|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בריחה אמריקנית, לקח ישראלי
|
במשוואת הלוחמה הא-סימטרית הופכים מטען הצד, טיל הכתף, הקלשניקוב ומלכודת התופת לחזקים מכל טכנולוגיה צבאית המצויה ברשותו של הצבא המערבי המקובע, הכבד והמגושם
|
|
[צילום: סידיקאללה חאן, AP]
|
|
|
|
|
הבריחה האמריקנית מאפגניסטן לא הכתה בתדהמה אף חוקר שהכיר את גזרת אפגניסטן-פקיסטן מקרוב. כוחות הטאליבן זינבו בכוחות האמריקנים בעקביות, באכזריות וכמעט ללא הפוגה במשך שני עשורים מאז הפלישה האמריקנית למדינה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. באופן די צפוי לעימותים צבאיים מסוג זה, הצליחו הטאליבן לשחוק ולבסוף אף לשבור את רוח הלחימה של המעצמה החזקה בעולם. בכך, הוכיחו הטאליבן כי הלקח המדמם שלמדו מעצמות שונות בזירה האפגנית לאורך ההיסטוריה נותר בעינו: במשוואת הלוחמה הא-סימטרית הופכים מטען הצד, טיל הכתף, הקלשניקוב ומלכודת התופת לחזקים מכל טכנולוגיה צבאית המצויה ברשותו של הצבא המערבי המקובע, הכבד והמגושם.
מעבר לנייחות ולסרבול הרגילים המאפיינים צבאות בסדר גודל שכזה, במקרה דנן היה גורם משמעותי נוסף אשר פגע אנושות ביכולתה של ארה"ב לנוע באותה זריזות כמו לוחמי הטאליבן. הצבא האפגני הרופס, אשר הפך מנכס לנטל, ואשר רושש למעשה את תקציב הביטחון של ארה"ב. כעת מתברר, כי ארה"ב השקיעה מאות מיליארדי דולרים בהכשרה ובציוד בכדי לתחזק צבא אפגני סינטטי, נעדר כל רוח לחימה ומוכה-שחיתות, המאוכלס ב"לוחמי רפאים": חיילים אפגניים הרשומים על הנייר בלבד, רק לשם קבלת משכורת מ"הדוד סאם" על חשבון משלם המיסים האמריקני. אמנם, ההשקעה האמריקנית ירדה לטמיון, אך מי שדווקא כן צפוי לעשות שימוש באותו אמל"ח-שלל מתקדם יחסית יהיו הטאליבן, אשר יהפכו כעת מרשת כנופיות שבטיות לצבא טרור עוצמתי.
מהבחינה האסטרטגית, ההסתמכות האמריקנית על פקיסטן כגורם שבכוחו לשמר את היציבות באזור ח'ייבר-פח'טונח'ווה (פשוואר) הוכחה כחשיבה אשלייתית מהסוג הגרוע ביותר, לנוכח הידיעות המודיעיניות הברורות של האמריקנים על-אודות האוסמוזה של פעילי טאליבן דרך ממברנת הגבול האפגני-פקיסטני.
ובכן, מה הם הלקחים מהבריחה האמריקנית מאפגניסטן עבור מדינת ישראל?
בהתאם למחנות השונים בפוליטיקה הישראלית, ההתייחסות לכישלון האמריקני באפגניסטן נעה על הציר הביטחוני-חברתי-פוליטי: בתחום הביטחוני, יטענו המתריעים בשער (בצדק) כי כל ויתור מול ארגוני הטרור יגרור בהכרח ויתור נוסף, באופן אשר יוביל לבסוף לבריחה היסטרית ומבישה. הסרטונים המתעדים את תומכי הממשלה האפגנית לשעבר הצובאים על פתחי המטוסים האמריקנים בניסיון להימלט על נפשם מאימת הטאליבן, מזכירים לנו את הטראומה שלנו: טור המרצדסים הארוך המתדפק על שער פאטמה עם הבריחה הישראלית מלבנון.
בתחום החברתי, יש שיאמרו כי אנו עדים לעוד סיום כושל של ניסיון אתנוצנטרי אמריקני נמהר לכפות בכוח הזרוע את התרבות הליברל-דמוקרטית ה"לבנה" על תרבות ילידית, איתנה, עתיקה ושורשית. גם כאן, מוכח שוב כי לא כולם חפצים בליברליזם ובדמוקרטיה, והדבר נכון במיוחד כשמדובר בתרבויות אשר התרגלו לחיים בהתאם לקודים שבטיים סדורים וקשים כגידים.
|
| תאריך:
|
18/08/2021
|
|
|
עודכן:
|
18/08/2021
|
|
יובל כהן
|
|
בריחה אמריקנית, לקח ישראלי
|
|
לאחרונה נשמעו טענות קשות בעיתונות הכלכלית על כך שחוק ההסדרים מסרס ומחליש את כוחו של המשרד להגנת הסביבה, מחליש את כוחו כרגולטור והופך אותו פגיע אל מול המפעלים המזהמים. התוצאה, לפי הנרטיב הזה, היא פגיעה ביכולתו של המשרד להגנת הסביבה להגן על התושבים מפני זיהום אוויר ופגיעה בסביבה.
|
|
|
|
|
לעולם לא אבין את האנשים החכמים מאוד בתחומם, המצטיינים מאוד בהישגיהם, המתעקשים לקבל פרס ממישהו שהם רואים בו את חזות הרוע עד כדי כך שפועלים ממש להחרים אותו ולנדות אותו. היגיון פשוט כל כך, ברור כל כך, נהיר כל כך עד שדי שתהיה בוגר בית ספר עממי כדי שתוכל להבין את הלוגיקה הפשוטה הזו.
|
|
|
|
|
ניתן לקרוא את ספר הביכורים של דולב מור "להציל את דובי הקוטב" (הוצאת שוקן) כרומן חניכה המפנה כתב אישום כנגד החברה הישראלית, כשרכיבים מכוננים כמו השד העדתי, לאומנות מתגברת, אלימות חסרת רסן שזורים בו בערבובייה (כפי שהדברים מובאים בכריכתו האחורית). לעומת זאת, חלק לא מבוטל מקוראיו עשויים להתייחס ליצירתו הקשה והבלתי מתפשרת של הכותב כ"נהי הפריווילגים". אחרי שצלחתי את 373 עמודיו, כשחשתי הרבה מעבר לסתם חוויית משקיף מהצד במתרחש, ובהכירי את מרקם פוליטיקת הזהויות העוטף את מציאות היום יום שלנו - אני קובע חד-משמעית שמדובר בטקסט מכונן, שמצריך הרבה מעבר לתעוזה. הוא מחייב יושרה אינטלקטואלית במידות חסרות תקדים בהיקפן, בהתבוננות המזוקקת לנבכי נשמתו המעונה של הגיבור. הן מצד הסופר, שניחן בהן במאת האחוזים, ורצוי שגם מצד מי שייטלו את הספר, ויגמעו אותו בנשימה עצורה ולופתת.
|
|
|
|
|
אני יליד הנרטיב של בן לעם סגולה. זה הנרטיב שקנה לו מקום של כבוד בין כותלי בית הספר, בו עשיתי את ראשית צעדי כילד הבא להיכל ההשכלה. כשאני כותב שורות אלו מתייצבת לנגד עיני דמותו של מחנך אהוב, ברוך אורן, שבקול אבהי כואב מדבר אלי. מחנך שהיה חשוב לו להבהיר לי, כי אני טועה בכפירתי, שאינני בן לעם סגולה. אני חש עכשיו את נימת קולו הכואבת של מחנך בכתה ח', המקדיש מזמנו כדי לחלץ אותי, ממה שנראה בעיניו גישה מוטעית של תלמיד.
|
|
|
|
|
הם מעולם לא יצאו מחיינו, כל כך התאוונו לחשוב שהכנענו אותם, שהכרענו אותם, שמעתה ועד עולם יניפו את נס זכויות האדם, את דגל הדמוקרטיה, את הצדק, החרות וכבוד האדם, החינוך מחדש. היה לנו ברור שהצליח מעל למצופה.
|
|
|
|
|
רק, לכאורה, לפי שעה
