המקהלה ושות' מתגעגעים <br>

איך לא נמצא ולו שופר אחד, טרומבוניסט אחד, סקסופוניסט אחד, קלריניסט אחד, מתופפת אחת בקרב האנשים המרכיבים את מקהלת 'רק לא נתניהו' שיעצרו לרגע, יתבוננו פנימה וישאלו, "ועתה אחרי שהצלחנו במשימת המאה וגרשנו את בנימין נתניהו מהגה השלטון, על-פי חוק כמובן, באופן דמוקרטי כמובן, מה הלאה? לאן ממשיכים מכאן? מה עם האמונות, הערכים, האידיאולוגיה?

האם במשך ארבע וחצי השנים הבאות נעסוק שוב ושוב בסיפורי רכילות עם תיאורים גרפיים על-אודות משפחת נתניהו? האם נשאל פני המדינה לאן? האם נגזרו על הציבור הישראלי ארבע וחצי שנות שיתוק, שנות חוסר מעש, שנות רגרסיה? האם הסכנות האורבות לפתחה של מדינת ישראל יתאדו מאליהן, האמנם עם הפסקת ההכלה היזומה בשיגור הטיל הראשון לעזה תתפרק הממשלה? מי מטפל בעשרות אלפי בעלי העסקים הקורסים? האם נמשיך ועד מתי, להכיל את קורבנות מגיפת הקורונה? מעמדה של ירושלים אחרי ההבטחות לשלטון הפרוגרסיבי בארה"ב, מי יעצור את הגרעין האירני"? השאלות צפות במלא עוצמתן אך בממשלת הריפוי והשינוי, האיחוי והפיוס עסוקים עדיין בראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, האדם היחיד המפיח חיים באנשים ששעבדו את האידאולוגיה שלהם, ערכיהם ואמונותיהם כדי לגרשו מהשלטון, והצליחו. טרם נמצא אחד ממהנדסי התודעה המוכן להכות על חטא מעשיו ולשאול ולו רק שאלה אחת.

ראש הממשלה לשעבר, ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו ומשפחתו יצאו לנופש פרטי, והעולם התקשורתי, פוליטי כמרקחה. מתעבי נתניהו לגווניהם וסוגיהם השונים, מרמת טיפול פסיכולוגי יומי ועד אובססיה בעצימות נמוכה, לא יכולים לחיות בלעדיו, האיש הנתעב והנקלה בעיניהם, המאוס והמושחת בראייתם, המוקע אל עמוד הקלון כשחבית זפת רותחת באש התמיד חורכת יום וליל את גופו שנסרק במסרקות של שנאה מלובנת.

נתניהו הוא סם חייהם, הוא עילת העילות לקיומם, הוא הנותן לשונא כוח ולמשמיץ בינה, הוא ואין בלתו. רוחו מרחפת גם ממקום נופשו, הפוליטיקאים בכסות פרשנים, זקוקים לו, גם בפאנל המוטה, עם עלה תאנה מהימין, מגלגלים שונאיו עיניים ותוהים בקול מתחסד, האם לא ראוי היה שנתניהו יהיה בארץ כשהמצב כה חמור? והיאך יצא את גבולות הארץ בעיצומה של מגיפת הקורונה? החמאס מלגלג על ישראל עם תוכנית ההכלה ואי אפשר להכיל את היעדרו של האיש השנוא.

הרי לא היה מעולם מצבה של ממשלת ישראל מקסים במיוחד. מדינת ישראל בעידן האיחוי, הריפוי, השינוי עם צמרת ההנהגה המכבדת, המתעניינת, המחבקת, המעלימה מחלוקות, ממשלה בה כייף לשרת, לא עוד איש את רעהו חיים בלעו כי אם הנה מה טוב ומה נעים שבט אחים ואחיות גם יחד. חזון אחרית הימים.

אם כן מהיכן צומח הצורך להנכיח את ראש הממשלה לשעבר? מהו היסוד הנפשי בהיזקקות לצל זה? על מה יושב הצורך הזה? נדמה היה כי עם הרכבת ממשלת הריפוי והשינוי לא נשמע עוד את תרועות השנאה, לא נחזה עוד במחולות המתעבים, לא נשמע עוד את זמרירי הרכילות הצהובה הניזונים מרסיסי רכילות צהובה בלתי פוסקת. הרי המטרה שלשמה התלכדו תומכי טרור עם רמטכ"ל ואלופי צה"ל בדימוס, שונאי ישראל עם אנשי ימין, מחלקי ירושלים, אוהבי ארץ ישראל, עם המבקשים לראותה צפה במים שאין להם סוף, הושגה. בנימין נתניהו אינו ראש הממשלה.

את מי יאשימו?

חברי המשותפת, רע"ם, ימינה, יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן, תקווה חדשה, העבודה, שעטנז של ריפוי ואיחוי, חסר אידאולוגיה וערכים הנושם וחי בזכות ההישג היחיד אליו כיוונו, סילוקו של בנימין נתניהו מהגה השלטון, אינם יכולים שלא להמשיך בצייד הבלתי נגמר.

האם זהו הפחד מחזרת נתניהו לשלטון בבא העת, המאחד את שורות השנאה? רבים מהתועמלנים בתקשורת ממשיכים ללהג את דברי ההבל, בהרמוניה נפלאה של חצוצרות, טרומבונים וסקסופונים מרעימים ומהנדסים את התודעה תוך ניסיון נואל לשכתב את ההיסטוריה ולצמצם עד כדי העלמה את מורשת נתניהו.

ככל שהכישלונות גדולים החיבוק לו זוכה ממשלת האיחוי והריפוי מתעצם. הסכינאים הפכו למלטפי יונים צחורות. הרוך, הנועם, האמפתיה, ההכלה בה הם מדברים על מאות נפטרי מגיפת קורונה מעוררת חמלה. הכאוס לקראת פתיחת שנת הלימודים מוצג כסגנון מנהיגותי חדש, סירוב לקבל החלטות ולהכריע. החיבוק המרגש לפורשי הקבע בתום מבצע שומרי הפנסיות, דין תל אביב כדין שדרות היה למדע בדיוני.

ראש הממשלה לשעבר ומשפחתו העזו לצאת לנופש, התועמלנים בהיסטריה, לא יהיה מפתיע אם חלק בטוחים שלנתניהו הנופש בהוואי יש יד בדחיית פגישת ביידן בנט וכי הוא מאושר מכישלון תצוגת יחסי הציבור חסרת המשמעות המדינית לביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל.

התועמלנים, בהעדר כל בדל של הישג מיהרו ליישר קו: "עצם קיומה של הפסגה הוא הישג", וכשצחוק הישראלים החכמים המסרבים לקנות ההבלים החריש את אוזני התועמלנים, הם מיהרו ליישר קוו אחר ולהלעיט את הציבור בהישג דרמטי נוסף, ישראלים לא ידרשו עוד לוויזה, הבטחה אמריקנית ישנה יותר מיין בציר 1903 וארוכה כאורך הגלות. פמפמו בלי הרף על ההתרגשות בקרב הנשיא לקראת המפגש, האידיליה והשמחה השוררים בבית הלבן הרוח החדשה המנשבת, לעבר ראש ממשלת ישראל. בארה"ב כמו בישראל מוכנים להכיל הכל רק שהאיש הרע ההוא לא יחזור לעמוד כצוק איתן מולם בקונגרס או בחדר הסגלגל.

ראש הממשלה לשעבר ומשפחתו יצאו לנופש. את מי יאשימו בהשתוללות המגפה, בכישלון ובמחדל הזועק ומוכל? את מי יאשימו במסע הרצח הבלתי נגמר בחברה הערבית? את מי יאשימו בהזנחה הפושעת של בעלי העסקים המופקרים לגורלם ואינם זוכים לטיפת חמלה ממשרד האוצר? את מי יאשימו בהעברת מיליוני דולרים לחמאס? את יאשימו באין תגובה על שיגור רקטה ובלוני תבערה? את מי יאשימו על הכלת שיגור עשרים טילים על-ידי החיזבאללה? את מי יאשימו בנתוני האבטלה המטפסים? את מי יאשימו בהשתוללות האירנית המעבה את זרועות התמנון שלה, כמעט באין מפריע? את מי יאשימו בטעות המביכה והאנושית של ראש הממשלה נפתלי בנט מול אביו של החייל בראל שמואלי הנאבק על חייו? את מי יאשימו בקריסת שבעה בתי חולים השובתים ואין מי שיושיע? רומן זדורוב שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים והאיש הזה נופש בהוואי, בושה. מונאס דאבור שהוכיח היכן ליבו בעת שעם ישראל חטף מאות טילים חזר לנבחרת ישראל, והוא נופש עם משפחתו בהוואי. חרפה.

איך הוא מעז ככה להפקיר את החיים מכוח נשימותיו, את מי יאשימו? לעבר מי יטילו את כידוני האיבה? תחזור כבר, הם מתגעגעים. האיש הזה, הנופש בהוואי, אי-אפשר אתו ואי אפשר גם בלעדיו.