לא היה רגע שמצמצתי

הימים שאנו מצויים בהם הם ימים משמעותיים מאוד לעתידה של מדינת ישראל. אנו ניצבים בימים אלו בפני הכרעות גורליות והחלטות קשות.

לקראת סופו של שבוע בו ציינו את חג הפסח במגבלות הנובעות ממגפת הקורונה, ועם הפנים לימי הלאום: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון ויום העצמאות, היה לי חשוב לעצור לרגע ולפנות אליכם באופן אישי וללא מתווכים.

תוצאות הבחירות במשולב עם פרוץ מגיפת הקורונה מחייבים לעשות את מירב המאמצים להסיר את אי-הודאות הפוליטית בה אנו מצויים למעלה משנה ולהקים ממשלה יציבה בישראל.

מבחירה מודעת החלטתי, מיד כשהסתיימו הבחירות, שלא להשתתף בפסטיבל תקשורתי של ספינים, מתקפות והאשמות ולהתמקד במאמץ להקמת ממשלת חירום לאומית שעם ישראל זקוק לה מאוד. ממשלה שתתלכד סביב המשותף, תחל מסע פיוס לאומי שאנו זקוקים לו כה רבות, ממשלה שתאפשר להתמודד בצורה המיטבית עם אתגרי ההווה ותממש את האינטרסים הלאומיים הניצבים לפתחינו.

גם אם הגשמת רעיון זה מתמהמה אני בטוח כי הדבר הוא בהישג יד. כי אין דרך אחרת.

לא חשבתי שהפוליטיקה הישראלית היא 'הליכה בפארק'. להפך, תמיד אמרתי שהחיים הציבוריים הם "ריצה למרחקים ארוכים".

כמי ששימש בתפקידים ציבוריים וכיהן כמזכיר ממשלה במשך למעלה מארבע שנים, הזירה הפוליטית מוכרת לי היטב. ויחד איתה הרגעים הרבים בהם נדרש לקחת החלטות כבדות משקל ולנווט באי-וודאות. עם זאת, אין לי ולא הייתה לי כוונה להיות חלק מהמערכת הפוליטית מבלי שאוכל להביא לביטוי את תפיסת העולם שבאתי לשרת, לעמוד על עקרונות ולקדם רעיונות בהם אני מאמין.

זו הסיבה שהביאה אותי ואת חברי ושותפי, ח"כ יועז הנדל, לקבל החלטה קשה אך מתחייבת במציאות פוליטית שנוצרה. החלטה גורלית שדרשה לפרק שותפויות פוליטיות קודמות ולהקים את סיעת "דרך ארץ". הקמתה משקפת נאמנות לכל אותם מצביעים ששלחו אותנו לכנסת בשמה של האחדות, הפיוס הלאומי, הממלכתיות והשמירה על ארץ ישראל.

שני דברים עמדו ועומדים לנגד עיני בכל השנים בהם מלאתי שליחות ציבורית: אחדות ישראל וביצורה כמדינת מופת, מדינת הלאום של העם היהודי.

המציאות הפוליטית בשנה האחרונה העמידה למבחן יעדים אלה, יותר מפעם אחת. לא היה רגע שמצמצתי, לא היה רגע שעלה בדעתי לנטוש עקרונות אלה.

התנגדתי מיד לאחר הבחירות להקמת ממשלת מיעוט הנשענת על הרשימה המשותפת שהרעיון היחיד המשותף לכל פלגיה הוא השאיפה לשנות סדרי בראשית ולבטל את ההסדר המכונן של ישראל כמדינת לאום דמוקרטית. רשימה שחזונה הוא ישראל כ'מדינת כל אזרחיה', קרי: מדינה דו-לאומית שתחליף את חזון 'ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית'. רשימה משותפת שכזו איננה כוח פוליטי שבסיועו אפשר להנהיג את ישראל. לא מוסרית, לא רעיונית ולא פרקטית.

במקביל, אני מתנגד לנסיונות לחתור להסדר פוליטי שנשען על ראייה צרה, קצרת טווח, על התחמקות מצו-השעה והפניית עורף לאינטרסים ציבוריים ברורים. אלה ימים בהם על המערכת הפוליטית רובץ נטל כבד מתמיד להעדיף את האינטרס הלאומי הרחב על האינטרס האישי. להכריע הכרעות קשות, לעשות ויתורים, להתמודד עם אי-ודאות ולשאת באחריות לתוצאות המעשים וההתנהלות הפוליטית.

לנגד עיני ניצבת הדרך להמשיך ולבנות את חברת המופת לה שווענו במשך 2000 שנות גלות ו-72 שנות קיום בארץ ישראל.

כולי תקווה, כי לאחר תקופה ארוכה זו בה הועמק השסע בינינו והאתגרים רק גברו, תהא "דרך ארץ" בשורה של פיוס לאומי, לכידות וסולידריות אמיתיים. הימים הקרובים יקבעו את עתידה של מדינת ישראל לשנים הקרובות. אני מקווה שגודל השעה ושעת הרצון יגברו, ולישראל תהיה ממשלה יציבה ומתפקדת הזוכה לתמיכה רחבה.

שבת שלום.