בנט מפנה עורף לירושלים (ב)

עקשותו של ראש הממשלה נפתלי בנט לא לעלות עם משפחתו לירושלים מתמיהה ¹. אני חוזר לטעון כי אינה עניין של מה בכך. לא בגלל כפל ההוצאות של אחזקת עוד דירה ברעננה ולא בגלל העומס על המשטרה ולא בגלל תלונות השכנים אלא בגלל המהות.

מה הוא משדר לאזרחיות ולאזרחים? שהקצינים והטייסים הנעים עם משפחותיהם מקצה הארץ לקציה הם פראיירים; ובוודאי הדיפלומטים אשר כופים על ילדיהם לטעת את עצמם בתרבות זרה עם שפה שאינה מוכרת להם - הם פראיירים בריבוע; ונציגים ישראלים היוצאים עם משפחותיהם למדינות עולם שלישי הם פראיירים בחזקת פראיירים ועוד פעם.

ראש ממשלה שמפצל את משפחתו בגלל המרחק שבין רעננה לבין ירושלים, וזאת בתקופת החופש הגדול ולא באמצע שנת לימודים, משדר ריחוק מודע מן הדור הצעיר ודגם משפחה בלתי ראוי למי שחובש כיפה (וגם לחילונים, לדעתי). אב טוב נכנס לחדר הילדים ולוחש "לילה טוב" גם אם חזר מעבודתו בשעה מאוחרת והם כבר נמים.

ואולי ירושלים אינה כה חשובה לו בניגוד לתוכן נאומיו, שכן הממלכתיות שלו נסוגה מפני נוחות אישית, ואפילו יש בעמדתו אמירה במשתמע שבתי הספר בבירה נחותים בהשוואה לאלה של עיר פרבר באזור השרון.

לא זו בלבד שאני שמח על בחירת בנט לראשות הממשלה, ולא זו בלבד שהפוסטים אשר כתבתי מאז הבחירות מעידים על כך - אלא שנדמה לי כי הוא מנהל את הממשלה בסגנון ראוי, נכון, בלי התזזית של קודמו, ומי ייתן ויצליח. אך סירובו להתמקם בבית ברחוב בלפור שגוי. ראוי שייתן דעתו לכך.