|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הרקיע כמו מרקע שטוח, שעליו מוגשת לה כמו על טס האמונה ● להבדיל, משמים בעלי עומק, שצריך לתור אחרי האמונה
|
שחר / עדנה ויג
קָמָה בְּשָׁעָה
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי.
מְגַלָּה עוֹלָם
שָׁקֵט, שָׁקוּעַ
בְּשֵׁנָה.
תּוֹהָה
הַיֵּשׁ
מַבְדִּיל עַתָּה
בֵּין תְּכֵלֶת
לְבֵין כָּרְתִי.
עֵינָי תּוֹלָה
בָּרָקִיעַ -
שׁוֹאֶלֶת אֱמוּנָה.
כללי
שיר אמוני מובהק. תיאור עלות שחר והתעוררות אל בין אפור לכחול מעורר בדוברת את הזיקה לחיזוק אמונתה אותה היא שואלת מהרקיע.
הפתיח
"קָמָה בְּשָׁעָה
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי"
מעורר תמיהה אצל הקורא. וכי יש שעה שאיננו מכירים? אך זה מכריח אותו לחשוב ולהסיק שהכוונה היא שאמנם הדוברת בשיר בדרך כלל לא קמה בשעה כזאת. לכן זו שעה שהיא לא הכירה, כי כנראה זו פעם ראשונה שהיא מתעוררת אליה. פתיח כזה, שהוא מסתורי משהו, מכריח את הקורא להסתקרן ולחשוב. ולכן הוא מושך את הקורא פנימה. וזה ייחודו בהיותו פתיח טוב מאוד לשיר.
אגב (שלא אשכח) המלה "הִכַּרְתּיִ" מתחברת יפה מבחינה צורנית עם חברתה בהמשך "כָּרְתִי", אליה עוד נגיע. הלאה:
מְגַלָּה עוֹלָם
שָׁקֵט, שָׁקוּעַ
בְּשֵׁנָה.
תּוֹהָה
במבט ראשון, נראה שלומר מגלה עולם זה בומבסטי מדי, שהרי היא לא מגלה ארצות ובוודאי לא עולם. היא רואה את מה שמשקיף מחלונה. אלא מאי? המלה עולם, מבטאת גם שלמות מסוימת; מעין מטפורה להתפעלות המושלמת שלה מכל שהיא רואה, ולכן המילה מקבלת בשיר ערך אמביוולנטי; גם שלמות וגם מרחב ראיה מעבר לאופק ולדמיון.
לפי הגילוי של "שָׁקֵט, ושָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה" אנו לומדים שהכוונה היא בטוח לא לאשמורת ראשונה של הלילה, בה ישנם עוד קולות ורעשים, אלא לפחות לאשמורת שניה. כלומר השיר עד לנקודה זו, מספר לנו מתי הדוברת לפי הערכה התעוררה. כלומר עד כאן היא קמה בשעה לא רגילה לה. האם אכן זו האשמורת בה באמת התעוררה? זאת נראה בהמשך.
תובנה אחרת היא התהייה שלה
תּוֹהָה
הַיֵּשׁ
מַבְדִּיל עַתָּה
בֵּין תְּכֵלֶת
לְבֵין כָּרְתִי
כאן היא מכניסה את שאלת חז"ל "מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר... בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי" (משנה ברכות א, ב). כרתי למי שלא יודע הוא צבע ירקרק.
מכאן ישנו עוד פתרון לדיוק של השעה שהיא קמה, לאמור לא אשמורת ראשונה, לא בחצות וגם לא באשמורת שניה, אלא באשמורת שלישית. היינו לקראת שחר.
היפה הוא ששעת השחר, שהיא בין תכלת לכרתי, מזכירה את שעת הדמדומים של הערב, סיומו של יום, ושעת דמדומים היא שעה של ערפול, של אי-בהירות מסוימת, של תהייה, וזה בהחלט מתאים לתהייה שלה שבשיר.
ובסוף ישנה גם פואנטה יפה לשיר:
עֵינָי תּוֹלָה
בָּרָקִיעַ -
שׁוֹאֶלֶת אֱמוּנָה
אם היינו חושבים שהיא תמשיך ותביע דעתה על השמש העולה לשחרו של יום, מסתבר עתה, שהשעה המיוחדת, אורות השחר המפציע וערפולם, בין תכלת לכרתי, לא גוררים את חוש הראיה שלה להמשיך ולהביט אל האופק, אלא דווקא מעלה אל השמים אל המקור שממנו ניתן לשאוב אמונה.
הרקיע כמו מרקע שטוח, שעליו מוגשת לה כמו על טס האמונה. להבדיל, משמים בעלי עומק, שצריך לתור אחרי האמונה. והמשמעות של הפואנטה היא שכל השעה הלא רגילה הזאת, התהייה שלה, מנווטים אותה אל מקום אחד: אל הבקשה לאמונה.
מאחר שאני יודע שהמשוררת היא בעלת אמונה הרי השיר מבטא את רצונה העז להתחזק באמונה ואני מאחל לה זאת בכל לב.
|
| תאריך:
|
30/06/2021
|
|
|
עודכן:
|
30/06/2021
|
|
חגי קמרט
|
|
השרה מרב מיכאלי חרתה בעבר על דגלה הפוליטי את סמל השלום ואת המאבק נגד המשך הלוחמה באזורנו, על-ידי הסכמי שלום צודקים עם הפלשתינים. כמובן שהרמת דגל השלום מחייבת גם את המלחמה בהמשך החימוש הישראלי, ובמיוחד בהפסקת הספקת צעירים וצעירות מישראל כחיילי מרחץ הדמים שמתקיים בארץ ישראל מימי המנדט הבריטי בכלל, והקמת מדינת ישראל בפרט.
|
|
|
|
|
הדמעות הזולגות מעיניה של האישה שפופת הגו המליחו לי את השפתיים, שרפו לי בלב, הציתו בי חמלה גדולה וכעס עצור. אינני יודע את שמה, את מקום מגוריה, אינני יודע אם אימא היא, אם סבתא, אם בת, אינני יודע דבר זולת דמעות המצוקה הפורצות מעיניה בעקבות המציאות הכלכלית אליה נקלעה בימי מגיפת הקורונה, ימים בהם חלק מהמעסיקים בחרו להיפרד מעובדיהם בכיוון אחד.
|
|
|
|
|
אהרון זכאי כתב במשך עשרות שנים, ושיריו הראשונים התקבלו באהדה עצומה של הקהילה הספרותית. זכאי, זה היה שמו הפרטי, נדהם מן האהבה אליו. בשיחה עמנו, היה נרגש לספר על מפגשים עם ש"י עגנון ששמח לשמוע אותו, להבין את שירתו, על רבדיה העבריים הקדומים, על הגוון המזרחי המיוחד של יצירה לאורך דורות.
|
|
|
|
|
ביום כ"א בתמוז שנת תשל"ד (1934) נפטר בעיר תל אביב המשורר חיים נחמן ביאליק, מי שזכה לתואר המשורר הלאומי. קשה לי לתאר את ורשה בפולין ואת מינסק בבילרוס ביום מותו או בתאריך, בו חל יום הולדתו של המשורר הלאומי, אדם מיצקביץ', ללא כיסוי מרבי בעיתונות, במוספים הספרותיים ובכל אמצעי התקשורת שבוע שבועיים טרם האירוע.
|
|
|
|
|
משפחתו של הפעיל הפוליטי ניזאר בנאת שנהרג בעת מעצרו על-ידי אנשי הביטחון של הרש"פ בשבוע שעבר הודיעה כי היא איננה מוכנה להכיר בוועדת החקירה שמינתה הרש"פ שבראשה עומד שר המשפטים הפלשתיני והיא דורשת הקמת ועדת חקירה בינלאומית בפרשה.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
