|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
אברהם שיף [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
מסע בזמן ואגדות רקומות
|
|
בית האמנים בת"א מציג קבוצת תערוכות מצוינות ומומלצות לביקור ● שטיחי קיר צבעוניים, קולאז/ים המחברים פנים וחוץ
|
|
|
סטוארט [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
|
|
מסע בזמן
בברלי ג'יין סטוארט מתגוררת בלונדון ומגדירה עצמה יהודייה מאמינה. היא ביקרה בבתי כנסת רבים בבריטניה, צילמה וציירה אותם ממבט האישה בעזרת הנשים. התערוכה כאן מתמקדת במסע למקום הולדתה, רומניה. דרך עיניה של האמנית העבר וההווה מתמזגים יחד. העבודות מייצגות את חיי הקהילות היהודיות ואת תרומתם לתרבות ולכלכלה המקומית ברומניה, מן המאה ה-18 ועד ימינו. עבודותיה יוצרות נרטיב היסטורי על-זמני, השזור בתוך עולם ציורי לא-לינארי שהיא יוצרת.
החמרים המרכזיים של עבודותיה הם ציור, רישום, חריטה על מצעי עץ ופרספקס ותבליטים. היא רותמת את סיפורי המשפחה וחיי היהודים בערים ובעיירות ברומניה של פעם לרומניה העכשווית.
הקומפוזיציות מקשרות בין עבר להווה: בתי כנסת, מבנים חילוניים, אורבניים המעידים על השינויים החברתיים בקהילה ברומניה, על הקשר ההיסטורי ועל טראומות העבר של יהודי רומניה, שסבלו מפרעות ואפליה קשה עוד מהמאה ה-19, וחלקם הגדול הובלו למחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה.
היא מרחפת מעל הזמן והמקומות שהיא מציירת, ויוצרת קולאז'ים המחברים פנים וחוץ, דמויות אנושיות ונופים שנלקחו מהנרטיב המשפחתי שלה ומחומרים היסטוריים. היא מתעלמת מחוקי הפרספקטיבה, ומעניקה לצופים תמונה רחבה ואישית-סובייקטיבית במבט על-זמני של היסטוריה יהודית. כך למשל בעבודת "המאסטר פיס" שלה במרכז הגלריה היא טווה את ההיסטוריה של העם היהודי מיציאת מצרים דרך נדודי הגלות ועד העולם המודרני, העכשווי.
|
|
|
|
|
שולי וולף [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
ויטרז'ים רכים
יצירתה של שולי בורנשטיין וולף מורכבת מציור, תבליטי קיר וקולאז'ים. היא משלבת באופן חופשי ומושכל חומרים שונים, יום יומיים, כמו זכוכית, קרמיקה, קנבס לכדי מוצר שלם, אורגני. האמנית יוצרת מוטיבים בהשראה מהטבע: טקסטורות וצורות של עצים, פרחים וצמחים, לצד צורות וגופים המדמים תנועות גלים, עיגולים, צורות גאומטריות. היצירות שלה הן רב שכבתיות - רבדים של צורה וצבע.
ביצירות התלת ממדיות שלה יש עיסוק במיחזור. עבודות הזכוכית שלה מורכבות מחיבורים של חלקי מוצרים שאספה בארץ ובעולם, כמו אגרטלים, פמוטים וכלים אחרים, שהרכיבה יחד למיצבים פיסוליים בסגנון הארט נובו.
בתערוכה מוצגת גם סדרת עבודות חדשה הנקראת ויטרז'ים רכים – אלו הן עבודות עגולות העשויות קולאז' המורכב ממאות תגזירים בצורה של עלעלים קטנים. חלקם הם ציורים של האמנית עצמה אותם החליטה לגזור ולשלב בעבודתה. כך היא ממחזרת גם את הציורים שלה "במסורת הזן", כדבריה.
|
|
|
|
|
|
אברהם שיף [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
הצבר הישראלי
ציוריו של אברהם שיף עוסקים בנוף מקומי, התרשמות מנופים וצמחייה אותם הוא רואה בסיוריו ברחבי הארץ. סדרת הציורים המוצגת כאן מכילה עבודות בגדלים שונים, בצבע שמן על בדים בסגנון פיגורטיבי, אקספרסיוניסטי. הסדרה מציגה שני גופי עבודות: צמחי צבר ונופים. בציורי הצבר יוצר האמן קומפוזיציות דינאמיות, בהן חלקי הצמח מוצגים בתקריב היורד לפרטים עד קוצי הצבר ופירותיו. הצבר הוא סמל לשורשיות אותה מחפש האמן כיליד הארץ, דור שני להורים מהגרים, שורדי שואה.
ברבים מציורי הנוף מודגש השביל המוביל לעומק פרספקטיבי. ציורי הנוף ממחישים את אהבתו לארץ והשביל או הדרך הם הזמנה להליכה בנופיה.
צריבת זמן
גילה שנל מציגה עבודות צריבה על מתכת בשילוב הדפס צילום עליה. תהליך הצריבה בחומצה יוצר טקסטורות מעניינות, לרוב לא מתוכננות מראש, כך שאלמנט ההפתעה משחק תפקיד בלתי צפוי ומאתגר. הצילום מוסיף צבע למתכת והתוצאה חד-פעמית וייחודית לתהליך ולמדיום זה.
|
|
|
|
|
מריק לכנר [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
אגדת השטיחים הרקומים
לאורך שנים התמקד מריק לכנר בעבודתו בציורי שמן, ברישום ובאקוורל, אולם לפני מספר שנים הציג במפתיע סדרת עבודות לא גדולות שכולן מעשה רקמה ידנית, בלתי מהוקצעת במתכוון. מהלך זה גילה את משיכתו למלאכת יד עמלנית ולעבודות טקסטיל. בתערוכה במוזאון הרצליה מוצגים אחד-עשר שטיחים מתוך סדרה רחבה יותר שיצר מריק לכנר בשלוש השנים האחרונות. עבורו, היה זה חיבור למסורות שהכיר מילדות, כבן למשפחת מהגרים מברית-המועצות לשעבר.
"על קירות הבית בצ'רנוביץ היו תלויים שטיחי קיר צבעוניים ובהם ארוגות דמויות מעולם האגדה, המיתולוגיה הרוסית והפולקלור העממי. ברוסיה שמשו שטיחי הקיר כקישוט וכאמצעי לבידוד ולשמירה על טמפרטורת החדר. גם לאחר המעבר לארץ, נתלו השטיחים מחדש בדירת המגורים, על-אף שינויי האקלים והתרבות", אומר לכנר.
בשיחה על המחשבות שליוו אותו לאורך הפרויקט, מכוון לכנר לפסקת הפתיחה בספרו של אובידיוס. מכאן גם שם התערוכה, "מטמורפוזות" או "ספר השינויים".
סדרת השטיחים המוצגת כאן נוצרה באריגה אקספרסיבית הכוללת חוטים באורכים משתנים, פרימות, חורים, הדבקות וריסוס בספריי צבע על מצע השטיחים, בסגנון ציורי הגרפיטי ברחובות.
חתולים, חתולי רחוב או חתולי בית מתפנקים, הם מוטיב חוזר בעבודותיו. בעבודה אחרת זהו העצלן התלוי על ענף בודד על-רקע כהה שהילדים בתמונה נהנו להצטלם לידו. כלוב, גולגולת, בובות ודמויות הפורצות מהשטיח משאירים כר נרחב לדמיון.
|
|
|
סטוארט הסטוריה יהודית [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
|
|
|
|
| תאריך:
|
07/10/2021
|
|
|
עודכן:
|
11/10/2021
|
|
מרגלית מולנר גויטיין
|
|
פגשתי באלוף אהרן חליוה, שהתמנה היום לראש אמ"ן, לפני כ-30 שנים. בתי החיילת שירה הזמינה אותו לעשות עימנו סופשבוע, ובשבת צפינו בטלוויזיה. כדורגל, כמובן. הוא שירת אז ברצועת הביטחון בדרום לבנון. כקצין צנחנים צעיר סיפר לי על המארבים בהם נטל חלק, ואמר בערך כך:
|
|
|
|
|
משהו פגום בטיפול ברעה חולה זו של הרציחות במגזר הערבי. יאמר מיד - גם מקרי הרצח הַמָּזְוִיעִים שראינו במגזר היהודי איומים לא פחות, ההבדל כיום הוא בכמות הנרצחים [והנרצחות!] בכל מגזר ביחס לגודלו ובחלק מהגורמים להן.
|
|
|
|
|
לפני עשרים ושתיים שנים בחודש מרס 1999, ראיתי בפעם הראשונה את ההצגה "אשכבה", שכתב וביים המחזאי חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי, כשאת תפקיד הזקנה מלאו באותם ימים שחקני מאוד מרשימים, זהרירה חריפאי, זכרונה לברכה, ואת תפקיד הזקן מילא יוסף כרמון.
|
|
|
|
|
ככלל, היהודים בפזורה הקפידו על ניקיון בבית כי רשות היחיד הייתה יהודית וכל הזוהמה והלכלוך נשפכו החוצה מן החלונות או המרפסות לרשות הרבים של הגויים. עדיין ניתן לראות זאת בשכונות מסוימות גם בישראל. לעתים עובר אורח בסמטה צרה באיזו שכונה בירושלים יקבל בּלוּפ של שופכין על הראש ולפני שירים אותו לראות מהיכן זה בא הוא יקבל עוד אחד. אנו לא נמנים עם העמים האסתטיים ורשות ציבורית היא הפקר.
|
|
|
|
|
סיפורו של הומרוס מהמאה ה-9 לפה"ס מתרחש בימינו, כשהדמיון והמציאות מתערבלים זה בזה, והעין לא שבעה מהתנועה והעיצוב המהפנט של העמדת אנסמבל השחקנים כמקהלה, שכל אחד מהבנים הוא אודיסיאוס וכל אחת מהבנות – פנלופה. הרחבת היריעה על-ידי פרישת הדמויות המומחשות בידי 18 השחקנים, היא רעיון מתוחכם ויצירתי ביותר. כך מתרחבת יריעת האירועים, והפיוטיות של הומרוס והבזקי אירועי הסיפור המקורי, מהבהבים ומרצדים כאורות על הבמה האפלולית לעיתים, בוויזואליות של אופן משחקם ותנועתם של כל השחקנים בקאסט.
|
|
|
|
|
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
