ראש ממשלת עירק על הכוונת של אירן?

העיתונאי ח'אלד אל-ג'יוסי מעיתון "ראי אל-יום" הציע אפשרות שלישית, לפיה כל ההתנקשות הייתה מבוימת על-מנת לחזק את מעמדו של ראש הממשלה ולהפוך אותו לקורבן, ובה בעת להחליש את המיליציות השיעיות, הנמצאות כעת בעמדת מגננה. אחד הסימנים לכך, לדעת אל-ג'יוסי, הוא שהדיווחים על ההתנקשות היו סותרים, פעם ההתנקשות באמצעות טיל ופעם באמצעות מל"טים. בנוסף, סעודיה פרסמה בתיאום מחשיד, רגעים אחרי ההתנקשות, את הסרטון בו ח'זעלי השיעי מאיים לנקום בראש הממשלה. בעיתון "אל-מיאדין" הפרו-אירני נכתב כי ניסיון החיסול, שספק אם המיליציות השיעיות ביצעו אותו, נועד להעניק לארה"ב תירוץ להאריך את שהות כוחותיה בעירק ולא לסגת ממנה בזמן הקרוב.

התקשורת הסעודית מאשימה את אירן

כתבים אנטי-אירניים האשימו חד-משמעית את משטר האיתולות. אחד מהם הוא עלי שנדב, כתב ערוץ "אל-ערביה" הסעודי. שנדב השווה את ניסיון החיסול הכושל של אל-כאט'מי עם החיסול המוצלח של ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי ב-2005. המשותף לשניהם הוא שההוראה ניתנה על-ידי אירן והביצוע היה באחריות מיליציות שיעיות מקומיות, האחד בביירות והשני בבגדד. לטענתו, ההתנקשות הייתה צפויה אחרי איומים רבים מפיהם של ראשי המיליציות השיעיות בחודשים האחרונים.

מל"טים מאיימים חלפו לאחרונה מעל ראשיהם של מתנגדים נוספים לאירן ולמיליציות שהיא מפעילה בעירק. בין המאוימים היו הנשיא ברהם צאלח, שמל"ט חלף מעל ראשו ביום שבו חזר ממחוז כורדיסטן, המנהיג השיעי מוקתדא צדר שצפה במל"ט בעת שהותו במשרדו ליד מסגד אל-חנאנה בנג'ף ואחרים. ניסיון החיסול מזכיר גם את חיסול האשם אל-האשמי ביולי 2020 בבגדד, לאחר שהיו איומים רבים על חייו. אל-האשמי היה מומחה לענייני טרור סוני ושיעי שחיבר ספרים ומחקרים בנושא. אל-כאט'מי גינה אשתקד את חיסול אל-האשמי, אך נזהר שלא להאשים ישירות את אירן. אולם בהלוויתו של אל-האשמי קראו האבלים קריאות נגד חיזבאללה העירקי ואירן.

הכתב שנדב הזכיר כי אל-חרירי הלבנוני ניסה להתקרב לסעודיה ולהתרחק מאירן במטרה לקדם את כלכלת מדינתו, בדיוק כפי שנוהג בימינו אל-כאט'מי. אירן הרוויחה לטענתו מרצח חרירי וכעת היא שולטת באמצעות חיזבאללה שליטה מוחלטת על לבנון. זהו התסריט אותו מנסה אירן לשחזר כעת בעירק. לטענת שנדב, אחרי ההתנקשות ינקוט נג'יב מיקאתי ראש ממשלת לבנון זהירות רבה על-מנת שלא להרגיז את אירן.

הכתב הוותיק ר'סאן שרבל מ"אל-שרק אל-אוסט" הפנה אצבע מאשימה למיליציות השיעיות והסביר כי אל-כאט'מי כמעט נפל קורבן למלחמה שמנהלת אירן נגד ארה"ב על אדמת עירק. לדבריו, אירן אינה מכירה ב"מדינה עירקית" אלא מתייחסת לשכנתה כ"חזית עירקית". כלומר, שטח לקידום האינטרסים האסטרטגיים של אירן. שרבל מסביר כי המיליציות שהפסידו בבחירות בעירק מתוסכלות מבחירתם של הצעירים העירקים. הן משתמשות באלימות ובנשק אחרי שנכשלו בתעמולה ובשכנוע. שרבל משבח את חתירתו של אל-כאט'מי באיטיות ובסבלנות לכיוון שיביא לפריחה כלכלית לעירק: הינתקות מהתלות באירן והתקרבות חזרה לעולם הערבי, לסעודיה ולמדינות הנפט במפרץ הפרסי. כתבים סעודים אחרים האשימו את אירן בניסיון הרצח, שלדעתם נועד להשלים את השתלטות אירן על עירק ולהעביר מסר של הפחדה לכל מנהיג באזור שיעז להפנות את גבו לאירן.

בין אם ההתנקשות היא יוזמה של אירן או של מיליציות עירקיות פרו-אירניות, או שזו התנקשות של דאעש או אפילו "הצגת תיאטרון מבויימת" שנועדה להשחיר את "הגיוס העממי" השיעי, הדבר אינו משנה את המציאות בעירק שהיא ברורה לכל:

אירן ניצלה את עליית דאעש בשנים 2017-2014 שאיימה על השיעים בעירק על-מנת להשתלט על המיליציות השיעיות (הגיוס העממי"). בשנים הללו אומנם צוידו המיליציות בנשק אירני וסייעו למיגור דאעש, אך במקום להתפרק ב-2017 עם סיומה של המלחמה, הן הפכו לכלי שליטה בידי אירן. המשך קיומן של המיליציות הללו מהווה איום על כל משטר בעירק ומחסום בפני כל אפשרות של התפתחות כלכלית שתחלץ את המדינה מהעוני. מצב זה אינו ייחודי לעירק. הוא מתקיים בכל מדינה בה מקיימת אירן מיליציות שיעיות הסרות למרותה: עירק, תימן, סוריה ולבנון. אל-כאט'מי אומנם ניצל הפעם מניסיון החיסול, אך למרבה הצער יש להניח כי הוא לא יהיה האחרון על הכוונת של אירן.