הסכמי אברהם נודדים לצפון אפריקה

שנת 2020 הייתה מקוללת בגלל הקורונה אך מבורכת בזכות "הסכמי אברהם", הסכמי הנורמליזציה של ישראל עם איחוד האמירויות ובחריין (ספטמבר), סודן (אוקטובר) ומרוקו (דצמבר). אולם לא כל ההסכמים הם מקשה אחת. המשותף לכולם הוא שאלו מדינות שקיימו לפני ההסכם יחסים חשאיים עם ישראל, וגורמים דיפלומטיים ביקרו בהם שנים רבות לפני החתימה. מה ההבדל בין הנורמליזציה עם ישראל של נסיכויות המפרץ ואלו של מדינות צפון אפריקה?

שני אזורים, שני מניעים

מדינות המפרץ הפרסי הן עשירות, על כן לכאורה אין להן מניע כלכלי לחתום על הסכם עם ישראל, מה שאפיין בעבר את הצרכים של מצרים וירדן, שנזקקו נואשות לסיוע אמריקני. על כן, המניע להסכמים עם ארצות המפרץ הפרסי הוא בעיקר אסטרטגי. באופן אירוני, יש להודות לאירן על ההסכמים הללו. תחושת האיום גברה בהדרגה מ-2015 ככל שטווח הטילים והמל"טים של החות'ים השיעים בתימן הנתמכים על-ידי אירן הלך גדל. האיום על סעודיה ונסיכויות המפרץ הוכיח כי נחוצה קואליציה אזורית חזקה נגד האיום האירני ושלוחותיה באזור. נראה כי שיאו של האיום היה ההתקפה על מתקני הנפט של ארמקו (חברת הנפט הסעודית) שנה לפני ההסכמים, שהייתה המאיץ העיקרי לחתימתו.

סעודיה תמכה בהסכמים אך לא הצטרפה אליהם בשל אילוצים פנימיים, שמרנות דתית ודבקות בהצעת השלום של מלך סעודיה עבדאללה מ-2002. מדינות שחשו פחות איום מצד אירן, כגון עומאן וכווית, לא הצטרפו להסכם. גם קטר לא הצטרפה בשל אדיקותה הדתית והיותה מדינה התומכת בארגונים איסלאמיים. על כן, הסכמי אברהם נעצרו בינתיים באזור המפרץ, והמשיכו באזור צפון אפריקה, אזור הנתון להשפעה משמעותית של שתי מדינות: חלוצת הסכמי השלום (מצרים, 1979) וחלוצת הסכמי אברהם (האמירויות, 2020).

מרוקו - מסורת של ידידות

בניגוד למדינות המפרץ שהמניע שלהן בעיקר אסטרטגי, מדינות צפון אפריקה סובלות מבעיות כלכליות חמורות המביאות לחוסר יציבות שלטונית. מרוקו נשלטת על-ידי המלך מחמד ה-6 מנהיג מתון שממשיך במדיניות אביו להענקת החסות לקהילה היהודית במרוקו, שהיא הגדולה ביותר בארצות ערב (כאלפיים יהודים). מרוקו נתמכת שנים רבות על-ידי האמירויות מבחינה כלכלית ושתי המדינות מקיימות קשרים חמים. מרוקו יצרה קשרים דיפלומטיים עם ישראל כבר בשנות ה-90 בעקבות הסכמי אוסלו. בשנה שעברה חתם מלך מרוקו, כנראה בתיווך האמירויות, על הסכמי אברהם תוך התעלמות מוחלטת מראש הממשלה שלו שהשתייך לתנועה האיסלאמית והתנגד להסכם. מרוקו לא רק תקבל סיוע כלכלי, אלא שארה"ב מכירה בשליטתה בסהרה המערבית, אזור הנתון למחלוקת אזורית. סודן ולוב, מהוות אף הן דוגמאות מצוינות להשפעתן של מצרים והאמירויות.

סודן - השלמת ההסכם השלישי

לפני מספר שנים התרחקה סודן מאירן והחלה להתקרב לסעודיה ולאמירויות. בשלב הבא, אחרי הדחתו של הרודן חסן אל-בשיר ועליית עבד אל-פתאח בורהאן, התהדקו הקשרים עם מצרים והאמירויות. הנורמליזציה עם ישראל נועדה להסיר את העיצומים של ארה"ב ולהסיר את סודן מרשימת המדינות התומכות בטרור. אולם התהליך עדיין לא הושלם ולא נערך טקס רשמי בדומה לטקס בבית הלבן בהשתתפות נציגים מישראל, האמירויות ובחריין.

סודן אומנם חתמה על הסכמי אברהם והשנה באפריל ביטלה הממשלה הסודנית את החוק מ-1958 האוסר על קשרים כלכליים עם ישראל. בסודן היו גורמים נוספים לנורמליזציה, כגון צורך בפיתוח המדינה חקלאית, טכנולוגית וכלכלית. ייתכן שסודן אף קיוותה לסיוע ישראלי בתחום הרפואה, בעיקר במאבק בקורונה. ההפיכה שאירעה בסודן לפני חודש הביאה להתחזקותם של מפקדי הצבא ובראשם ראש הממשלה אל-בורהאן והחלשתם של גורמי האופוזיציה האזרחיים המתנגדים לשלום. על כן ייתכן כי ההתקרבות לישראל תואץ בעתיד הקרוב.

לוב - המדינה החמישית? פוטנציאל לעושר

התנאים בלוב אף הם בשלים כעת לנורמליזציה עם ישראל. מדובר במדינה הנתונה כעשר שנים במלחמת אזרחים. במלחמה נוצרו שני גושים, במזרח (טוברוק) צבא בראשות גנרל ח'ליפה חתפר הנתמך על-ידי מצרים והאמירויות ונלחם נגד המערב (טריפולי) הנשלט בידי גורמים איסלאמיים ונתמכים בידי טורקיה וקטר. לפני כשנה נחתם הסכם הפסקת אש הכולל סעיף בדבר הוצאת כל המיליציות הזרות מהמדינה (למרבה הצער עדיין לא הסתיים פינויים).

במלחמה היו רוב שטחי לוב בשליטת חפתר, מה שאולי מעניק לו כעת את רוב הסיכויים להיבחר, בשל הקשרים שיצר בשנים האחרונות עם גורמי אינטרסים כלכליים וצבאיים באזורים אלה. מועמדים אחרים עלולים להיחשד כאיסלאמיסטים (פוליטיקאים מטריפולי) או ככאלה המעוניינים להשיב את לוב לתקופה האפלה של הדיקטטור קדאפי (בנו סיף אל-איסלאם). אם נניח כי חפתר יזכה בבחירות בדצמבר, הוא המנהיג המקורב ביותר למצרים ולאמירויות במדינה. לפני כשבוע התפרסמו ידיעות כי בנו ביקר בישראל.

הצטרפות לוב להסכמי אברהם יכולה לסלול בפניה את הדרך להתקרבות עם ארה"ב והמערב. יש לזכור כי ברמה הפוטנציאלית לוב יכולה להיות המדינה העשירה ביותר בצפון אפריקה. היא אחת מחמש המדינות בעלות עתודות הנפט הגדולות בעולם ונמצאת במיקום אידיאלי לייצוא נפט למערב (ולישראל): אגן הים התיכון.

ומה עם תוניסיה ואלג'יריה?

מתוניסיה היינו מצפים שתהיה קרובה לישראל. יש לה את הנתונים המתאימים: הדמוקרטיה הראשונה במזרח התיכון, קרובה לארה"ב ולאירופה וזקוקה נואשות לסיוע כלכלי. אלא שהאווירה במדינה עוינת מאוד לישראל והנשיא קייס סועייד נבחר על מצע של התבטאויות עוינות למדיי לישראל ותמיכה בלתי מסויגת בסוגיה הפלשתינית. הנשיא אמר פעמים רבות כי הנורמליזציה היא בגידה בעם הפלשתיני ובערכי האומה הערבית. אולם גישה זו אינה מאפיינת את כל הפוליטיקאים במדינה.

החודש עורר שר החוץ לשעבר של תוניסיה אחמד ונייס מהומה פוליטית כאשר אמר שישראל אינה אויבת של תוניסיה. הוא הזכיר כי בשנות ה-90 הייתה נציגות כלכלית ישראלית במדינה, כאשר ישראל הייתה מוכנה לפתרון שתי המדינות (הסכמי אוסלו). לפני כשנה הביעה תוניסיה רשמית את סירובה להסכמי אברהם ואף נערכו הפגנות במדינה נגד ההסכמים.

בתוניסיה, בניגוד לסודן, ההפיכה-למחצה שביצע הנשיא במדינה לפני כארבעה חודשים (פיזור הממשלה והפרלמנט) וריכוז הכוח בידיו, רק חיזקו את ההתנגדות לנורמליזציה שהוא ממוביליה. למרות זאת האופציה לנורמליזציה עדיין לא ירדה מהשולחן. תוניסיה זקוקה להתקרבות מחודשת למערב אחרי המשבר שנוצר בעקבות הצעד האנטי-דמוקרטי של הנשיא והמצב הכלכלי של תוניסיה בשפל כל הזמנים.

אלג'יריה - מנהיגת הסירוב

בניגוד למרוקו, לאלג'יריה היסטוריה של חוסר סובלנות כלפי היהודים. חוקת 1963 שנחקקה שנה אחרי העצמאות שללה אזרחות ממי שאינו מוסלמי. בנוסף, נחשבו היהודים לבוגדים ששיתפו פעולה עם הכובש הצרפתי. נסיבות אלו הביאו לעזיבתם של רוב יהודי המדינה. אלג'יריה נותרה המדינה הכי אנטי-ציונית בצפון אפריקה ששמרה על יחסים קרובים עם סוריה ואירן.

אפילו בתקופת הסכמי אוסלו כשחלה התקרבות בין מרוקו ותוניסיה לישראל, נותרה אלג'יריה עוינת. לפני כשנה הגיב הנשיא עבד אל-מג'יד תבון לנורמליזציה של שכנתו מרוקו, כי "מדובר בבגידה ותקיעת סכין בגב האומה הערבית". הנורמליזציה החריפה את המשבר בין מרוקו לאלג'יריה עד כדי ניתוק יחסים בין המדינות. אלג'יריה אינה מכירה בסיפוח הסהארה המערבית על-ידי מרוקו. כעת מפעיל הנשיא תבון את השפעתו כדי למנוע ממנה להצטרף לתהליך הנורמליזציה.

למאוריטניה, כמו למרוקו ולתוניסיה, היו קשרים עם ישראל בעקבות הסכמי אוסלו שנקטעו באינתיפאדה השנייה. מאז עברה מאוריטניה הקצנה דתית איסלאמית. לפני כשנה הצהירו 200 אנשי דת במאוריטניה כי הנורמליזציה אסורה לפי האיסלאם.

אם אכן יסתיים תהליך השלום עם סודן ואחר כך תצטרף לוב לתהליך הנורמליזציה, יהיו ארבע מדינות ערב בצפון אפריקה בשלום עם ישראל: מצרים, סודן, לוב ומרוקו. יישארו מחוץ להסכם תוניסיה, אלג'יריה ומאוריטניה. רק שיפור משמעותי במצב הכלכלי במדינות שיחתמו על ההסכם ישכנע את שלושת הסרבניות האחרונות להצטרף. אינשאללה.