סיפוח מסוכן שאינו קיים

סיפוח לא ישנה דבר וחצי דבר בשטח. מה שכן יקרה הוא פעולות תגמול מצד הפלשתינים עד כדי אינתיפאדה, סיכון הסכמי השלום עם מצרים וירדן, והיווצרותה של דה-לגיטימציה של ישראל ברמה הבינלאומית, לא רק מהכיוון של הענקת דלק לאנטישמים, שבשמחה יבעירו איתו מדורה של שנאה כלפי יהודים, אלא גם מהכיוון שאנו נכפה, הלכה למעשה, על ידידותנו בעולם לגנות אותנו במקרה הטוב, לנקוט צעדים מחמירים כלפינו במקרה הרע ולהטיל עלינו סנקציות במקרה הגרוע. וזה רק קצה הקרחון של מה שעלול לקרות.

רבות דובר במהלך השנים כי פתרון לסכסוך יכול להביא יחד עימו את ישראל לכדי השגת שלום בר קיימא עם מדינות ערב המתונות. החלת ריבונות על יו"ש לא רק שתסכן ותערער את היסודות עליהן נבנתה הידידות איתן, אשר ישראל עמלה עליה שנים רבות, אלא תהרוס כל פנטזיה ישראלית אפשרית להגיע עימן לשלום. יתרה מזאת, ישראל זקוקה להן על-מנת שילחצו על אבו מאזן להגיע לשולחן המשא-ומתן; הוא הרי לא באמת מעוניין להגיע להסדר קבע, אך לחץ כבד מצידן יוכל להניב פירות ולהושיב אותו לשולחן יחד עם עט מוכן לחתימה. סיפוח יטרוק את הדלת אשר המעבר דרכה יכול להוביל לא רק לצמיחת הפתרון לסכסוך עם הפלשתינים, אלא גם על הגעה לשלום עם ידידותינו מארצות ערב.

בנימין נתניהו הכריז על המלחמה באירן כעל הבייבי שלו. הברית הלא כתובה אשר נכרתה עם מדינות ערב המתונות, המגייסות אותן לאותה מלחמה, תיפגע אנושות בעקבות סיפוח, ומה שעצוב הוא שזה יקרה בעל כורחן ובלית ברירה מצידן - ישראל פשוט תכריח אותן להתרחק; ולא רק אותן - גם באירופה קיימים אינטרסים דומים ומדינות המעוניינות להפחית את כוחה של אירן, וסיפוח רק ירחיק אותן מעמדת ישראל, במה שיפגע בה אסטרטגית בכל הקשור לנושא האירני. נתניהו פשוט יורה לעצמו בשני הרגליים.

העברת השגרירות וההכרה האמריקנית בירושלים וברמת הגולן הועילו לתהליך השלום מכיוון שהחלטות אלו הכירו מצב שממילא קיים בשטח, קיבעו אותו ונתנו לו חותמת. בנוסף, הן סייעו לתהליך השלום מתוך כך שעזרו לעצב ולייצר גבולות על המפה שבכל מקרה נמצאים בה. לעומת זאת, הקביעה כי ההתנחלויות חוקיות פגעה בסיכוי להגיע לפתרון מדיני מכיוון שאין עליהן קונצנזוס ובפועל אינן נמצאות בשטח ישראל. רעיון הסיפוח מהדהד קביעה זו ומוסיף עליה הרס פי עשרות מונים.

הדרך להבנה

ארה"ב שקועה עמוק בבוץ. משבר משולש, הכולל את מגיפת הקורונה הקטלנית, הנזק העצום והבלתי נתפס לכלכלה ולחברה אשר נגרם כתוצאה ממנה והמהומות נגד גזענות שיצאו מכלל שליטה, מביא את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לכדי שבר עמוק וקולוסאלי, וכל זאת כאשר זה העומד בראשה והמנהיג אותה - האדם אליו כל העיניים נשואות - עסוק בלשסע ולפלג אותה; החלום האמריקני לא יכול להיראות רחוק יותר.

לוושינגטון יש דברים יותר חשובים על הראש מאשר סיפוח ישראלי. סיסמת הבחירות הבדלנית של הנשיא, "אמריקה תחילה", אשר גורסת כי ארה"ב צריכה לדאוג בעיקר לעצמה, ואם נשאר זמן אז גם לשאר העולם, מתווה את הדרך להבנה כי אם ביום רגיל לדונלד טראמפ לא כזה אכפת מאלו אשר חיים על כדור העגול מחוץ למדינתו, אזי קל וחומר שבעת המשבר העמוק בו מדינתו נמצאת הוא לא יישא את עיניו מעבר לים בכדי לדאוג למדינות אחרות.

בנוסף, הסיפוח יקעקע כל סיכוי שתוכנית טראמפ אכן תתממש. הנשיא ער לעניין זה ויודע כי מהלך של סיפוח יערער את הסיכוי שהוא ייזכר בהיסטוריה בתור מי שהוביל לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני ויפגע אנושות בסיכוי שלו לקבל פרס נובל לשלום.

הבית הלבן כבר הספיק לאותת כי הוא אינו מעוניין בסיפוח. תחילה הוא קשר את חסותו על המהלך יחד עם התניה בדבר הסכמתם של ראשי כחול לבן בני גנץ וגבי אשכנזי - והרי ברור שהם לא יסכימו לסיפוח, במה שמלמד שארה"ב פשוט אינה רוצה לסרב קבל עם ועדה, אך היא תשמח להשליך את האחריות על גנץ ואשכנזי; לאחר מכן נודע לירושלים כי בבית הלבן התקבלה דעתו של ג'ארד קושניר בנושא וכי הוא מכתיב שם את הטון בעניין זה. קושניר

מתנגד לסיפוח מלא ובוושינגטון מוכנים לסיפוח של אחד מגושי ההתיישבות הנמצאים בלב הקונצנזוס הישראלי. נתניהו, מצידו, מעוניין להשביח את העסקה ולהוסיף גם יישוב אחד גדול אשר נמצא מחוץ לגושים. כך שהסיפוח עליו מדובר כעת בכל מקרה לא ייצא אל הפועל.