אבן הנגף בהצלחה של תאגיד השידור הישראלי

ההפגנה שנערכה בשבוע שעבר מול בניין תאגיד השידור הישראלי "כאן" כנגד שידור התוכנית הסטירית "היהודים באים" מעידה על ההתקדמות שעבר התאגיד בחמש השנים האחרונות. בואו נביט על הישגי התאגיד בתקופה האחרונה:

בעוד הערוצים המסחריים ממשיכים לשדר תוכניות ריאליטי על שלל גווניהן השונים, התאגיד הצליח להתפתח בשלושה ז'אנרים שונים: התעודה, הדרמה, והסטירה. כך למשל, סדרת התעודה על אלי כהן זכתה לשבחים רבים, הסדרה "טהרן" נמכרה לגופי שידור טרם שידור בישראל, "מנאייכ" סדרה מצוינת וכן גם תוכנית התרבות "סוכן תרבות".

אך יש תחום אחד שבו התאגיד עדיין לוקה בחסד וזהו תחום התחקירים. בדומה למה שקורה עם תוכניות התחקיר המשודרות בערוצים המסחריים "עובדה" ו"המקור", גם תוכניות התחקיר של התאגיד כמו "זמן אמת" ו"שטח הפקר" עוסקות יותר מדי בנושאים ביטחוניים ופליליים, ופחות בנושאים חברתיים המשפיעים על בעיות היומיום של האזרחים. דבר שלא מחבר את הציבור לנושאים אלו.

כך למשל בשנת 2017 פרסמה התוכנית "זמן אמת" תחקיר על אדם שהורשע ברצח אמו ביישוב בדרום הארץ על לא עוול בכפו, ובעקבות שידור התחקיר זיכה אותו בית המשפט העליון אחרי שהתגלעו ליקוים בעבודת המשטרה. גם התוכנית המצוינת "האזרח גואטה", בהובלת ח"כ לשעבר יגאל גואטה, שמהווה שריד אחרון לתוכניות הדוקו אקטיביזם שהובילו בעבר נתן זהבי, גיא מרוז ומיקי רוזנטל, לא מוסיף יותר מדי על מה שאפשר לקרוא במדורים הכלכליים.

בימים בהם הממשלה מתקשה לקבל החלטות, ואנשי האקטואליה מתקשים לשאול את השאלות הנכונות, קיומה של רצועת תחקירים מאיימת ונשכנית היא הכרח בטלוויזיה הישראלית. התאגיד שמהווה בית יציב לפיתוח תוכניות מקור איכותיות ותוכניות תעודה מעניינות חייב לייצר תוכנית תחקירים שתראה לאזרח הישראלי שאפשר להילחם למענו ואף לנצח את בעלי חברות העושקים אותם על בסיס יומיומי (כפי שעושה סיון כהן סבן בתוכניות שלה ברשת 13 וברדיו ללא הפסקה).