לגעת בשקר

השקר הוא יותר ממציאות חיינו - הוא תמצית הווייתנו. תמיד יוצג כאמת נכספת, מתבקשת, שראוי להיאבק למימושה, אף לשלם דמים כדי להשיגה, לבססה ולהנציחה. נצח הוא המקבילה המיוחסת - הוא הולך הכי-טוב עם שקר, צמד-חמד, שנאמר: 'נצח ישראל לא ישקר'. מפה מובן שהשקר נצחי.

את התיזה שלי אבקש לפתוח בסופו של אחד השקרים הנפוצים, אותו פרם על יריעה רחבה ד"ר מרדכי קידר, ב'משבר בני הערובה באירן'. כידוע התנפל המון-עם אירני על שגרירות ארה"ב בטהרן, כבש אותה לפי הוראת האייתולה. הנשיא הדמוקרטי קרטר השתדל ברוב צדקנותו להסביר לאזרחיו ולעולם למה לאירנים יש הצדקה לכאורה לבצע גם מעשים כאלה, להשפיל את אמריקה. כי הם, ברוב אשמתנו, היו מושפלים שנים רבות, וכדומה. בנוסף, ובעיקר, הוא האשים את השאח שכמובן כבר לא היה שם. זה בערך נוסח התנהלות שמציעים לנו היום האלוף גולן ומנהיגו הורביץ במר"ץ גם ביחס לבית הדין בהאג...

לאורך תקופה של 444 ימים הוחזקו 52 דיפלומטים ואזרחים אמריקנים כבני-ערובה בטהרן על-ידי השלטון האיסלאמי המהפכני החדש והנוצץ שהגיע מפריס עם העטיפה. זו הייתה התודה שלו לנשיא קרטר שלמעשה סילק את השאח כדי להחזיר את ה'מנהיגים האוטנטיים' מגלות. קרטר, נוצרי טהור, חטף סטירה על הלחי השנייה שהגיש וגם הקריב למולך (סליחה, לאיסלמיסטים) את בני הערובה. הוא סיבך את המצב כפי שרק אדם בעל כוונות טובות, אפילו יוצאות מן הכלל - יכול לעשות. אם הייתה לו מטריה באותו רגע, לבטח היה טס איתה לטהרן וחוזר לנפנף בהסכם שלום מטאפורי.

אלא שהאירנים איימו ליירט כל זבוב מתכתי מעל שמי האיסלאם. כך זה נמשך בין התאריכים 20.11.79 עד 20.1.81. ואז התרחש נס, שלמרבה הפלא אינו מובן גם היום: הושבע נשיא רפובליקני וקרטר, נביא שלום ואחווה עולמית, סולק. כוכב קולנוע סוג גימל בשם רונלד רייגן נכנס לפריים. 20 דקות לאחר שהושבע לנשיא שוחררו בני הערובה ללא מו"מ, ללא מגע, ללא הצהרה וללא ריבית.

מה קרה?

מסע הבחירות של רייגן היה רצוף באמירות נוסח ג'ון ויין וגרי קופר: ביום שאכנס לבית הלבן אטפל באירן. הרושם שלי היה שאזרחי אמריקה (גם רייגן) לא בדיוק יודעים היכן נמצאת אירן. אבל העולם לא מתנהל לפי הרושם שלנו. להתרשמותכם - רייגן היה האיש ש'טיפל' גם באימפריה הסובייטית, הוריד אותה, מפורקת, על הברכיים. כידוע היא קרסה בסוף שנות ה-90. למה, מה קרה?

במלחמת שלום הגליל (לבנון הראשונה) השמיד צהל ב-9.6.82 את מערך סוללות טילי קרקע-אוויר של הסורים בלבנון והפיל כ-80 מטוסים סורים בקרבות אוויר. זו הייתה הרמת המסך במערכה האחרונה של הצגה מפוארת ששמה - המהפכה הבולשביקית. עשור חלף מאז נכתש חיל-האוויר שלנו בקרבות ההתשה בתעלה לפני ואחרי 'מלחמת יום כיפור'. הסובייטים שלטו אז בכיפה ונאלצנו לבלוע את לשוננו הארוכה, לכבות את הסיגרים - ולסגת. ממשלת גולדה התנפנפה, ההתיישבות העובדת התקפלה, התרחש נס המהפך. אותה עת עשו האמריקנים חשבון-נפש ושיעורי-בית כדי להבין את הטעות הקשה בשחרית 'יום כיפור'. המסקנות בלטו לעין במלחמת שלום הגליל בלבנון. ההישג הצבאי של צהל ב-82 העצים את ארה"ב והפיל לקרשים אימפריה שלמה.

האם רק ביום השבעתו של הנשיא רייגן חש או הבין האייתולה באירן שהמאזן העולמי השתנה לטובת ארה"ב? המאזנים נטו לטובת אמריקה ברגע שהאמריקנים חיברו את המחשבים שלהם לסוללות של הסובייטים ושאבו את האנרגיה והידע שהניעו את הטורבינות הקיריליות. זה התרחש בתקופתו של קרטר. אלא שמאזן אימה אינו מתברר עד לרגע שאדם ניצב, כמו בזירת אגרוף, והולם. אין די בכך שמתאגרפים נכנסים בחלוקי משי לזירה, מרקדים ומניפים אל-על כפפות נוצצות. אין די בפסל חרות עצום מידות כסמל לחרות וצדק. יש צורך באדם המסוגל להעניק אמינות לסמל שבו בחר. האיש הזה היה, למזלם של בני הערובה, הנשיא רייגן. אותו אייתולה ח'ומני שזיהה ב-79, בהיותו גולה בצרפת, הזדמנות פז היסטורית לפרוץ קדימה, לבלוע את ממשלו של השאח, אולי זיהה לפתע אמינות מהבהבת בלפיד פסל החרות ברגע שרייגן הושבע. הסובייטים לא הבינו מה קורה להם עד שנחת עליהם הנוקאאוט במבצע ערצב 19 בלבנון. כבר היה מאוחר להתאושש כי רייגן ירה לכל הכיוונים.

מהו שקר?

זה בערך מה שקרטר סיפר לעצמו ולצוות יועציו עד לרגע שבו נודע לעולם על כיבוש השגרירות בטהרן. איך זה שעשרים דקות בלבד (בנשיאותו של רייגן) הפכו על פיה קערה שהתמלאה במשך 4 שנות נשיאותו הדמוקרטית של קרטר? ייתכן שגם התינוק הבוטנים בתוכה נשפכו. במקביל יש לזכור שהרוסים, גם בהיותם שיכורים, נהגו לכנות את רייגן 'גיבור מצלולואיד'. ברוסית זה נשמע הרבה יותר מליצי - סמרקאץ'.

כלומר, אמת זה לא בדיוק מה שאדם מאמין בו כל חייו בכל ליבו. כזכור לכם קרטר היה איש מאמין וגם בעל-לב. הוא עדין מאמין בכל הלב שישראל אשמה בצרות שלו. האמת היא לא משהו שנתקע עמוק בלב אדם מאמין - אלא בתוצאות מעשיו. המושג 'אמונה' קשור בידיו של משה רבנו. כשעלה להר בחברת אהרון וחור כדי לנהל את מלחמתו של יהושע בעמלק היו ידיו אמונה, כך נאמר בפסוק מוזר (שמות י"ז-12). ידיו המונפות הן שניצחו במערכה, כפי שזה קורה, אולי לא תאמינו, גם היום. המעשים קובעים. אמונה היא בסך-הכל צירוף אותיות שונה של המושג הנדרש - נאמנות.

מה שהאירנים לקחו ברצינות ברגע שרייגן נכנס לזירה הפוליטית, הפשיל שרוולים והחל להתמודד עם קרטר על הנשיאות, הסובייטים תיארו כ'ספרות זולה', מוצר הוליוודי מובהק. אתם בטח שואלים אותי עכשיו - לאן הולך מפה ביידן עם כל המורשת האירנית? זה סיפור קצר וברור כי יש לו רקע ישראלי מובן. באותה מלחמת לבנון התרחשו בצד הקריסה המיתולוגית של גלית (האימפריה הסובייטית) שני אירועים דקים. חרפת סולטן יעקוב (ראה קישור - למטה) באחריות גנרל אהוד ברק והרג משפחות אש"ף בסברה ושתילה באחריות המודיעין הצבאי הסורי ופלנגה נוצרית. חרפת הסולטן התרחשה ב-11.6.82 ונמשכת עד היום. האחראי לה מונה אחר כבוד לרמטכ"ל ונעשה גם ראש-ממשלה אובססיבי. גם האפיזודיאק השני שהתרחש בבירות ב-16.9.82 נמשך עד היום, ואסביר.

נפילי ההתיישבות-העובדת, רבין, פרס ויוסי שריד הקימו כל זעקה מרה במיוחד עד לב השמים כשהתפרסמה הידיעה על התקריות בביירות. באותה שעה היה החלל מלא גם בצריחות-שבר, כאב, תסכול, זעם ואימה של הפוליטביורו המוסקבאי שקרס לעולמי עד, אבל איש בשמאל הישראלי לא נתן ליבו ודעתו למפלה שהנחילה ישראל לסובייטיקה. כל זה היה בקטנה. העיקר שיש ביזיון צבאי בבירות וניתן לנגח בעזרתו את הממשלה שגנבה בחוצפתה את המדינה לאור היום. "רצח-עם" - זעקו הכותרות בחסות המערך, מר"ץ, בצלם ושלום עכשיו עד מצפן האומה.

משלחות זועפות וצדקניות של שמאל ציוני נפרסו ברחבי כל מוסדות האו"ם, במדינות האיחוד האירופי ובארגונים אנטישמיים מלידה, כדי לנגח את בגין ראש הממשלה ושרון שר הביטחון. קהל בתשלום זעק בפתח ביתו של בגין - רוצח, לך הביתה. ישראל, תודות לשלושת המוסקטרים מהשמאל הפכה למצורעת ברחבי העולם. זה כל מה שהעסיק את נכבדי המערך במרץ. לזה ניתן שם דידקטי: 'הבנת הנקרע'. הניפוח היה מזעזע, העיוות היה מושלם - מפגן של ריטואל פגני אובדני שרוחו מרחפת על פני כל תהום. נמק החל להתפשט בעורקי ה'שמאל'. אולי מבלי לדעת ולהבין משרתים אותם ראשי ההתיישבות העובדת את חאפז אל אסד, ראש וראשון לאויבי ישראל.

(ברשימה הבאה: הבריחה מלבנון)

[חרפת סולטן יעקוב]