לנוכח האתגרים נדרשת ממשלה רחבה <br>

המציאות הפוליטית במדינת ישראל יצרה מציאות כלאיים, מורכבת, מאתגרת ובעיקר מאפשר משילות, ויש שיאבחנו כממשלת חוסר משילות, הכל בעיני המתבונן. במציאות הגיונית נטולת מטעני נפץ של שנאה וקיטוב בחברה הישראלית, הייתה אמורה לקום באופן הטבעי ביותר ובשל תוצאות הבחירות, ממשלת אחדות אמיתית.

אלא שהמצב הינו כמאמר רבי חנינא בפרקי אבות: 'איש את רעהו חיים בלעו', תיאור המתאים יותר למציאות הישראלית העכשווית. כיום ניתן לשמוע, מעת לעת, את רחש פרימת החיבורים, את הרחבת השסע ועומק התהום הנפערת בין הקצוות.

אל מול אתגרים פנימיים וחיצוניים, אתגרים משמעותיים אשר ההכרעות בהם ישפיעו על כל אזרח ואזרח, היה מצופה שהמציאות בחברה הישראלית תתעלה מעל המחלוקות ותתחבר שוב למכנה המשותף המחזיק את העם בישראל.

אל מול ממשל חדש עם חלום ישן המבקש להרוג, לאבד ולהשמיד את עם ישראל, אל מול חזיתות עוצמתיות ומאיימות בדרום ובצפון, אל מול נשיא אמריקני חביב ואוהב ישראל, המוקף בפרוגרסיביים רדיקליים הרואים במדינת ישראל נטל ולא נכס, אל מול רוחות רעות של שנאת ישראל ואנטישמיות המרימה ראש בארצות אירופה, אל מול התמודדות מול מגיפת קורונה, אל מול אתגרים כלכליים, אל מול פערים חברתיים, הייתה אמורה להתייצב ממשלת אחדות לאומית, איתנה, זקופה, תקיפה, הדואגת לאינטרסים הלאומיים של המדינה ואזרחיה, העומדים איתן מול הסכנות הרבות העומדות לפתחה של מדינת ישראל פנים וחוץ.

לא רק ממשלת בלימה נדרשת בעת הזאת אלא גם ממשלה אשר תפעל בכל העוצמה לפיתוח וצמיחה, שגשוג והנעה. ממשלה המדירה חצי מהעם היא ממשלה אשר אין ביכולתה להניע מהלכים ותהליכים משמעותיים. ממשלת שיתוק, ממשלת חוסר עשייה, ממשלת רגרסיה.

עתה משצלחה המשימה העיקרית לה חברו שמונה המפלגות המרכיבות את הממשלה, סילוקו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מהגה השלטון, האם לא בשלה העת לאתחל את המציאות הפוליטית מחדש, גם במחיר שותפות המפלגות המודרות מהקואליציה בהנהגת בנימין נתניהו?

האם לא הגיעה העת לאחר תקופה קצרה של כהונת ממשלת הכלאיים הנוכחית, לחדש את בניית הגשרים המחברים, לשקם את הריסות האמון, להושיט ידיים כדי לייצב את המציאות ולא לאפשר את המציאות המטרידה בה כל ח"כ הוא מלך, כל פרח ח"כ הוא שר, בה הקופה הציבורית נסחטת באופן שלא אירע כאן מעולם על-ידי בעלי אינטרסים, בה החשש מעשייה משתק, החשש מהגנה על האזרח והגנה על המולדת מונעים מאינטרסים זרים ושאינם ממין העניין?

המחלוקות הן נשמת אפו של העם קשה העורף, אך תמיד ידע העם הנפלא והמיוחד הזה לנער מעליו את אבק השנאה, את רפש האיבה ואת הבוץ הטובעני של הפלגנות כמו עוף החול.

האם נמשיך לצעוד בעיניים פקוחות לרווחה לעבר התהום הרובצת לפתחנו? האם נמשיך לספור כשלונות של אלה ואלה? האם האיבה הנוראית, האישית, המעוורת והמסוכנת תימשך אל מול תהליכי הפנים המדאיגים בחוסר המשילות, בהפרת חוזה ההגנה של המדינה לאזרחיה היהודים בערים המעורבות? האם ההתמודדות עם נגיף הקורונה וההשלכות הנלוות אליו אינן מספיקות ליצור ממשלת אחדות מתפקדת ולא ממשלה הישרדותית וסחיטה?

כן, כן, ידוע. זה רמאי וההוא נוכל והשלישי כזבן וההיא טהרנית. כן, ידוע שמוסכמות, אפילו בפוליטיקה, נרמסו, נותצו. כן, ידוע שקווים אדומים נחצו. הכל ידוע. אך האם למרות הידוע, לא הגיעה העת לתקן את הדרוש תיקון? עם ישראל זקוק היום יותר מתמיד לממשלת אחדות לאומית, מגוונת ועובדת למען עם ישראל כולו.