את הקהל שנכנס לאולם בסמינר הקיבוצים מקבל ליצן יהודי, לבוש בבגדים שחורים, עם פאות ארוכות ועיניים בורקות, השר בחיוך כובש שירים ביידיש קולחת וברורה לפני כל מושבים. חיש קל הוא מסיר את בגדיו, ונשאר בבגד האסירים במחנות המוות. כתונת פסים בלויה ומלוכלכת. הוא מספר על עצמו במילה-מילה מהפתיח לספר העוצמתי של ROMAIN GARY, תוך שהוא כובש את הקהל בבדיחות הדעת שלו. על המיטה שוכב הגרמני הנאצי שהרג אותו יחד עם עוד 40 איש שהוכרחו לכרות לעצמם את הבור. אך עונשו של הנאצי, כיום, ב-1966, המתממש כבר 24 שנים מאז הרצח, הוא ההתמודדות כל הזמן עם הנפש של היהודי שמת. היהודי לעולם הוא נצחי, גם אם אתה הורג אותו.
בהצגה מתגלה שחקן צעיר, ליר עיסא, שהווירטואוזיות שלו ומידת יכולתו להיות הדמות אותה הוא מגלם – הן פנטסטיות. השליטה שלו ביידיש צחה, אותה למד מסבתו, בלתי תיאמן. הקסם הנובע ממנו כה שופע, שאינך שבע מלראות אותו מבצע את ריקודו של ג׳ינגיס מול רוצחו, שהפך למעין בן זוגו. בעוד הלה – שנתו נודדת בשל הצקות היהודי, החוזר ומדגים את רגע הריגתו בידי הנאצי, ששמו למרבית הצחוק הוא "שץ". בגרמנית זו מילת חיבה למישהו יקר ואהוב. הנקמה של היהודי ברוצחו אינה נגמרת. הוא גורם לו להיראות מטורף בפני מפקדיו במשטרה, עד ששץ מפוטר ממנה. את התנועה הכה יצירתית, בה ליר מדגים יכולת פיסית מעולה, עיצבה יפעת פרץ והיא מהווה חלק בלתי נפרד ומרשים מההצגה כולה.
|
|
|
|
|
דוד לוינסקי ומאיה דגן [צילום: רועי אלמליח רשף]
|
|
דייויד לוינסקי כרוצח הנאצי כה מתענה וקורע לב בסבלו ובמסכת העינויים שהוא עובר מהצל היהודי שאינו מרפה ממנו, וכה משכנע את הצופים, עד כי צעיר שחזה בהצגה סיפר שמאד קשה היה לו להחליט עם מי מהשניים הוא מזדהה... דייויד הוא אחד מהבולטים והמשובחים בשחקנים הדרמטיים שלנו, ותפקידו זה, נראה כגולת הכותרת של הקריירה שלו מאז סיים ב-1998 את "בית צבי". בקאסט משחק בוגר ותיק נוסף של בית צבי, יוני לויתן בתור ראש העיר הגרמני, שחוטף גם הוא ביקורת מנפש רוחו של היהודי. הפרטים שהוא מנפיק כמו גם אלו המתגלים משלוש הדמויות שמגלמת כה נפלא מאיה דגן (עדיין תלמידה בסוף שנה ב׳ בסמינר הקיבוצים), מציירים תמונה נוקבת של החיים בגרמניה אחרי התבוסה במלחמת העולם ה-2. נראה שמאיה תנץ ותפרח לשחקנית בולטת על הבמה הישראלית מתוקף כשרונה, יופיה ויכולותיה המגוונות.
הצגת "ריקודו של ג׳ינגיס כהן" בסמינר הקיבוצים המוגדרת כ"תרגיל בימוי" היא לא תרגיל. היא הצגה של ממש, משובחת לעילא ולעילא. נכון שהסמינר החל לנהוג במתכונת כמו בחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א, שמשום מה כמעט לא מפיק הצגות בעצמו עם מסיימי החוג, אלא מעניק למסיימי החוג לבימוי את האולם, והבימאי בוחר את שחקניו בין אם מהחוג או מקצועיים מהחוץ. כך נהג הפעם גם הסמינר, וההצלחה אכן מוכיחה שיש לזאת הצדקה.
הצגת ריקודו של ג׳ינגס כהן" היא כה חשובה מכל מרכיביה ובעיקר מתוכנה, וראויה שתהיה מועלית בכל רחבי הארץ ובמיוחד לפני הצעירים, שיופתעו וירחיבו את דעתם על קורות עמם. ומהקריאה בספרו של רומן גארי אפשר להבין בדרכו המיוחדת, מהי האנטישמיות, תוך טפטוף של פילוסופיה מפי גדולי עולם המחשבה. ספר השובה את הלב עד כי אי-אפשר לחדול מלקרוא אותו. ההצגה בסמינר הקיבוצים מטלטלת ומהווה חוויה ברמה נדירה ולא תישכח.
|
|
|
ליר עיסא ודויד לוינסקי [צילום: רועי אלמליח רשף]
|
|
|
|
| תאריך: |
30/08/2021
|
|
|
עודכן: |
30/08/2021
|
|
|