מצעד האיוולת שלנו

ביבי מכין את הרקע לבחירות. הוא צריך קורונה. גל שני. הוא מזהיר ושוב חוסם את שיקום הכלכלה שהרס, אבל מה לעשות? היו 300 מתים ויש 300 מתים. היו 30 או משהו מונשמים ויש 30 או משהו מונשמים. הקורונה לא בסדר, היא אינה משחקת לפי כללי המשחק שלו (80 הפרופסורים צדקו. אך גם הם כמובן לא שללו את הסגר על מבוגרים ואת המסכה ואת רחיצת הידיים אלא התנגדו לטוטאליות ההיסטרית של השליט שהרס את המשק).

גם דונלד טראמפ התנהג כמו הקורונה. ביבי נכנס למריבה עם הימין אם הסיפוח המוצע בתוכנית האמריקנית ביהודה ובשומרון ראוי להתקבל בברכה או שמא לא כי באופק מבצבצת מדינה פלשתינית, אבל מתברר שהבית הלבן כבר מזמן לא שם. הוא אינו רוצה גם את הסיפוח שהציע. איך? בתכסיס-על-הביבי. אמריקה בעד סיפוח אבל בתנאי שכחול-לבן תתמוך.

אהה, אבל כחול-לבן לא התחייבה בהסכם הקואליציוני לתמוך בסיפוח, שעוד נדון בו בנפרד. אז ביבי בברוטאליות המרומזת שלו מאותת כי אם בני גנץ וגבי אשכנזי יסרבו לספח הוא יפרק להם את הממשלה. אבל הוא מוכר סחורה שנשמטה מידו, לפחות זמנית, לביבי אין כבר את הצעת הסיפוח של האמריקנים, נכון לרגע זה. לא גנץ הפנה לו עורף אלא טראמפ.

והמשק? קאסטרופה תעסוקתית. והבג"ץ בעניין הצוללות באמת צריך להדיר שינה מעיניו. הקריאה שנשמעה מפי ד"ר אליעד שרגא במסיבת העיתונאים של התנועה לאיכות השלטון תהדהד עוד ועוד: "איך הגיעו 16 מיליונים לכיסך"? אך ראוי להיזהר עתה שמא ביבי שוב ינסה לדחות את חידוש משפטו. הוא מכיר את כל הטריקים, וגם ימציא חדשים. בני האור חייבים להיכנס לכוננות ספיגה.