כניעה

ההחלטה לחדש שוב את הניסוי, שנכשל בעבר בלי שום עוררין, בציוות נשים כטנקיסטיות מדהימה, ומוכיחה, כי המטכ"ל ואולי ראשו, גיבורים גדולים, אך לא מול קומץ פמיניסטיות צרחניות, שדורשות את הבלתי-אפשרי, ומקבלות אותו על חשבון מוכנות צבאנו למלחמה ועל חשבון בריאות החיילות.

שוויון מתחיל בשירות באורך שווה של נשים ושל גברים. זאת שכחו, כנראה, הצווחניות. בתביעה, שגם גברים יניקו את ילדיהם, אין שוויון, אלא טירוף. כך, הרצון, לדחוף נשים ליחידות קרביות. מטבע בריאתם, אין גברים יכולים להיניק (למרות האגדה התלמודית על החכם, שהתאלמן, ונעשה לו נס, והיה יכול להיניק את ילדו הפעוט - מסכת שבת, דף נ"ג, עמ' ב'), ואין נשים יכולות לעמוד במאמץ הפיזי, הכרוך בשירות כלוחמת ביחידה קרבית, ולבטח לא של לוחמת ביחידה למבצעים מיוחדים.

שוב, המדובר על הכלל ולא על מקרה פרטי זה, או אחר. כידוע, בספורט, ואפילו בשחמט, יש הפרדה מגדרית, שומו שמיים (האם לא הגיע הזמן, שבג"צנו הכל-כך מתקדם ישים לזה קץ?!). אין זה אומר, ששיאי העולם לנשים באתלטיקה קלה, למשל, אינם גבוהים משיאי ישראל לגברים באותם הענפים. באמצע שנות השישים, כשהייתי אצן, השיגו אותי לאמעט אצניות באותה התקופה; וזו לא הייתה בושה. הן היו טובות ממני.

הרצון לשלב בכל מחיר נשים ביחידות קרביות מסב, לפחות, שלושה נזקים עצומים: (1) יש להן קריטוריונים מיוחדים - כלומר, הנחות, שמקטינות את יכולתן הקרבית ואת כשירותה הקרבית של יחידתן; (2) פגיעה חמורה בשוויון; ו-(3) פגיעה גופנית קשה בנשים, שמתאמצות, והורסות תוך כך את גופן.

כך, למשל, תרמיל רופא קרבי כבד מאוד. כדי לשלב רופאות ביחידות קרביות, חילקו את תרמיל הרופא לשלושה. כלומר, לפחות, שני חובשים, או חיילים, נדרשים לשאת עבור הרופאה את מה שרופא נושא בעצמו. ואיני מדבר על מה שיקרה לכשיצטרכו את הרופאה בליילה, או תחת אש. כזכור, במלחמת לבנון השנייה היו כמה תקלות, שמעורבות בהן רופאות ביחידות קרביות.

כרגע משתף צבאנו פעולה עם הפמיניסטיות, ומסתיר ממועמדות לשירות (מל"שביות) ומהוריהן את העובדות המרות מאוד: שיעור הפגיעות הגופניות בנשים ביחידות המעורבות בצבאנו גדול פי שלושה-ארבעה מזה של גברים באותן היחידות. בהתאם, גם שיעור הנשים, ששירתו ביחידות הללו, וסיימו את שירותן כנכות.

אין זה נתון ישראלי גרידא, אלא נתון אוניברסלי, שנובע מכך שגוף האישה אינו בנוי למאמצים, שגברים יכולים לשאת. יתר על כן, חילות רפואה בעולם מדווחים על פגיעות קשות בנשים לוחמות, וטרם נמצאו הגורמים לכך, חוץ ממאמץ יתר.

ועוד נתונים קשים מארצות-הברית: חיילות משוחררות סובלות מאבטלה, מנטייה להתאבד ומחוסר-בית - פי שניים מאשר חיילים משוחררים.

לאור מה שאתרע עד כה, איני בטוח, שהוועדה הצבאית, שבוחנת שילוב נשים בלחימה, לא תעשה שוב מלאכת רמייה, כדי לרצות את הפמיניסטיות הצרחניות. כלומר, לא תתחשב בנזקים הגופניים ללוחמות ובפגיעה בכשירות הצבא עקב שילוב נשים בתפקידי לחימה.

יתר על כן, יחידה קרבית מעורבת יוצרת בעיה לחיילים דתיים. כתוצאה מכך, על חייל, או קצין, דתיים לשקול האם לשרת ביחידה כזו. כלומר, צבאנו האמיץ יורה לעצמו ברגל בדרכו להיכנע בפני הפמיניסטיות. או, שמא, הוא מסמן לחיילים ולקצינים דתיים, שאינם רצויים בשורותיו?

מה רע באפי איתם?

הכל רע באפי איתם! הוא בן קיבוץ, שבגד במסורת הקיבוצית, וחזר בתשובה. כלומר, ר"ל דתי עם כיפה סרוגה ענקית על ראשו. והוא ציוני. לכן, לכאורה, מתנגד השמאל ההזוי בתוקף למינויו כיו"ר מוסד יד-ושם.

מעבר לליקויים הנוראיים מאוד של אפי איתם, מתנהל מאבק אדירים על קביעת דרכו של יד-ושם - האם ינציח את השואה כאירוע יחידי בהיסטוריה האנושית, או יאמץ לעצמו גישות מתקדמות של שמאלנים (גם ישראלים), שטוענים, שהשואה הייתה אך מקרה אחד של רצח-עם בהיסטוריה האנושית. זה קרב אדיר, שניצחון השמאלנים בו יקבע עוד מסמר בארון הקבורה, שהם שוקדים להכין למדינה היהודית ולציונות.

הַחַיִּים מִתְאָרְכִים וּזְמַן אַיִן

מנקודת-מבט של סבא, כותב שאול נגר:

"חַיֵּי אֱנוֹשׁ בְּהִתְאָרְכוּת אַךְ זְמַן חָסֵר תָּמִיד, /
יוֹדֵעַ זֹאת כָּל מְבֻגָּר, יוֹדֵעַ גַּם תַּלְמִיד, /
לִפְנֵי שָׁנִים הַזְּמַן צָעַד בְּקֶצֶב הֲלִיכָה, /
אֲבָל כַּיּוֹם הַמְּהִירוּת הִיא זוֹ שֶׁמּוֹלִיכָה. //

חַיִּים דְּחוּסִים בִּפְעִילוּת, אֵינֶנּוּ מַסְפִּיקִים, /
הֲמוֹן דְּבָרִים יֵשׁ "עַל הָרֹאשׁ", לִגְמֹא יֵשׁ מֶרְחַקִּים - /
יֵשׁ עֲבוֹדָה וּמִשְׁפָּחָה וּמָה עִם חֲבֵרִים? /
חֶלְקָם חָשׁוּב בַּמַּאֲרָג לִצְלֹחַ אֶתְגָּרִים. //

וְכָךְ הִתְחַלְנוּ לְקַצֵּר, לִבְלֹעַ בְּלִי לִטְחֹן, /
וּבְמֶחְטַף הַמְּהִירוּת בָּלַעְנוּ בְּלִי לִבְחֹן. /
הַמּוֹחַ וְגַם הַקֵּבָה תָּמִיד צְרִיכִים מָזוֹן, /
גַּם רוּחָנִי וְגַם גַּשְׁמִי, טָעִים וְעִם חָזוֹן. //

וְכָךְ בָּלַעְנוּ פְּסֹלֶת גַּם, וּכְלָל מִבְּלִי לִבְרֹר, /
בַּקֶּצֶב שֶׁל "בּוֹדֶדֶת" גַּם, וְאַחַר כָּךְ "בִּצְרוֹר". /

הַסַּבְלָנוּת מִזְּמַן פָּקְעָה, וְצָץ לוֹ הָאַמְלָ"ק,
• /

הַקֶּשֶׁב הִתְקַצֵּר מְאוֹד, אָרֹךְ מִיָּד סֻלַּק. //

זֶמֶר שֶׁנָּעַם לָאֹזֶן - הָפַךְ פִּתְאוֹם זַמְרִיר, /
מִתַּעֲנוּג עָרֵב שֶׁל אָז - נוֹתְרוּ שִׁבְרֵי שַׁבְרִיר, /
כָּל מֶסֶר שֶׁהִצְרִיךְ קְצָת זְמַן - הָפַךְ לִהְיוֹת מִסְרוֹן, /
וּבְעָתִיד חֲסַר הַזְּמַן - יֻמְצָא לַכֹּל פִּתְרוֹן. //

בְּיַלְדוּתִי הָיְתָה פְּתִילִיָּה, בִּשּׁוּל הָיָה אִטִּי, /
כַּיּוֹם הַכֹּל הוּא מִיָּדִי, צָרוּף וְתַכְלִיתִי, /
אֲבָל הַטַּעַם, רַבּוֹתַי, הוּא לֹא אוֹתוֹ דָּבָר, /
כִּי הָעוֹלָם הַחַשְׁמַלִּי עַל כָּל מִכְשׁוֹל גָּבַר. //

- אמל"ק - ארוך מדי, לא קראתי (כך נהוג במסרונים)

להטות את הזרם

"אמנת הקצין", שהצבא הכריז עליה, הנה צעד נוסף להתמקצעות הצבא, או עוד סחריר (ספין) של יחסי ציבור? קשה לדעת, אך ברור, שרא"ל אביב כוכבי, הרמטכ"ל, מנסה להטות את הזרם, ולשפר את מקצועיות קצונת צבאנו, שאני בין הסבורים, כי רמתה הנמוכה מכשילה את צה"ל עוד מתש"ח, ומייקרת מאוד את פעולותיו.

קורס קצינים הנו נדבך חיוני ועיקרי בהכשרת הקצין. כפי שאמר לי אבי, שעבד הרבה שנים בבניין, "אם היסודות עקומים, לא יעזור לך דבר ... ככל שתעקם את הקירות, הבניין יישאר עקום".

בצה"ל קיים מודל ייחודי בעולם להכשרת קצינים, ולדעתי, הוא לא עמד במבחן הזמן ובמבחן המלחמות. הוא מבוסס על קורס קצר ביותר (שישה חודשים לערך לקצויני חי"ר; שלושה חודשים לערך לחילות אחרים), שאמור להקנות לצוערים מושגים בצבא. גם בתש"ח זה לא הספיק. אז, במהלך מלחמת הקוממיות, התבסס המודל, שיזם חיים לסקוב (לימים - רמטכ"ל), על כך, שהקצין בא לקורס אחרי שצבר ניסיון קרבי. כיום מגיעים רוב הצוערים לבה"ד 1, בית-הספר לקצינים, חפים מכל ניסיון קרבי. כלומר, אבן-יסוד במודל נשמטה ממנו מזמן. כתוצאה מכך, הקורס קצר מדי, מכדי שהצוערים ילמדו בו את יסודות הצבא והמלחמה - חומר רב-היקף, שרק גד̤ל בלי-הרף. ואכן, רוב קציני צה"ל אינם שולטים ביסודות המחשבה הצבאית, בהיסטוריה צבאית של מדינתנו ושל העולם (וכנראה, יש מה ללמוד ממלחמות של אחרים... לא הכל המציאו גאונינו).

דרך אגב, הדברים אינם כך בזרועות הלוחמות האחרות - חיל-האוויר וחיל-הים. פרחי-טיס וחובלים מקבלים הרבה יותר הכשרה בתורת הלחימה של זרועותיהם מאשר צוערי זרוע היבשה.

במקביל ל"אמנת הקצין", שתיכנס לתוקפה בקרוב, הגדיר צה"ל בראשונה מהו קצין, וקבע לו שש חובות עיקריות: ליזום, ללמוד, להכין, להחליט, להוביל ולבצע. בעבודת מטה של חטיבת תורה והדרכה באגף המבצעים (אמ"ץ), הוגדר, שקצין הנו "מפקד - משימתי, מקצועי ואנושי, בעל כושר מנהיגות, משמש דוגמה אישית ואחראי לכשירות מסגרתו ולפיתוח יכולותיו. איתן, בעל יכולות ניתוח גבוהות, יכולת קבלת החלטות וכושר ביצוע, גם בתנאי לחץ ולנוכח כל קושי ... פועל באחריות ובממלכתיות, בתחושת שליחות להגנת המדינה ועל-פי רוח צה"ל. משמש דמות לחיקוי בצה"ל ומופת בחברה הישראלית". במסגרת זו, מדגיש מאוד הצבא יוזמה, למידה העצמית, חניכת פקודים והכשרתם, רמת ביצוע גבוהה ועוד.

מלים כדרבנות, אך כל עוד שלא תשונה יסודית אבן-הפינה בהכשרת הקצין - קורס הקצינים בבה"ד 1 - לא תהיה לצבאנו קצונה מקצועית, וכל ניסיון לתקן את המעוות בהמשך (במכללה לפיקוד טקטי ובמכללה לפיקוד-ולמטה) יהיה, לצערי, רק טלאי קטן על חור עצום.