בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חשבתם פעם איך ריח מתפשט? אם לא קיראו את הרשימה הבאה מה בין הררחרחן לתתרן, ומה לומדים מהשועל המצונן ואגדת לוח המסמרים? אז תחזיקו את האף חזק - היכונו לרשימה הריחנית
|
ריח ורדים [צילום: בועז גנות]
|
|
|
|
|
תובנותיי על הריח, הסטיגמה ומה שביניהם. והפעם סטיגמה ריחנית משהו... היה זה טיול ריחני למוזאון הטבע בבירה. מישהי ריחרחה והפיצה את גלי הריח בסביבה. פסטיבל הריח עבד שם שעות נוספות. והריחנית? היא שמחה להיות אובייקט ריחני. בכיף. פסטיבל ההרחה סביבה חגג. איזה צומי! צומי ריחני! זו הייתה תרומתה הצנועה לאקולוגיה הירוקה... הדינמיקה של הריח ועכשיו הַרשו לי להציג את תובנותיי הריחניות בנושא: הדינמיקה של הריח: פעם אחת זה ריח נטו. מכאן ואילך זו סטיגמה. גם אם הסטיגמה לא מודעת, ולרוב זה כך. הכל מתחיל ממריח עקשני אחד - הרחרחן. הייתי עדה למחזה בלייב. הסטיגמה מטבעה מזינה את הריח ומעצימה אותו. נוצר מעגל קסמים: הסטיגמה מזינה את הריח, והריח מזין את הסטיגמה וחוזר חלילה. פעם ריח, תמיד ריח! אם פעם הייתָ אובייקט להרחה - לא תקבל ממנו פְּטור לעולם! כי את הסטיגמה גם אם ירחצו אותה מאה פעם במכונת כביסה, היא תישאר ריחנית לָנֶצח. אגדת לוח המסמרים מכירים את אגדת הנער הסורר ולוח המסמרים? ובכן, היֹה היה נער סורר שנהג תמיד להמרות פי אביו ובכך הֵסֵב לו צער רב. כל הדרכים שניסה האב כדי לשפר את התנהגות בנו עלו בתוהו. האב היה ממש אובד עצות. פעם אחת צץ רעיון מבריק במוחו. הוא תלה לוח מסמרים על הדלת. מייד קרא לבנו המרדן, ואמר לו: רואה אתה לוח זה? בכל פעם שתמרה את פי, ותעשה מעשה נלוז, תנעץ מסמר אחד בלוח. וכך עשה הבן, עד שיום אחד התמלא הלוח במסמרים. התבונן הנער בלוח ונדהם לנוכח מעשיו הרעים. ובליבו גמלה החלטה להייטיב את מעשיו. מה עשה? בכל פעם שעשה מעשה טוב, הסיר מסמר אחד מהלוח. עד שיום אחד קרה הלא ייאמן: הלוח התרוקן ממסמרים - עדות לתפנית שחלה בהתנהגותו. שמחו הבן ואביו מאוד. אלא מה? החורים שנוצרו בלוח מנעיצת המסמרים, נשארו בעינם והותירו חותם שלילי בהנציחם את המעשים הרעים. הכתם לא נמחה (ביהדות הגישה היא הפוכה: כשאדם חוזר בתשובה, אין זכר לחטאיו, ואפילו עוונותיו נהפכים לזכויות). כך גם אדם שהדיף פעם אחת ריח לא נעים, הריח הזה ימשיך ללוות אותו תמיד וידבק בו בסביבתו הרחרחנית, שלא תרפה ממנו גם אם יתמרק במור ובאלף בשמים. מעשה בשועל מצונן עם כל הכבוד לאסטיניסטים שבינינו, ראוי לשים לב לצורה שבה פסטיבל הריח מתבצע כשאובייקט הריח במוקד, באוויר, ברכב ובכל אשר יפנה. הכל תלוי בעיני המתבונן. יש מי שרואה רק את הריח. הריח דומיננטי. אבל אפשר גם אחרת. יש מי שמשים עצמו על תקן התתרן הנצחי. לא מריח, לא יודע. בדומה לשועל ה'מצונן' במשל הקלאסי, אשר סירב להריח את ריח פיו של האריה - בראותו את גורל קודמיו הרחרחנים, החמור והזאב שריחרחו וגם שילמו בחייהם, זה על החנופה בפוסקו שהרֵיח ממש ורדים, וזה על החוצפה שפסק נחרצות שהריח רע - ובכך ניצל ממלתעות המוות. כך גם 'התתרן': לא מסוגל להריח ולא שם לב לריח. זאת מתוך ראיית המהות החיובית של האדם, ואולי מרוב אהבה. עניין של רגישות? לא רק. תלוי על מה מסתכלים. לטנגו, גם לטנגו ריחני, צריך שניים. הריח מעיד לא פחות על אישיות המתבונן, מאשר על האובייקט הריחני - מה הוא רואה בזולת: ריח או אישיות? ותודה לריחניים שבכם, שבזכותכם נולדה פינה זו.
|
תאריך:
|
17/08/2020
|
|
|
עודכן:
|
17/08/2020
|
|
ציפי לידר
|
|
בעקבות הסכם אוסלו והשלום עם ירדן, החלו ב-1994 מגעים בין המוסד לבין נציגים מקטר ועומאן. אולם איחוד האמירויות, ואבו דאבי בפרט, התנגדו לכל סוג של קשר עם ישראל, גם לא חשאי. נציגים ישראלים ניסו ליצור קשר עם בכירים באמירויות, אבל זה לא ממש עבד, עד שקיבלתי שיחת טלפון מפתיעה ממכר שלי, איש עסקים ומפקד בכיר לשעבר בחיל-האוויר.
|
|
|
זה היה לפני 12 שנים - פסטיבל עין גב למקהלות וחבורות זמר, וחדווה עמרני שם כיכבה. כמובן שכל פעם שהיא עלתה לבמה צהלתי, כי את חדווה אנחנו מכירים. משלנו היא, ממש מכאן, מעיר המלאכים. חדווה כה נהנתה, שיר אחר שיר. היא שרה ואני מתרגש. איך בכלל הגעתי לקטע זה ביו-טיוב? כמו תמיד אני מתחיל דווקא בנעמי שמר, ומשם השירים מתגלגלים להם, מקטע לקטע, לא שואלים אותי, רק דוהרים להם, ופתאום קול מוכר, שם ידוע ושיר שממלא אותי בחדווה.
|
|
|
בבוקר בחודש מרס 2017, בהפתעה וללא הודעה מוקדמת, פשטו דחפורים על בניין "בית ביכורי העיתים" ברחוב הפטמן 6 פינת רחוב שפרינצק - אחד מבתי התרבות המיתולוגיים השוקק פעילות בעיר תל אביב, שפעל במשך כ-50 שנה והרסוהו עד היסוד. תוך ימים ספורים הושלם פינוי ההריסות והבניין המיתולוגי נמחק כלא היה. היסטוריה ונוסטלגיה של כ-50 שנה נמחקה תוך ימים.
|
|
|
השבוע נזכרתי בעמיר בניון, יוצר מוכשר אשר חלק משיריו נכנסו כבר להיכל השירה הישראלית המתהווה. נזכרתי בבניון לא רק בגלל צבע קולו הייחודי, ועומק מילות שיריו. נזכרתי בו כי קראתי ושמעתי את אסף אמדורסקי. בתחנות התפתחותו המוזיקאלית של עמיר בניון היו כמה תקלות בדרך. שירים שנכתבו מדם ליבו הסוער והסעירו חלקים משמעותיים בעם ובהם נשיא המדינה המזועזע עד עמקי נשמתו. הנשיא ראובן ריבלין ביטל לדעתי, בצדק רב, את הופעתו המתוכננת של בניון בעקבות השיר על אחמד.
|
|
|
למרות ששבענו אכזבות ומרורים, היה שווה לחכות סוף-סוף זכינו לאיש הנכון במקום הנכון פרופסור רוני גמזו כאילו נולד לתפקיד הוא החליק בטבעיות לתוך כורסת הפרויקטור, מרגיש בנוח כמו דג במים, מתאים לתפקיד כמו הנעל לרגלה של סינדרלה במשך יום או יומיים שלמים קרה דבר בלתי יאומן, גל של אמון ציבורי שטף את המדינה אבל כידוע, לכול דבר טוב יש סוף
|
|
|
|