"אם כך ואם כך הכתם נשאר על הקיר"

דוד אבידן היה משורר חשוב (פרס ביאליק) ואדם מוזר. פגשתי בו לפני כ-60 שנים. הרבינו לשהות ברחוב דיזנגוף בשנות תהילתו. פעם אכלנו "צ'ילה קונקרנה" במסעדת "קליפורניה" אצל אייבי נתן וניגש אליי אדם שרצה למכור לי ביטוח חיים.

כמעט התפתיתי אבל אבידן סימן לי בעיניו לחדול. כשסוכן הביטוח הסתלק הסביר אבידן כי ברגע בו אדם קונה ביטוח חיים הוא כמו מאותת שלא נורא אם ימות. בדיחה שכזאת, שטות, הבל ורעות רוח, אך כל ימיי לא היה לי ביטוח חיים, וזה כמובן מהלך מופקר.

לאבידן הצעיר היו שירים נפלאים. בעודו נמרץ כתב שיר שכותרתו נשכחה ממני אבל היו בו שורות מדויקות - "אדם זקן, מה יש לו בחייו?/ הוא קם בבוקר ובוקר בו לא קם". צריך ורצוי להגיע לעשור החיים התשיעי להבין מה הוא כתב בן 25.

מדוע נזכרתי בו? כי הוא כתב שיר אחר שעסק בכתם על הקיר. רצו למחקו. בעזרת צבע. בעזרת סיד. תוך גירוד בסכין. אפילו בהתזת דם. וכל ניסיון כזה נגמר בשורה אחת פשוטה: "אם כך ואם כך - הכתם נשאר על הקיר". אז שוב, באיזה הקשר נזכרתי בו?

אהה, אתמול (רביעי) חזרה למרכז הבמה הציבורית שערוריית הצוללות שמאיימת על שלוות נפשו של ביבי יותר מכל דבר. היא צצה ביממה אחת בשורה של מקומות: בחשיפת סרטונים של התנועה לאיכות השלטון; ובדיון בזוי בוועדת ביקורת המדינה של הכנסת שם הפריעו אנשי הליכוד למומחי מערכת הביטחון להציג את עמדתם ביישוב דעת; ובמעשה המחוספס של יושב-ראש הכנסת יריב לוין שלראשונה בתולדותיה ביטל הצבעה כי תוצאותיה איימו על ביבי בנושא הצוללות. כתוצאה מכך מתארגנות היום הפגנות נוספות, שעניינן התנהלותו של ביבי בנושא הצוללות.

זה לא הכל. הרי הסוגיה רדפה אותו אתמול גם לכתבה של גיא פלג בחדשות-12 בה הביא קטע מעדותו במשטרה של עורך דינו ובן דודו דוד שמרון באשר למידת היכרתו עם סוכן המספנה הגרמנית מיקי גנור. כתם הצוללות רודף אחריו לכל מקום כמעט בכל יום, כפי שכתב זאת אבידן הא-פוליטי בשנות ה-50: "אם כך ואם כך - הכתם נשאר על הקיר."
המפגינים לא יניחו למחקו.