"אחרי מות קדושים אמור" (ב)

אני רוצה לפתוח במובאה מההפטרה המתקשרת לצירוף של שלוש הפרשות: "הֲלֹא כִּבְנֵי כֻּשִּׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׁרָאֵל ... הֲלֹא אֶת יִשְׁרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּים מִכַּפְתּוֹר וְאָרָם מִקִּיר. (עמוס ט' 7). זו תשובת איש תקוע - הנוקד, הבולס שקמים, הבוקר, הנביא, לכל מי שמבקש להעפיל לפסגות המשיחיות של "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים". בחירה נכונה היא "עִם כָּל הָעַמִּים" ולא "מִכָּל הָעַמִּים". כשם שהארמים הגיעו מקיר, ופלישתים מכפתור, אנחנו באנו לכאן ממצרים. פנינו מופנות לכל העמים ולא להיות מעל העמים.

בשלוש הפרשות שלפנינו אני רואה הרחבת עשרת הדיברות וגם תוספת לדיברות החקוקות על אבני הברית, ומכולן אני נכבש אחרי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", כשהלל הזקן לקח פסוק זה מתוך גישה, שהוא עיקר התורה "זו היא התורה על רגל אחת ומאידך זיל גמור (צא ולמד...)". המסע אל האהבה נולד ממקומות קשים המחייב תהליך חינוכי של זיקוק רוחני, המובהר בספר ויקרא י"ט פס' טז-יח - "לֹא תִּשְׁנָא אֶת אַחִיךָ בִּלְבָבְךָ. הוֹכַח תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ... לֹא תִּקֹּם וְלֹא תִּטֹּר..." ובסוף התהליך המזקק - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

שמירה על עולם התוכן של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מחייב אותנו להתריס נגד המציאות הקיימת של חלוקה קוטבית בלתי צודקת בעוגה הלאומית בין עובדים ומעסיקים בחברה הישראלית. זו גם ברכתי למדינת ישראל ביום בו חוגגת את עצמאותה המדינית. הייתי רוצה לראות את מדינתי ביום עצמאותה לובשת את שלמת השוויון החברתי.

אני מאחל למדינתי ביום עצמאותה שהיא תשמור על הקדושה המזדקרת בשלוש הפרשות. זו קדושה מחייבת לקיום חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי, הרואים בהון האנושי העובד ערך חשוב שיש לשמור עליו מכל משמר - "לֹא-תַּעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזֹל, לֹא-תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר" (ויקרא י"ט 13). יש כאן קריאה לקיומה של חברה, בה חייבים לשרור יחסים עבודה ללא ניכור חברתי, ללא פערים חברתיים, אלא חברה החותרת למערכת חיים שוויונית, חברה בה לא יהיו כחצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני. בה לא יהיו חוטבי עצים ושואבי מים בלבוש של עובדים זרים.

הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹךָ" מנווט אותנו לכינון חברה, בה לא יהיה ניצול אדם בידי אדם. מימוש ההוראה המקראית של הפסוק הזה והתוספת "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" מחייבים אותנו למחוק מדפוסי חיינו את התופעה של חברות קבלן. חברה בה יש לגיטימיות לתופעה של חברות קבלן, זו חברה שיש בה פגיעה גסה במשמעות "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ", פגיעה גסה בדרישה "לֹא תַּעֲשֹק אֶת רֵעֲךָ" ובמחויבות האנושית "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

מי שנותן לגיטימיות לחברות קבלן, הפוגעות בזכויות האדם העובד, הוא למעשה מצמצם את ערכי "ואהבת לרעך כמוך". הוא נוטל מהמצווה את נשמתה ומסרס את תכניה. איחולי ליום העצמאות של מדינת ישראל, שתנכס את הערכים החברתיים בפרשות אלו. מכל משמר תשמור על העיקרון "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ..." (ויקרא י"ט 34).