בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
בבוקר ערב יום הכיפורים אבא הניף את התרנגול הזכר וסובב אותו במיומנות על ראשי ועל ראשי אחיי ● "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ולשלום"
זה היה אחד הקרבות המפוארים, מורשת הקרב החשובה על אודותיו עוברת מדור לדור, מהאב לבן ומהבן לנכד ומהנכד לנין עד בא משיח צדקנו. הכל היה בו בקרב ההרואי הזה, תעוזה, נחישות, דבקות במטרה, הסתערות, הקרבה, אומץ, עד לסוף הטוב. כוחותינו פסעו בשמאל ימין קצבי ועמדו מול הרב שוחט בדום מתוח, מגישים לו את תרנגול הכפרות. הקרב הוכרע.
פעם, כשהמודעות לצער בעלי חיים התבטאה בידיעה על מצוות שילוח הקן, עוד טרם שקמו סניגורים לבעלי החיים ואשר הצליחו באופן הסברתי לחולל מהפכה במנהג העולם היהודי, לשחוט בערב יום הכיפורים תרנגול ותרנגולת לכפרה על חטאי האדם ופשעיו, לא נהגו להמיר המצווה והמנהג בכסף אלא ממש לתור אחר תרנגול ותרנגולת כדי מספר בני המשפחה ולהביאם אל השוחט לשחיטה ויהיו כפרתנו. את בשרם נתנו לעניים שהם יאכלו את התרנגול שבעורקיו זורמים חטאנו.
הקרב על אודותיו אני מבקש לספר התחולל לפני 45 שנים. הקרב החל שבעה ימים טרם ההכרעה, מלחמת שבעת הימים החלה בחצר בית הוריי. ששה עשר תרנגולות ותרנגולים נכנסו בסערה לחיינו. שבוע ימים האכלנו אותם בדורה איכותית אשר אבי קנה בקיבוץ שכן, השקנו אותם במים צוננים שהונחו בצלוחיות עמוקות, הזלפנו על נוצותיהם הלבנות מים מהצינור הירוק, מקלחת, בערב הבטנו בהם ישנים מכונפים, ועם שחר התעוררנו לקרקוריהם. כמעט והתחלנו להתאהב בהם ואז זה קרה.
בבוקר ערב יום הכיפורים אבא הניף את התרנגול הזכר וסובב אותו במיומנות על ראשי ועל ראשי אחיי. "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ולשלום", בירך אותנו. אחר סובבו על ראשו ובירך בלחש את עצמו. פעולה זו עשה אבא שוב על ראשי הבנות ואימא עם תרנגולת מבוהלת, שמוטת מקור.
סלינו בידנו, ראשינו הלומים, שישה עשר התרנגולים והתרנגולות, שמונה תרנגולים וארבע תרנגולות כמניין שניים עשר הילדים, עוד תרנגול לאבא, עוד תרנגולת לאימא, תרנגול ותרנגולת נוספים לכבודה של אחת הבנות הנמצאת בהריון ואין יודעים מינו של העובר הוכנסו לסלים. סך הלול המשפחתי עשרה תרנגולים ושש תרנגולות.
רגליהן נקשרו בעדינות, שלושה תרנגולים הוכנסו בסל פלסטיק אחד, שלוש תרנגולות הוכנסו לתוך סל פלסטיק עם ידיות קשיחות, צווחותיהם וצווחותיהן החרידו את הלב. שדה הקרב הראשוני הוכרע, המצעד לעבר בית המטבחיים, המשחטה, החל. מזל רע
הלכנו אחותי ואני אחרי אימא אשר פסעה בצעדים בטוחים ברחובה של עיר, כל אחד וסלו בידו, כמונו פסעו במדרכה לפנינו ומאחורינו משפחות נוספות וסליהם בידיהם, רעש כמו של לול סוער מילא את רחובות העיר, מתערב עם קולות הברכה "גמר חתימה טובה", ממולנו הגיחה משפחת כהן, אבא, אימא, שני בנים גדולים ותינוקת בעגלה, הם כבר אחרי השחיטה, מותירים שובל של זרזיפי דם, תרנגולות מתות בסליהם ובפיהם מסר: " תזדרזו, עומדים בתור רק עוד שבע עשרה משפחות". אימא האיצה צעדיה, עוד דקות אחדות נצטרף לתור הארוך, וכמו משפחת כהן גם אנחנו נחזור לביתנו ונברך את הנקרה בדרכנו בגמר חתימה טובה.
משום מקום נשמעה צעקה. בתחילה חשבו הכל כי זו עוד צווחת תרנגולות המבינות כי מובלות הן לשחיטה. אחותי הגבירה צעקתה: "היא ברחה, היא ברחה לי", ממולנו במעגלים התרוצצה תרנגולת וברגלה השמאלית חוט שחור רופף, הנחתי את הסלים אצל אימא. כמוני עשו עוד שכנים שגייסו עצמם בצו שמונה ללכוד את העריקה. רדפנו אחריה והיא תעתעה בנו. ניסו לאגף מימין והיא חמקה לשמאל, קצב הנשיפות של המסתערים עלה והתרנגולת העריקה כמו מקבלת מרץ ועידוד מאחיה ואחיותיה בסלים אשר קרקרו בעוז ובעוצמה, כמו מנסים לבלבל את האויב, אותנו.
עייפתי, אימא נתנה בי מבט מצמית ואמרה: "תרנגולת שברחה זה סימן רע". הבנתי, המשכתי לרדוף אחרי התרנגולת הנמלטת על חייה, אשר באורח פלא סירבה בעקשנות להתרחק משדה המערכה. השכנים כבר התקדמו, אימא החזיקה בסלים מסרבת לעוד תרנגול סורר. נותרתי בודד במערכה, אני והתרנגולת, מיוזע, מותש, צמא ובעיקר מסרב לאכזב את אימא. "זה סימן רע" הדהדו מילותיה של אימא.
לגמתי מלוא ריאותיי אוויר, הבטתי באישון התרנגולת, איגפתי משמאל וארבתי ממתין לשעת כושר. "בתחבולות תעשה לך מלחמה". ברגע של איבוד ריכוז מצידה הסתערתי לעברה, השתטחתי על ריצפת הכביש הלוהט אחזתי ברגלה הדקה ולא הרפיתי, התרנגולת שרק רצתה לחיות, בידי. אימא ניגבה בכף ידה את אגלי הזיעה שבצבצו מעל מצחה, אחותי הביטה בי בהערצה, ניקיתי את האבק והלכלוך שדבק בי בפזצט"א המכריעה, נמתחתי, הסימן הרע חלף.
הגענו למשחטה, ריח נורא של מוות עמד באוויר. אימהות, אבות, ילדים, תרנגולות, תרנגולים, שוחט אחד עם חלוק מוכתם בדם, מאכלת חדה ביד ופיו ממלמל ברכות. התור ארוך היה כמעט כאורך הגלות, הרעש והריח הנורא, הנוצות שהאדימו ועפו לכל עבר, מראה הקורבנות שהיו לכפרותינו נחקק בנפשי. הקרב הוכרע, השוחט שחט, שבנו לביתנו עם סלים קלים יותר מותירים זרזיפי דם מאחורינו. אף תרנגולת כבר לא תברח, לא תנוס על חייה, בעוד שעתיים יקבלו אותם העניים ויכינו מהם את הסעודה המפסקת וסעודת פתיחת הצום.
ואני? איני מתגעגע למנהג זה. מספר סיפור קרב ניסיון ההישרדות של תרנגולת אחת שסירבה להיות כפרתנו ועלתה על שולחנו של אביון כדי להזכיר לכולנו, צדקה תציל ממוות, גם של תרנגולות ותרנגולים.
ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, מספר על האופן שבו גויס למלחמת יום הכיפורים ומצא את עצמו ממיין וקובע מי מאנשי המילואים שמבקשים לחזור לישראל מארצות הברית יוכל לעלות למטוס ▪ ועל הרגשתו כשעשרות מהם חזרו מהמלחמה בארונות (עדיפות לקציני שיריון בטיסה [צילום: רון אילן/לע"מ])
משגמר לבכות אמר: הרי סוף-סוף ערב יום הכיפורים היום וצריכים להתרצות. נשתווה נא בינינו, ריבונו של עולם, אתה לא חייב לי ואני לא חייב לך. ולקח את שני ה"קונטרסים", כרך אותם ביחד, סבב אותם על ראשו שלוש פעמים ובכל פעם אמר: זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. וזרק את ה"קונטרסים" החוצה ▪ גמר חתימה טובה
שערי המדינה נסגרו והשירותים הושבתו ▪ כוננות בכל הגזרות לאבטחת המדינה בכיפור ▪ רבים מתפללים השנה בבתים ובמנייני רחוב ▪ מזג האוויר יהיה שרבי ▪ העולם היהודי מתעטף בקדושה ובתפילה ▪ מערכת News1 תחדש את פעילותה במוצאי הצום ▪ גמר חתימה טובה לכל בית ישראל
הערב, לא אהיה בבית הכנסת, לא אתפלל לצד שכני הטוב אלי שמואלי, אבל מחזור רבא של אבא יהיה בידי, אקרא בו כמדי שנה, אשא תפילה חרישית - "אבינו מלכנו זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועוון ומגפה ופגע רע וכל מחלה" ([צילום: עודד בלילטי/AP])
נתניהו בשיחה עם הרבנים הראשיים, הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו: "מבקש לחזק את מה שאמרתם לציבור - להקפיד לשמור על הכללים, לעטות מסכות, ריחוק חברתי ולהתפלל בשטח פתוח. מי שבכל זאת נכנס לבית הכנסת עליו להקפיד הקפדה יתרה על כללי משרד הבריאות".
משה, אדון הנביאים, חוזה חזון מכאיב, שבעתיד עם ישראל יחטא, הוא יפר את ברית סיני, לכן הוא יבוא על עונשו בפרץ זועם שיבוא לידי ביטוי - ב"גוי נבל אכעיסם... אספה עלימו רעות" (עצב נבו)
השיבה מקום שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, ופתח את לבבנו לאהבה, ליראה ולהקשבה ▪ תן בנו אחריות לשמר את המשך עמידתו של הבית היהודי והדמוקרטי שלנו על יחד איתן ▪ השגח שנדע להנמיך להבות ולא ללבותן
לא בכדי עשרת הימים בין ראש השנה לכיפור נקראים עשרת ימי תשובה ונקראים גם הימים הנוראים, כי בימים אלה אמור כל אדם מישראל לעשות הפסקה מעשיה או עמל יום יום ולעשות "חשבון" ▪ לא חשבון מתמטי אלא "חשבון נפש" (סיבה ומסובב [צילום: דוד כהן/פלאש 90])
חסיד ותיק של הצדיק ר' אלימלך מליז'נסק, בעל "נועם אלימלך", והוא איש אמיד ונכבד, בא פעם בליל יום הכיפורים אל רבו הצדיק בבקשה שהצדיק יתן לו לראות כיצד הוא, הצדיק, עורך את סדר הכפרות. "זה עשרות בשנים שאני נוסע אל רבנו, ואף פעם עוד לא נזדמן לי לראות את הכפרות של הרבי, והפעם נתעוררה בליבי תשוקה עזה לראות".
מערכת News1 מאחלת לגולשיה ולכל בית ישראל גמר חתימה טובה. המערכת תשוב לפעול במוצאי כיפור לאחר שבירת הצום. במקרה חרום יועברו כאן עידכונים. מדור "תכנים ברשת" יעדכן באופן אוטומטי על הנעשה בחדשות (בעיקר מאתרי חדשות בחו"ל). שאר התוכן באתר יתעדכן אוטומטית.
ערב יום הכיפורים תשפ"א: מדי שנה, בערב יום הכיפורים, אני נוטל מארון הספרים של אבי-מורי בחדר עבודתו, כיום "בית אבא", את הספר הכחול, מחזור רבא של יום הכיפורים, וצועד עימו לתפילת "כל נדרי" בבית הכנסת השכונתי. זה בית הכנסת שבו עליתי לתורה לפני 64 שנה, שנושא את השם "שארית ישראל" בשיכון הוותיקים ברמת גן.
במסורת החסידית ובמיוחד זו של תנועת חב"ד התגבשה המחויבות, שעל כל יהודי לדעת בעל פה את "שירת האזינו". מחויבות זו מעוגנת בהתנסחות הברורה בפרק ל"א פס' י"ט בספר דברים: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת". אנשי חב"ד מתייחסים לכך, שהמקרא לא הסתפק בדרישה מאתנו לכתוב את השירה, אלא הוסיף גם מחויבות לְלַמֵּד את "שירת האזינו": "וְלַמְּדָה אֶת בְּני יִשְׁרָאֵל, שִׁימָה בְּפִיהֶם". מטרת הכתיבה והלמידה כדי שנאמץ שירה זו לדורי דורות, ומכאן שעלינו לדעתה בעל-פה, כפי שנקבע בסוף הפסוק: "לְמַעַן תִּהְיֶה-לִי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעַד בִּבְנֵי יִשְׁרָאֵל".
הרב בן-ציון שטרנפלד, בעל "שערי ציון", היה מגדולי פוסקי ליטא וסב-סבו של אישי האהוב, דוד חיות. הוא הביע בשנת תרל"ט [1879] את צערו בפני ה"חפץ חיים" [ר' ישראל מאיר הכהם מראדין] על כך שהחלק ב"תפילה זכה" העוסק במצוות שבין אדם לחברו נמצא בסופה של התפילה, והממהרים להתחיל "כל נדרי" לפני השקיעה מדלגים על החלק הזה של חשבון הנפש והווידוי. ובלשונו: "וחסר להם עיקר תפילה זכה, דהיינו חלק של בין אדם לחברו, והוא חיסרון שלא יוכל להימנות".
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
במערכה ההיברידית בין ישראל לבין אירן זאת כבר הצליחה בהיבט הפסיכולוגי והכניסה את הציבור הישראלי, שנמצא חצי שנה במתחים, ללחץ נפשי ללא תקדים הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...