ריבונות, הינתקות או שלום עכשיו

ובכן, ההבדל בין שלום עכשיו לבין ריבונות/הינתקות עכשיו הוא ש- ל"שלום עכשיו" אנו חייבים בן זוג, ול"ריבונות/הינתקות עכשיו" איננו זקוקים לאיש, החלת ריבונות ונסיגה הן פעולות חד-צדדיות.

ואם נעשה סקר בקרב הציבור בישראל, אנו נגלה שיש התאמה גדולה ביותר בין ציבור "שלום עכשיו" ובין הציבור שתמך בהינתקות, אך אין שום מכנה משותף בין הציבור שתומך בתנועת "שלום עכשיו" ובין תומכי החלת הריבונות עכשיו.

ומדוע? והרי ברור שמחד כולם רוצים לחיות בשלום אך מאידך חלום "שלום עכשיו" הוא מקסם שווא לעת הזאת. ברור שהיו לנו כבר כמה חלומות בלהה בגלל הקונספט ההזוי של "שלום עכשיו" וככל שהקונספט הזה יכה שוב שורשים עוד נכונו לנו חלומות בלהה רבים.

מדוע השמאל מתנגד להחלת הריבונות ומביא לה נימוקים מן הגורן ומן היקב? ומדוע הימין מצדיק את החלת הריבונות ומביא לה נימוקים מן הגורן ומן היקב? והרי הן הימין והן השמאל רואים את בקעת הירדן כחלק ממדינת ישראל. הן הימין והן השמאל (פרט לשמאל הקיצוני) רואים את גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון כחלק ממדינת ישראל, אז על מה אם כן כל הוויכוח?

הוויכוח הוא על תזמון ומינון. אין כל ספק שבקעת הירדן וגושי ההתיישבות חיוניים לביטחון מדינת ישראל. דומני שאין ויכוח על המפה אותה צייר יגאל אלון אשר כונתה תוכנית אלון, ואשר היוותה את הבסיס למיקום גושי ההתיישבות. ואין ספק שיגאל אלון לא בא מבית מדרשם של נתניהו ובנט. ומי שאומר שהחלת הריבונות נטולת ערך ביטחוני כלל גם אם יש פלאפלים רבים על כתפיו, עובד עלינו בעיניים.

נימוקים ביטחוניים

החשש מפילוג בעם הוא גם חשש סרק. אחדות העם ממילא מבוקעת, ועיקר הסיבות לה הם מקסמי השווא של חלקים מצטמצמים בציבור בכל הקשור לסיכויי הגעה להסדר עם שכנינו, כך שאם תתקיים החלת הריבונות אם לאו, השבר בציבור ימשיך לתסוס, העולם הערבי, האו"ם ואירופה לא אוהבים אותנו גם כך, ומערכת היחסים עם העולם הערבי והעולם כולו היא שיקול בהחלטה מתי ובאיזה קצב להחיל ריבונות אם לאו, אך ודאי לא שיקול יחיד. ממש כמו ששעת הרצון בארה"ב היא שיקול בהחלטה זו אך כמובן לא שיקול יחיד.

בואו נסתכל לאמת בפנים. איננו שוקלים את הנושא לגופו, אנו קודם קובעים עמדה בעד או נגד על-פי אג'נדה פוליטית, ורק אחרי כן מקשטים אותה בכל מיני נימוקים ביטחונים, חברתיים, מדיניים, בריאותיים חלולים, מן הגורן ומן היקב על-מנת להצדיק את עמדתנו. או במלים אחרות, אנו קודם תוקעים את החץ ורק אז אנו מציירים מסביבו את המטרה.

הריבונות על חלקים מיו"ש תוכרז באורח חד-צדדי, ומוטב מוקדם ככל האפשר. ההכרזה עליה איננה רק רצויה, היא אפילו חיונית. ללא פעולות חד-צדדיות מצדנו כלום לא יזוז לשום כיוון, ובלי פעולות חד-צדדיות לא נגיע לשלום עכשיו, ולא נגיע לשלום אחר כך, וגם לא נגיע שלום הרבה אחרי אחר כך.

מן העבר השני, כמו לכל פעולה צבאית/מדינית/מסחרית לתזמון המדויק, ליום הע' ולשעת הש' יש חשיבות להצלחת התהליך. גם למינון המדויק ולשלבים יש השלכה רבתי על הצלחת התהליך, אך משהחלטנו שנחיל ריבונות באורח חד-צדדי, ומוקדם ככל האפשר, את כל שאר ההחלטות, התזמון, המינון, השלבים בואו נשאיר לממשלה. הרישיון מופקד בידיה מאז הבחירות האחרונות, ואת השיטה והשלבים תקבע כמובן הממשלה.