|
|
מעגל העוני [צילום: יוסי אלוני/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הדמעות הזולגות מעיניה של האישה שפופת הגו המליחו לי את השפתיים, שרפו לי בלב, הציתו בי חמלה גדולה וכעס עצור. אינני יודע את שמה, את מקום מגוריה, אינני יודע אם אימא היא, אם סבתא, אם בת, אינני יודע דבר זולת דמעות המצוקה הפורצות מעיניה בעקבות המציאות הכלכלית אליה נקלעה בימי מגיפת הקורונה, ימים בהם חלק מהמעסיקים בחרו להיפרד מעובדיהם בכיוון אחד.
סדרי עולם השתנו בעקבות מגיפת הקורונה. יש מי שסגירת אולמות התרבות גורמת לו לעברה וזעם, יש מי שהבידוד החברתי שנכפה עליו גרם לו לדיכאון, יש מי שהפחד מהלא נודע והשלכותיו גרמו לחרדה משתקת. יש מי שהמקרר הריק והניסיון להמציא את עצמם מחדש גורם להם למאבק קיומי יומיומי, שעתי.
מדינת ישראל העניקה רשתות ביטחון במשך שנה וחצי לכל האזרחים שנפגעו ממגיפת הקורונה, שילמה תשלומים באופן סדיר, מעניקים, חל"ת, אפשרה להרים את הראש מעל המים העכורים של ימי המגפה. כן אין ספק שניתן היה לתת יותר לכולם, למובטלים מאונס, לבעלי אולמות השמחה, לבעלי חדרי הכושר, למסעדנים, לזמרי האופרה, לכולם. ובכל זאת רשת הביטחון יצרה תחושה שהאזרחים לא יישארו מופקרים לגורלם.
ועתה, ממשלה חדשה, שר אוצר חדש, מגיפת הקורונה על תוויה, מגבלותיה איננה, לפחות בעת הזו בעת התעוררות גל מצומצם, לא בעוצמה המחייבת החזרת התווים.
התשלומים הופסקו באופן מוצדק, הכל פתוח ואין סיבה הנראית לעין שהמשרות שהתפנו לא יאוישו מחדש. אין שום הצדקה בעולם שצעירים יקבלו תשלום עבור רביצה בחופי הים, אך נדמה כי בתוך התהליך המהיר של הפסקת התשלומים נותרו בשולי הדרך עשרות אלפי בני אדם אשר לולא תשלום ומענק ממשלתי זה יאלצו לבחור בין מקלחת לאוורור, בין תרופות לירק, בין עוני לרעב.
המהלך ביסודו מוצדק אך אחריות הממשלה לתת פתרון מהיר ויעיל לעשרות אלפי האנשים המתקרבים בצעדי ענק למעגל העוני, כמו בני השבעים אשר בחסות מגיפת הקורונה פוטרו מעבודתם וכעת אין חפץ בהם והם תלויים בקצבת הביטוח הלאומי בהיעדר פנסיה.
המשבר הכלכלי החריף אותו חוו בעלי עסקים בכל התחומים הוביל לקריסה, לצמצום בכוח אדם והותיר 'חללים' רבים בשטח נטושים ובלי כוחות ומקור הכנסה. הפסקת המענקים ודמי האבטלה יוצרים את המציאות הקשה של דלות ועוני בקרב מי שאין בנמצא עבודה להעסקתם.
ראיתי את האישה שאיני יודע את שמה אך פוגש, רואה וחש את עוצמת כאבה, חרדותיה, מצוקתה. אסור לשכוח אותה ואת חבריה לקושי, אסור להפוך אותה ואת חברותיה למספר בדוח העוני הבא, חייבים למצוא פתרון לאנשים אלה, אסור שיהפכו לקורבנות המגיפה שתמה אך מקננת בהם פנימה ומכלה כל חלקה של תקווה.
