ למקבלי ההחלטות בדרג המקצועי והפוליטי. במסגרת זו, הצוות יגבש המלצות להתמודדות עם תהליך חזרה לשגרה ודרכי התמודדות עם דילמות חוקיות, מקצועיות ואתיות.

הצורך לנקוט צעדים אלו ואחרים, מקבל משמעות מיוחדת לגבי מדינת ישראל שגם בפתחו של העשור השמיני לקיומה היא נאלצת להתמודד עם אתגרים קשים שחלקם מאיימים על המשך קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית וחלקם אף על עצם קיומה. כמו-כן, מציאות החיים בישראל מלמדת על הצורך להיות ערוכים להתמודד עם מספר משברים במקביל. בנסיבות אלו, יש קושי ברושם המתקבל לפיו ראש הממשלה מנהל באופן אישי את משבר הקורונה ולאורך זמן כשלצידו מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל משרד האוצר.

במצב דברים זה, טוב תעשה הממשלה אם לאחר החזרה לשגרה תיזום בדיקה מקצועית ובלתי תלויה של ניהול המשבר ותהליך קבלת ההחלטות כדי לחזק את אמון הציבור בהנהגה ובמוסדות המדינה. צורך חיוני זה גובר גם לאור דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה על מוכנות מערך הבריאות לפנדמיה, ודוח ועדת המומחים משנת 2007 הכולל תוכניות פעולה למשרד הבריאות, וקביעה נחרצת כי ניהול משברים כדוגמת מגפת הקורונה יהיה באחריות משרד הביטחון כאשר משרד הבריאות יטפל בהיבטים הרפואיים בלבד.

לסיכום, ההשלכות הקשות הצפויות ממגפת הקורונה על חיי הפרט, החברה והמדינה מחייבות שינוי כללי המשחק לרבות שינוי התשתית החוקית והנורמטיבית לניהול משברים בזירה הגלובלית והמקומית. המאפיינים של מדינת ישראל מעצימים את החשיבות והדחיפות הנודעת להסדרת ניהול משברים ובמרכזם הקצאת המשאבים הדרושים וחקיקה שתקבע באופן ברור את חלוקת התפקידים בין הגופים השונים ואת המשרד הממשלתי שיהיה אחראי לניהול משברים על-פי תרחישי הייחוס השונים.