צחוק הגורל

שוד לאור יום

הגישה הרווחת בארה"ב היא "רק לא אצלי בחצר". אצל הדמוקרטים, הכל הפקר, כל זמן שהם לא צריכים לשלם על כך. כל זמן שחסרי הבית לא חיים להם במשכנות אוהלים ממול הבתים שלהם. כל זמן שההפגנות האלימות והביזה לא קורות אצלם בשכונה. כל זמן שמישהו אחר יצטרך לעבוד כל חייו בכדי לכסות את הגרעון אליו הם מכניסים את ארה"ב.

הנשיא ג'ו ביידן במסע ניצחון. הוא העביר את תוכנית ההצלה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. יש מי שחושב לתומו שהחבילה אכן קשורה למלחמה במגיפה, אך לא כך הוא. רק עשרה אחוזים מסך כל התקציב קשורים ךנגיף ולמלחמה בו, וגם אלו לא נחוצים, שכן לפני פחות משלושה חודשים אושרה חבילה אחרת, שעדיין לא נוצלה עד תום. אך אל ניתן לעובדות להפריע לשמחה. חברות התעופה ישלמו מילארדים בדיבידנדים, והן מיהרו לפרסם שהן לא תפטרנה או תוצאנה לחופשה ללא תשלום עשרות אלפי עובדים. החברות, כמו הדמוקרטים, רגילות רק לרווחים. ההוצאות והאחריות הן נחלת הממשלה, לא שלהן.

מערכת החינוך הכושלת תקבל הזרמת מזומנים שאפילו לא ניתן היה לחלום עליה. מגיע להם כמובן, לא בגלל שעתיד ילדינו בידם, כי אם בגלל שהם יצאו בהמוניהם להצביע עבור ביידן. מדינות שלא יודעות, לא רוצות ולא יכולות לאזן את התקציב שלהן תקבלנה מענקי ענק. כל המנגנונים עם יעילות השואפת לאפס ימשיכו להתקיים במקום להתייעל. וכל זאת למה? כי מגיע להן! הדוד סם משלם!

כל סנטור מהמפלגה הדמוקרטית שרק חלם על כסף שיוזרם לכיוון שלו, לא צריך להסס לשניה, הכל מגיע בשצף קצף. הם הצביעו, בידם הכח, להם השלטון ומי ישלם? נו, לא הם. כך גם היה בדצמבר אשתקד, אך כשנפרצו כל הגבולות והוסרו כל המוסרות, מדוע לא?

יבוא היום והחשבון יוגש לתשלום, אך לא נוכל לפרוע אותו. גם כך סין ומדינות אחרות הן בעלות ארה"ב. במקום להצטמצם ולהתייעל, לחשוב היטב פעם ועוד פעם ועוד פעם, הדמוקרטים חוגגים כאותו חרגול בקיץ. חבל רק שכל כך הרבה אנשים נאלצים לבחור בין תרופות למזון, חימום בחורף ומכונית כך שיוכלו להגיע לעבודה או לקניות. אם אפשר היה לקחת את אותו מוסר ואותם חישובים, הרי שהעולם היה נראה אחרת - לא היינו מבזבזים כספים של אחרים, היינו מתייחסים אליו כאילו שלנו הוא, ושוויו שקול לזהב.

העיקר שהרבה מאוד אנשים יקבלו 1,400 דולר לאדם (2,800 דולר לזוג, וכו׳ בהתאם למספר הילדים). בין התקבולים הממשיכים להגיע לבין דמי האבטלה שהוארכו לחצי שנה נוספת, אין כל סיבה לצאת לעבוד. הספר שלי - שאפילו מכונית אין לשמו - מסביר לי זאת מדי חודש בחודשו. וכל מי שלמד או לומד באוניברסיטה שם לימדו אותו לבוז לארה"ב, להשתסע בה ולהתנהג בהפקרות מוחלטת (הם מאוד רגישים רק כלפי עולמם הדמיוני), לא יצטרך לשלם את חובותיו עבור הלימודים - כי להם מגיע, והם לא צריכים לעבוד, וכה קל למחוק חובות ב"כאילו". מחר הם יסרבו לשלם עבור משכנתא, כי מישהו חייב זאת להם, ואם מישהו יעז להגיד להם משהו, הם ישברו את הכלים ולא משחקים, ויצאו להתפרע ולשרוף ולפגוע בזולת.

דבר אחד ודאי, הדמוקרטים למדו את טעויות העבר, והם נחושים שלא לחזור עליהן. כל זמן שהם שולטים בבית הלבן ובקונגרס, הם ישנו את ארה"ב עד היסוד. עכשיו כשהם אישרו 1,900 מילארד דולר לחלוקה, הגיע הזמן לשנות את מערכת המשפט, את צורת הבחירות ולהבטיח המשכיות שלטון של המפלגה הדמוקרטית לאלף השנים הבאות. הזמן קצר והמלאכה כה מרובה. הנסיון ששמו אמריקה נראה שמתחיל להתפורר, כי הרעב לכוח ועוד כוח שיגע לחלוטין את הדמוקרטים.

התיקון ה-25 לחוקת ארה"ב

לקראת סוף כהונתו של הנשיא טראמפ בשנת המגיפה הגדולה, הדמוקרטים היו נחושים בדעתם לסלקו ממשרתו. הם דרשו במפגיע מסגן הנשיא ומהרפובליקנים כולם להפעיל את התיקון ה-25 לחוקת ארה"ב, אך סגן הנשיא סירב (הוא גם סרב לדחות את ספירת הקולות של הקולג׳ של הבחירות, ואז חדרו המפגינים לבנין הקונגרס).

מסתבר שהעובדה שהדמוקרטים היו משוכנעים שהנשיא משוגע אינה מספקת בכדי לסלקו מתפקידו. לפי כל קנה מידה רפואי או מדעי, הנשיא שלט היטב בדעתו ובמעשיו. הדמוקרטים לא חשבו כך. הם גם ניסו למנוע ממנו שימוש בקודים הגרעיניים במקרה של תקיפה או את האפשרות להגיב (באופן מתגונן או יוזם) נגד אירן. הם גייסו את דעת הקהל האמריקנית נגד הנשיא המכהן, בכדי לודא שאם במקרה הוא יעשה משהו, הוא יוצא מיד להורג, או לכל הפחות יועמד לדין על פשעי מלחמה חמורים ביותר.

השאיפה של הדמוקרטים, עוד טרם הבחרו של הנשיא טראמפ, הייתה לטרפד ולמנוע, וברגע שהוא נבחר לסלקו מהתפקיד. הדבר לא עלה בידם, ועתה בא הגורל וצוחק בפניהם: "ניסיתם, נכשלתם, עכשיו תורכם להרגיש את נחת זרועי. אתייחס כלפיכם בדיוק כפי שזממתם נגד טראמפ. הוא לפחות בידר אותנו ללא הפסקה". מגילת אסתר וסיפור מרדכי והמן מותאם לזמן המודרני.

לכל מי שאי פעם חי עם מישהו שסבל מדמנציה, הסימנים אצל הנשיא ביידן ברורים. אך איני רופא, ואין זו חוות דעת רפואית או מדעית, פשוט תחושת בטן של דבר שניתן לזהות בקלות, דבר שמיד מעורר רגשות רדומים של פחד וצער מהולים ביחד ומוציאים את כל חדוות החיים מהאדם.

למי שאוזנו רגישה, הנשיא ביידן מזכיר לנו סבא טוב שיושב לו בגינה ציבורית, וכשעוברים ושבים עוברים לידו, הוא מנופף בידו לשלום. הוא די מנותק, אך בחוץ שמש ונעים, והציפורים מצייצות-מזמרות להן, והעצים מכוסים בשכבת ניצנים ירוקה, וכמה מהם אפילו פורחים (פרחים ללא עלים). הוא יושב לו שם וטוב לו, חי בעולם של (עשרות) שנים עברו, והקשר עם המציאות רופף במקצת (או אולי מאד), וכולם אוהבים ומכבדים ומוקירים אותם, אך כולם גם מבינים שהוא כבר לא מסוגל להתנהג כאדם צעיר יותר.

הגורל מחכך את ידיו בהנאה כה גמורה, מושלמת: הנה בוא יבוא היום והדמוקרטים עצמם יפעילו את התיקון ה-25 לחוקה. הם מודעים לכך היטב (וכנראה הכל תוכנן על ידם מראש). הם כבר מדברים בגלוי על הוצאת האחריות על הפעלת הקודים הגרעיניים מידי הנשיא שלהם, הנשיא ביידן, הפקעתם בכדי לא לסבך את ארה"ב במלחמה לא רצויה. עכשיו טוב, עוד מעט לא יהיה נגיף, וכולם עסוקים בחלוקת כספים ובבנית ארה"ב מחדש, לפי תוכנית המתאר שלהם. המלאכה כה מרובה, לא כדאי להסית את תשומת הלב, וגם אין צורך לעשות זאת עכשיו.

את הנשיא קרטר אנחנו זוכרים היטב שכן תודות לו עלה חומייני לשלטון. את הנשיא ביידין הדורות הבאים יזכרו היטב, לא בגלל שהוא דיבר על אחדות ופעל בצורה בדיוק הפוכה, כי אם בגלל שהוא לא מסוגל להנהיג את ארה"ב, ודאי לא כשהוא לא זוכר את תחילת המשפט או את שם המקורבים אליו ביותר או כשהוא מבלבל מספרים. העתיד יזכור את ביידן כנשיא שהורחק כיוון שהוא באמת לא שלט יותר במוחו ובזכרונו. הנשיא שהנהיג מנהג חדש, לנתץ ולהרוס ולמחוק את כל מה שקודמו עשה (ולכן מחליפו כנראה ישאף לעשות אותו הדבר כלפיו), ואוי לאמריקה שכך הוא.

הנשיא קרטר הביא לנו את אירן השיעית. מה יביא לנו הנשיא ביידן? ניחא, שכחתי, כנראה זה לא היה חשוב.