חג האחדות בצל הפילוג <br> <br>

חז"ל אומרים בגמרא (סוכה כז/ב): אף על-פי שאמרו "אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו" אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב ...כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת. לולב, שזה כינוי לארבעת המינים, כל אחד צריך שיהיה לו משלו לפחות ביום הראשון. ואם אין לו, חברו נותן לו ב'מתנה על-מנת להחזיר' כדי שיוכל לקיים את המצווה. בסוכה לעומת זאת, כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת. דומה כי אין כמו האמירה הזאת לבטא את הרעיון של אחדות ישראל. הרי, כמו שמסביר רש"י, אין הכוונה שכל ישראל יכנסו לסוכה אחת בו זמנית, זה בלתי אפשרי, אלא שיהודי שיש לו סוכה מרשה ליהודי שאין לו לקיים את המצווה בסוכתו.

המיוחד במצוות סוכה הוא שזמן קיומה הוא במשך כל ימי החג, 24/7, הסוכה היא גם יחידה אחת שעל כן היא עשויה להכיל בתוכה את כלל ישראל בלי להתחשב בהבדלי מעמדות או יכולות. ארבעת המינים לעומת זאת, מצוותם היא רק ביום, אם נוטלים אותם בלילה לא מקיימים מצווה. והם גם כוללים מראש ארבעה מעמדות שונים, את הדומים לאתרוג שיש לו גם טעם וגם ריח שזה גם חכמה וגם מעשים טובים, את הלולב שיש לו (לתמר, הפרי שלו) רק טעם בלי ריח, את ההדס שיש לו ריח ואין טעם ואת הערבה שאין לה לא זה ולא זה. והרי רק בהתקבצם יחד מתקיימת המצווה. אם חסר אחד מהם, אין כאן מצווה. את המימד הזה של האחדות, צריך להפנים כל יהודי כפרט, לכן צריך שיהיו לו משלו.

לפי חז"ל את מצוות הישיבה בסוכה אפשר לקיים בסוכה שאולה, ארשה לשכן שלי לסעוד בסוכתי ובכך אאפשר לו לקיים את המצווה. זה אומנם מבטא סוג של אחדות אבל לא כזאת שמחייבת יותר מדי. הרי כדי להרשות לשכן לסעוד את סעודת החג שלו בסוכתי אני לא חייב לקבל את הרעיון שהוא שווה לי. זה סוג אחדות של קבוצת אנשים הנמצאים תחת אותה קורת גג, מה שיכול להיות גם אקראי לגמרי. שהרי עצם המציאות שלהם בתוך אותה מסגרת עדיין אינה מלמדת דבר על יחסם הפנימי והאישי איש לרעהו. ייתכן שישתייכו לאותה מסגרת בלי לאהוב או לכבד זה את זה. מה שאין כן בארבעת המינים שעצם צירופם יחד לצורך קיום המצווה מחייב את מי שנוטלם להתאחד עם השונה ממנו.

המסכות נושרות

הרבה רעיונות נאמרו להסביר את המסר של הסוכה עבורנו. כמו למשל שהסוכה מייצגת את הזמניות שלנו בעולם ועוד ועוד. אפילו ראיתי שמישהו הציע שבעקבות היציאה לסוכה נדע להעריך את היציבות שבשגרה כשנשוב הביתה. רעיונות נחמדים ומן הסתם גם נכונים, אבל התורה אומרת כמעט בפירוש שהסוכה מהווה מסגרת לאחדות ישראל, כנ"ל. המסגרת שבה אנחנו חיים בשיגרה מכונה 'מדינת ישראל' ובפרוס חג האחדות נראה שהמסגרת הזאת מתפוררת לגמרי, שום סימן לאחדות אינו נראה במחוזותינו. אנחנו נראים כמי שהתקבצו בכוונה להתאחד תחת צל הסוכה ופתאום מגלים שאין סוכה, עף הסכך. הדפנות עודן עומדות במקומן, אבל בלי סכך אין זו סוכה, בית בלי תקרה אינו בית.

כידוע, סוכה וארבעת המינים הן שתי מצוות החג ואינן מעכבות זו את זו. הסוכה מוגדרת במקום בעוד את מצוות ארבעת המינים אפשר לקיים בכל מקום. עם זאת מצווה מן המובחר ליטול ארבעת המינים בתוך הסוכה, שתהיה אחדות שלמה, בשני הממדים. הרי בעצם הימצאותו של יהודי בסוכה הוא מקיים מצווה וכל כולו בתוך המצווה. מוסיף לזה את ארבעת המינים והנה לנו אחדות שלמה, במימד הפרטי ובמימד הכללי. ומה יקרה אם מישהו יחליט שהוא אומנם רוצה לקיים את מצוות ארבעת המינים ואפילו בהידור, בתוך הסוכה, אבל בלי לצרף אותם יחד? במקרה כזה, גם הסוכה לא תעזור לו, ארבעת המינים אינם מצווה בלי צירוף. ומוטב שלא יברך על נטילתם כי זו תהיה ברכה לבטלה.

כאמור, מדינת ישראל היא המסגרת שלנו, הסוכה שבה אנחנו חיים. והרי מצוות הישיבה בארץ ישראל דומה למצוות סוכה בכך שכל כולו של היהודי שרוי במצווה בהיותו בה. אלא שבמדינת ישראל, בעניין ארבעת המינים, הסוגים השונים בעם ישראל שרק בהתקבצם יחד נוצר העם, רואים התעקשות רבת שנים שלא לצרף אותם יחד. האתרוג בעיני עצמו מתבצר בקונכיה שלו ואינו מוכן להותיר לזולת, הנחות ממנו לדעתו, מרחב מחיה. הוא דורש הכל לעצמו. רוצים שיהיו פה יהודים, אבל שהערבה תישאר ערבה ושלא תעז להצטרף לאתרוג. הגישה הזאת שלטה פה תמיד בסתר אבל כעת הכל צף ומתברר שמעולם לא הייתה פה אחדות, רק אינטרסים. לא פלא שהסכך עף והסוכה נפסלה.

בסוף ספר דניאל כתוב שזה מה שיקרה לפני קץ הימין (פרק יב): [י] יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ, רַבִּים, וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, וְלֹא יָבִינוּ כָּל-רְשָׁעִים; וְהַמַּשְׂכִּלִים, יָבִינוּ. זה בדיוק מה שמתחולל מול עינינו, המסכות נושרות והאמת מתגלה.