יוסי פלדמן - "בבריתך"

באישורו של יגאל אלון יצאו כ-110 חניכי התנועה לאילת בהדרכת צבי בורשטיין והסייר יאיר ינוב. לאחר שהגיעו ל"רביבים" נוצלו שעות הערב להליכה עד לשפת המכתש, קרוב לנקודה שלימים תקום שם העיר "מצפה רמון". בידי המטיילים היו רק מפות "מאה אלף" לא מעודכנות והם איבדו את דרכם. מטוס פייפר הצניח להם חבילות מזון ומים.

יתר על כן, המטוס ליווה אותם בהמשך ובאחת הנחיתות יצא ממנו מנחם תלמי שכתב על הטיול מטעם עיתון "דבר". בהגיעם לאילת התמקמו ליד בקתות אום-רשרש ושאגו במפקד התנועה את הסיסמה "עלה נעלה". פלדמן למד היטב בטיול זה כמה לקחים כמו "משמעת מים"; הליכה בשעות נכונות במדבר; הצורך בשמירת קשר עם גורם מלווה ובעיקר - אין משאירים חניכים "מותשים" מאחור.

עוד לפני שירותו בנח"ל בקיבוץ "במעוז חיים", יצא פלדמן עם שניים מחבריו לעין-גדי ומצא שם שרידים ארכיאולוגים מהתקופה הרומית. הם טיפסו דרך שביל הנחש למצדה, חוו חוויות מפחידות, ובלילה לנו לרגלי ההר. בדרך חזרה לבאר שבע חוו שיטפונות ונעצרו על-ידי כוחות צה"ל מלנוע על הכביש עקב המצב הביטחוני הרעוע.

בעת היעדרותו הארוכה מהבית, נשלחה אחותו לחפשו באמצעות צה"ל מתוך חשש לחייו. ובינתיים "בגרעין" התגבשה קבוצה שביקשה להתיישב בעין-גדי. ראשי התנועה נשלחו לשכנעם להצטרף כהשלמה לקיבוץ "רביבים" ובלית ברירה קיבלו את "דין התנועה".

בעת שהותו בקיבוץ רביבים, טייל פלדמן לכל האתרים ובמיוחד אל העיר הנבטית שבטה ואף יצר בשנים 1951-1952 קשר עם הארכאולוג המפורסם נלסון גליק שבהשראתו, ועיתים תוך ויכוח עמו, גילה פלדמן שרידי אתרים חשובים בסביבה. יחד עם חברי ההיאחזויות שקמו אז: שבטה, ניצנה וגבעת רחל, סרק את המשעולים והוואדיות ונחשפו עוד ועוד ממצאים ושרידים ביזנטיים. בשנים 1954 - 1955 שיחזר ושיקם את שבטה בסיוע כ-100 עובדים.

פלדמן נדהם לראות שבעת הקמת מחנה הצבא "שבטה" השתמש סולל בונה באבני העיר העתיקה שבטה ובסיוע יגאל ידין דאג להפסקת "שוד העתיקות" וסולל בונה פסקה מלהשתמש באבני העיר העתיקה. אט אט היה פלדמן למעורב ביחסי בדואים-יהודים בנגב וקשר יחסים טובים עם השיח' שיש בשכנות הקיבוץ ועם המושל הצבאי. פלדמן תבע מהממשל הצבאי לנקוט ביד קשה כלפי הבדואים שהבריחו וגנבו רכוש ואף טען שהביא פרטים לממשל על חולית בדואים עוינת שהייתה אחראית זמן קצר לאחר מכן לרצח יאיר פלד.

לזכרו אף כינו מדריכי בית הספר שדה עין-גדי את המעלה התלול בשם "מעלה יאיר פלד". בעת טיסה מעל שטחי הנגב (במבצע להדברת להקות ארבה) גילה פלדמן מצבור של ציורי סלע על הר כרכום והעביר את המידע לאוניברסיטה העברית.

התגלית עוררה רעש ועניין בזמנו והיו אף שזיהו בעקבות כך את הר כרכום עם הר סיני. עד להגשמת החלום - הקמת בית ספר שדה בעין-גדי, עוד הספיק פלדמן להתנסות בהקמת חווה חקלאית בשבטה שאמורה הייתה לשחזר שיטות גידול מתקופת הנבטים אך הסתכסך עם פרופ' בן-ארי שפנה להמשך מחקריו לשרידי עיר אחרת.

כבר בשנת 1953 התקבצה חבורה מקיבוצי "המאוחד" שיועדו להישלח לעין-גדי כחיילים בהיאחזות בפיקודו של מיכה הילפ. בשנת 1956 אזרח צה"ל את המקום שהפך לקיבוץ. את טקס אזרוח עין גדי סירב פלדמן להפסיד וצעד ברגל מסדום לקרבת עין-גדי בשטח מסוכן ובלא מים. לאחר תשע שנות חברות ברביבים ולאחר שהסביר צעדיו למנהיג התנועה טבנקין, החליט פלדמן לעזוב את רביבים ולהשתקע בעין גדי מחוז חלומותיו.

בשנת 1958, בסיוע יהודה אלמוג, קיבל את הרשות להקים את בית ספר השדה הראשון בארץ במבנים שנותרו באתר הישן של עין גדי. פלדמן פיתח את התפיסה כי המקום יעניק למטייל ידע, סיורים והרצאות על האזור ממש כבית-ספר והמוני מטיילים החלו להגיע לשם. אמוץ זהבי הציע לו לקבל את חסות החברה להגנת הטבע וכן אירגן את תמיכת משרד החינוך ובית הספר התפתח והיה לשם דבר בתחום בארץ. בראשית שנות השישים יזם פגישה עם דוד בן-גוריון "בשדה בוקר" שם הציגו מדריכי בית ספר שדה את חזונם ודב"ג הסכים לתמוך בהם ובבית ספר דומה בכפר עציון.

באותן שנים הספיק פלדמן להקים אנדרטה לזכר הרוגי טיול "השומר הצעיר" שיצא מעין פשחה בשנת 1942; הקמת חבורות נוער "חובב טבע"; תחילת עבודות שיקום בנחל דוד; בשנת 1962 התחלת סימון שבילים עם סיירת הצנחנים ויותר מאוחר עמד בראש הוועדה לסימון השבילים. החליפו אורי דביר; השתתפות בפריצת דרכים ושבילים בערבה ובדרך לאילת. הבולט בין "שיגעונותיו" של פלדמן באותה תקופה הייתה גיחתו יחד עם "כושי" (שמעון רימון) ואילן לשפך נחל הארנון מעבר לגבול המזרחי.

בעמודים 68 - 110 מספר פלדמן לפרטי פרטים את סיפור אהבתו לפנינה (בעתיד אשתו), את טיוליהם בארץ-ובחו"ל, את חתונתו שהפכה לאירוע "כמעט ארצי" עבור כל חובבי ארץ-ישראל החל מוותיקי הסיירים בפלמ"ח ועד לשיח'ים מכובדים בנגב ומדריכי בית הספר שדה. כמה מילים על ידידותו רבת השנים עם הצייר מנשה קדישמן ועוד.

בחוזרו מאירופה, שם יזם בעיר אוקראינית אנדרטה לזכר היהודים (ומהם בני משפחתו) נרצחי 1919, הואצו תהליכי התכנון להקמת בית הספר שדה מצפון לנחל דוד ובמבנים תואמים למטרתו בתכנון של האדריכל נחום זלוטוב. פלדמן גייס את שר החקלאות משה דיין שהבטיח לתקצב את בית הספר החדש וכן את אברהם הרצפלד, יו"ר המרכז החקלאי שסייע בקשרים והשפעה.

מקום נכבד מקדיש פלדמן לחפירות הארכיאולוגיות במצדה, במערות המסתור ובעין גדי. בשנת 1952 התבקש פלדמן על-ידי שמריהו גוטמן לארגן קבוצת צעירים לצורך עריכת סקר ארכיאולוגי במצדה. תחילה חשפו בורות מים, לאחר מכן עלו וירדו בשביל הנחש ובשביל המים. פלדמן זכר בהתרגשות את הרגע בו גילה גוטמן את תעלת המים שהובילה את הנוזל החיוני מהבורות למתבצרים בפסגת ההר. בשנות השישים עמד בראש המשלחת של החפירה הגדולה יגאל ידין ובית ספר שדה עין-גדי ופנינה לקחו חלק פעיל בחפירות.

באותה עת בחפירות בעין גדי עצמה נמצאה מנורת שבעה קנים מיוחדת, יצוקה, שהעידה על יישוב יהודי במקום והמוצגת כיום במוזאון ישראל. למחרת, התגלתה רצפת פסיפס שלמה של בית כנסת יהודי מהמאה השביעית לספריה וכתובות בעברית הניתנת לקריאה כמעט ללא מאמץ: שמות אבות האנושות (אדם, שת, נוח); ובהמשך תיאור 12 המזלות, 12 החודשים העבריים, אבות האומה הישראלית וכן פירוט של ארבע עבירות שהעובר עליהן - מקולל. העבירה האחרונה נוגעת כנראה לאיסור המפורש לגלות לזרים ולנוכרים את סוד גידול בושם האפרסמון ומיצויו שהיה לאורך שנים ענף הפרנסה החשוב ביותר במקום.

כזכור, רק בשנת 2015, הצליחו באמצעות טכנולוגיה חדישה לזהות בחלקיק המתכת שנמצא שם, ספר תורה עתיק השייך לבית הכנסת מן המאה החמישי או השישית. פלדמן הצליח אף לטפס למערות בנחל דוד ומצא שם ממצאים מהתקופה ההלניסטית כולל ארון קבורה מעץ. בהמשך היו הוא ופינה שותפים לחפירות ולתגליות הגדולות של המגילות והחפצים של כת האיסיים במדבר יהודה. כך גם סיפורו על התגלית המרתקת ביריחו שם הוא וחבריו מנשה הראל, פסח בר-אדון ויוחנן אהרוני, חשפו את רצפת בית הכנסת מהמאה השביעית עליה היה כתוב "שלום על ישראל".

פלדמן הסתובב שיכור מהנוף והתגליות בכול האזור כולל מנזר ארמון הישאם, הגנים ההרודיאנים מנזר סבא ונחל קידרון. פלדמן הלך והתעמק בשרידי האזור והיה לחבר במשלחת לחקר המצודה בהורקניה. מכאן ואילך שב פלדמן לספר את תולדות משפחתו כולל שורות רבות שהקדיש לאישים אותם פגש עד ליציאתו מעין-גדי: גנדי, יהודה אלמוג, עמי אסף, מנחם זהרוני, אמוץ זהבי, עזריה אלון, פיצ'י ומיכה תירוש.

פלדמן יצא ללימודים אקדמאים בירושלים במקצועות הגאוגרפיה והחינוך, סייר באל-עריש עם כיתתו בעת השיטפון הגדול והקים את מערכת תאום הטיולים עם הצבא. הוא עזב את ניהול בית הספר, סבל מכאבים ברגליים ובראש, התמקם עם פנינה בירושלים ויותר מאוחר מסר את מעונו וקיבל תמורתו בית קטן ומשק במושב "בית נקופה". רבות נכתב על קשריו כאיש ארץ ישראל השלמה עם "גוש אמונים". פלדמן מפרט את אירוע ההתנחלות בסבסטיה ואת המעבר לקדומים, שהייתה לספינת הדגל של הגוש ביהודה ושומרון, באישור שמעון פרס.

הכרות אישית עם ראשי הגוש והעזתו של פלדמן שנסע בשבת לחברון לביתו של הרב לווינגר, מנעה עימות חריף שעמד באוויר בין גרעין דתי לגרעין חילוני שעלו להתנחלות ביריחו. עוד שנים רבות החזיק פלדמן באהדתו ל"גוש אמונים" ואילו בעניינים סוציאליים-תרבותיים היה "איש שמאל". פלדמן הועמד בראש המערכת של "האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ-ישראל" שערך עזריה אלון. כך יצאו במשך 5 שנים 12 כרכים. בעת סיימו את התפקיד הוחל לדבר עמו על התפקיד הבא - הקמה וניהול המועצה לשימור אתרים.

בשנת 1983 (1984) הקים פלד את המועצה לשימור אתרים וניהל אותה ברציפות כ-27 שנים. לאחר שעבר עם צוותו למקווה ישראל החל פלדמן במסע ציבורי רחב, גיוס כספים ושימור אתרי מורשת מרכזיים בארץ כמו למשל: נווה צדק, ממילא ושערי צדק, חפציבה, בית חנקין ובית פיינברג, מחנה המעפילים בעתלית, גבעת הקיבוצים מכון אילון ועוד.

לקראת יובל למדינה, גיבש פלדמן תוכנית לאומית יומרנית לשימור 50 אתרי מורשת והצליח להוציא מראש הממשלה נתניהו, בפגישה חטופה בחצר תל-חי, 50 מיליון שקלים. הממשלה שיתפה את הקק"ל בתקצוב וביצוע ולאחר זמן מה הוגדל התקציב ל-450 מיליון שקלים ובסיוע מזכיר הממשלה, עלתה ל 600 מיליון שקלים.

ליד משרד ראש הממשלה הוקמה מחלקה מיוחדת לפיקוח על עבודת המורשת וראובן פינסקי העומד בראשה. יחד עם ח"כ עדנה סולדור יזם את חוק שימור האתרים בכנסת. בשל מחלתו נאלץ פלדמן לעזוב את ניהול המועצה לשימור והותיר אחריו ציווי - בכל מצב יש לשמר את כוחה הציבורי הבלתי תלוי.

בשנת 2010 נתבקש פלדמן כנציג המועצה לשימור להדליק משואה ביום העצמאות וזכורים המשפטים הבאים: "...יזמתי והקמתי בעין גדי את בית ספר שדה ראשון בארץ. כחמישים שנה פעלתי בחברה להגנת הטבע, ייסדתי את המועצה לשימור אתרי מורשת ...לכבוד החינוך "דרך הרגליים" לאהבת הארץ ולהידוק הקשר עם מרחביה, תולדותיה ועברה...".

העמודים האחרונים בספר הוקדשו לתיאור סבלו במחלה המתמשכת, סיפור חייה של פנינה ועל ספר שיריה, וכן על משפחתו ותוכניותיו לעתיד. פלדמן עמד שנים רבות במרכז חוויות הטיולים, הסיורים, החפירות הארכיאולוגיות ושימור האתרים בנגב ועל אף שלא התמחה אקדמית בנושאים המגוונים, ידע להלהיב את מיטב אנשי המקצוע ולגייסם כדי להפוך את רביבים, עין-גדי, ים המלח והערבה לאזור מטויל, מוכר, בטוח והמספק למטייל את מיטב החידושים במקצועות השונים בגרסת סמינרים ולימודים בבית ספר שדה ובאמצעות ימי עיון, אנציקלופדיה החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים. בתחום זה - לא היה מי שישווה לו.

המחלוקות, הריבים, העימותים שליוו באופן טבעי הקמת מוסדות אלו מתוארים מנקודת מבטו האישית-מאופקת של יוסי פלדמן והגם שהודה לא פעם בטעויותיו, לא היה בכוחם להאפיל על הישגיו. באביב הקרוב, לאחר הקורונה, נקווה שנוכל לטייל באזור עין גדי וים המלח עם ילדינו ונכדנו, אנא, שימו בתיק את ספרו של פלדמן וחוויותיכם הנופיות מהאזור תקבלנה ממד נוסף.