נתניהו, גנץ ולפיד

בושה וחרפה; בושה וחרפה שראש ממשלה - ראש ממשלה - האדם שמנהל את המדינה, לא מוכן להעביר תקציב בשעתו של המשבר הכלכלי החמור ביותר שישראל ידעה מעודה. בושה וחרפה; בושה וחרפה שאותו ראש ממשלה - שוב, ראש ממשלה - האדם האמון על ביטחונם ורווחתם של האזרחים, עושה זאת רק בשביל להישאר בשלטון. זה בלתי נתפס. זה אחד הפשעים החמורים ביותר שבוצעו בישראל, ועליו להישפט על כך. יש גבול לציניות, יש גבול לעד כמה בנאדם יכול לזרוע הרס; אמור וצריך להיות גבול. אך לבנימין נתניהו אין גבולות, וזה עצוב; עצוב שזהו ראש הממשלה.

אך מה אפשר לצפות מאדם ששלהב המון זועם אשר מתוכו נשמעו קריאות מפורשות לרצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין זכרונו לברכה. אז נכון, הוא ניסה להרגיע את הקריאות "רבין בוגד", אך הוא עדיין שלהב אותם; טבל ואחז בחוזקה שרץ דמים בידו. אם דוד לוי ודן מרידור לא היו מוכנים לשתף פעולה עם הקריאות הללו וברחו משם, מדוע הוא בחר לשתף פעולה עם התרת הדם? מה אפשר לצפות מאדם שהשתתף בהפגנה אשר סחבו בה ארון קבורה עם השם של רבין עליו לצד חבל תלייה. אז נכון, על הארון היה כתוב "רבין הורג את הציונות" וחבל התלייה היה מטאפורה להסכמי אוסלו, אך כאשר כותבים שם של מישהו על ארון קבורה לצד חבל תלייה, הכוונה מאוד ברורה; זה לא רמז דק - זו אמירה מפורשת. שום הסברים הגיוניים לא יכולים לשנות את העובדה שיש דברים שפשוט לא עושים.

מה אפשר לצפות מאדם אשר במו ידיו גרם למחירי הדיור והשכירויות להאמיר עוד ועוד, ולמרות שבעקבות כך קמה המחאה הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. הוא לא עשה, ועודנו לא עושה, כלום על-מנת לטפל במצב; אם כבר אז להפך - המחירים ממשיכים לעלות בצורה מטורפת. דור שלם משלם שכירויות בגובה שלא ניתן לעמוד בו; דור שכבר ויתר על החלום לקנות דירה; דור שהוריו קנו דירה במחיר סביר, אך לו היו נדרשים לרכוש את אותה הדירה בזמנו לפי המחירים של היום, היו צריכים לשלם כפול עד פי שלוה. אותו דור עוד זוכר שהמחירים בעבר היו שפויים, אך הדור הקטן יותר גודל לתוך עולם אשר בו המחירים האלו הפכו לברירת מחדל; הוא לא מכיר שום דבר אחר - הוא לא יודע שאפשר אחרת. וזה עוד בלי לדבר בכלל על יוקר המחיה.

האישי מעל הציבורי

קצרה היריעה מלכתוב על מחדליו, כישלונותיו והריסותיו של נתניהו - יש עוד המון. ונכון, היו לו גם הצלחות, והוא עשה לא מעט דברים למען טובתה של המדינה - הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין וסודן, למשל; אך כששוקלים את מעשיו, מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת כי הוא הגדיש את הסאה וכי הגיע זמנו ללכת. זה לא משנה אם לקיסריה או לכלא, רצוי לכלא, רק שיפנה את מקומו. העם זקוק לזה.

הרבה זמן לא קם בישראל מנהיג כמו בני גנץ: מנהיג אשר איחד את כל גוש השמאל מרכז תחתיו; מנהיג אשר גרף יותר משלושים מנדטים ואף עקף את הליכוד והפך את מפלגתו למנצחת הגדולה של הבחירות; מנהיג אשר בהנהגתו קם גוש בעל רוב בכנסת - רוב גדול יותר מהגוש אשר בראשו עומד נתניהו; מנהיג שהצליח לנהל דיאלוג עם המפלגות הערביות - דיאלוג שהצליח ושבסופו הם המליצו עליו לנשיא על-מנת שירכיב ממשלה (לא איתם; עם תמיכה מבחוץ. קיים הבדל גדול. יש בעיה להקים איתם ממשלה; אין בעיה עם הרמת אצבעות מצידם בכנסת והעברת תקציבים נחוצים למגזר הערבי).

אין שום צל של ספק שנתניהו שם את האינטרס האישי מעל זה הציבורי - אי-העברת התקציב מעידה על כך; ברור לכל כי גנץ שם את האינטרס הציבורי מעל זה האישי - תעיד על כך העובדה כי הוא נכנס לממשלה למען המלחמה במגיפה הבריאותית והכלכלית למרות שהייתה זו התאבדות פוליטית ידועה מראש מצידו. איש לא יכול לחשוד בכך שעמידתו של גנץ על רגליו האחוריות בנושא התקציב מגיעה ממניעים פוליטיים-אישיים - מצבו בסקרים הרי עגום; והוא עדיין מוכן ליפול שוב על חרבו למען מה שהוא מאמין שטוב לישראל. גם מי שלא מסכים עם דעותיו לא יכול לנוס מן ההבנה שהמחיר הפוליטי משחק אצלו תפקיד משני. נתניהו, לעומת זאת, הכריז קבל עם ועדה "בלי טריקים ובלי שטיקים", ושיקר במצח נחושה.

יאיר לפיד לא יכול להקים ממשלה. הוא לא מסוגל לאחד תחתיו את הגוש. חסרה לו היכולת להביא לזליגת מצביעים מהגוש השני אליו. אין לו סיכוי לצרף לממשלה היפותטית בראשותו גורמים מחוץ לגוש, כגון ימינה או החרדים. גוש בראשותו לא יגדל כי אם יתכווץ. הוא לא יכול למנף מספיק כוח אשר יסחוף אחריו מספיק מצביעים על-מנת להפוך את מפלגתו לגדולה באמת, גם אם גנץ יהיה מספר שתיים שלו, גבי אשכנזי מספר שלוש ובוגי יעלון ארבע. פשוט אין לו את זה. לגנץ יש. זה נכון שבסקרים, שכרגע לא אומרים מאומה, לפיד מוביל על גנץ, ובהרבה. אך טוב יהיה לגוש אם גנץ יעמוד בראשותו ולפיד יחזור להיות תחתיו. כך השלם יהיה גדול יותר מסך החלקים. טוב יהיה להזכיר שלפיד פרש מהסכם הרוטציה ביניהם בזמנו מכיוון שהמחשבה שהוא יהיה רה"מ הבריחה מצביעים.