אל תתנו לצחנה ולדלת הנעולה לנצח

מהדורות החדשות עמוסות לעייפה בנושאים חשובים וחשובים פחות. מהדורות החדשות כמעט ואינן מדווחות על עוד קשיש, ועוד קשיש, ועוד קשיש שנמצאו במצב ריקבון ורק צחנת גופתם הובילה את השכנים להזמין את המשטרה ואם יש מי שכן מדווחים הרי זה בשולי המהדורה, בין תחזית מזג האוויר לדיווח על גור פנדה שנולד באמריקה.

התופעה הנוראית של הבודדים, העריריים, הנשכחים בשולי הדרך, קשישים בלי שם, בלי פנים, מתים-חיים המהלכים ביננו ואין מי שרואה אותם, דורש בשלומם, מסב פניו להעיף בהם מבט נוסף, החיים-מתים הנרדמים לנצח בודדים במותם כבחייהם, ומתגלים רק כשהצחנה עולה. תופעה שאין סליחה וכפרה עליה.

בעידן בו הרשויות נמדדות בתוצאות מבחני המיצ"ב, במספר הזכאים לתעודת בגרות, במספר הבנות המתגייסות לצה"ל, כדאי לעצור ולערוך חשיבה מחודשת.

היעלמותם של הקשישים, העריריים, ניצולי השואה, האנשים המתים עוד בחייהם אינו קשור באופן ישיר לשנתיים האחרונות של ההתמודדות עם מגיפת הקורונה, גם לפני המגיפה נפטרו אנשים אלה, מגיפת הקורונה רק העצימה את הבדידות, את ההתרחקות, את ההסתגרות והניכור. המוות המשפיל, המבזה והנורא הזה אינו כורח מציאות, אפשר להתמודד עם התופעה של מציאת המנוח לפני עוצמת הצחנה וימי הריקבון מאחרי דלת נעולה.

ברמה המערכתית, מערכות הרווחה הקורסות ממילא אינן יכולות להעמיס תכיפות ביקורים בבתי עריריים וניצולי שואה. בידוע הוא כי לכל עובד סוציאלי בעיר בת ארבעים אלף תושבים ישנם ארבע מאות תיקים לטיפול. להעמיס ביקור קבוע בבית ערירי נשמע כוויתור מראש על המעשה הנדרש.

עירייה ורשות אחראית תיבחן גם ביכולת שלה ליצור רשתות ביטחון והגנה על אוכלוסייה חלשה וחסרת ישע זו. עירייה ורשות תימדד בחוסן החברתי שלה על-פי מספר הקשישים וחסרי האונים הנפטרים בה באין יודע. רשות ועיר אחראית תיצור מארג מתנדבים קבוע, מתנדבים אשר יוכשרו לכך, יהיו בעלי חוסן להתמודד עם מציאות מאתגרת וכואבת, מערך מתנדבים שיזכה למפגשי תמיכה ויהיה מחויב לקשיש או לישישה, יהיה להם לעיניים, לידיים, לאוזניים, לפה, ידרוש בשלומם, יפר את בדידותם, ילווה אותם באופן קבוע, שיטתי ושגרתי.

זו לא פנטזיה, משאלת לב או חלום חסר סיכוי של הגשמה, אפשר לנצח את המוות הנוראי והמבזה, אפשר להכריע את המציאות בה הצחנה הייתה למכשיר גילוי מתים עריריים וניצולי שואה, עולים חדשים חסרי עוגן ועורף משפחתי.

בכוחה של שרת הפנים וראשי השלטון המקומי להפוך את סדר החשיבות של עיר איתנה ודירוג עיר באשכול כזה או אחר, לו רק תחליט להציב את סוגיית הנשכחים בבתים הנעולים בחזית הערכים ובראש מדד החוסן העירוני, יישובי.

לפני החגים מפלס הבדידות והחרדה של הבודדים הנשכחים עולה. בעבר כתבתי, לאחר בדיקה מקיפה על מציאות עגומה בה קשישים מאשפזים עצמם במודע לפני החגים בבתי החולים כדי לא להתמודד עם הבדידות הנוראה והמייסרת.

לו ברמה הלאומית יתבצע באופן שיטתי תהליך של שינוי מדדי החוסן העירוני ותגמול לפי היעדר נפטרים, נשכחים ללא שם מאחרי דלתות נעולות, יהיה אפשר במקביל להתחיל את התהליך האנושי הכל כך מתבקש.

להכיר את השכנים, לדרוש בשלומם, לארח את הבודדים לארוחות שבת וחג, להאיר להם פנים, להעניק להם רגעים של חסד ולעטוף אותם באהבה ובחמלה. המצוינות העירונית אינה נמדדת רק בהישגים משמעותיים, המצוינות נמדדת בראש ובראשונה ביכולת שלנו כחברה לראות, לחוש, לחבק ולחיות לצד הבודדים הזקוקים לנו כל כך.