ההצעה למינוי נוית נגב ליועמ"ש אינה פסולה

שר המשפטים גדעון סער הציע לעורכת הדין נוית נגב להגיש את מועמדותה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. עמית סגל שפרסם ראשון את הידיעה בערוץ-12 העריך כי המהלך לא יתממש. כן או לא - לא נראה שנגב תשיב בחיוב להצעה (ה.מ.) - הדיון בהצעה שקיבלה ראוי לעיון עקרוני.

עורך הדין גונן בן יצחק - דמות מרכזית בתנועת ההפגנות אשר נאבקה בהצלחה לחסום את שלטון היחיד ופולחן האישיות המאוס של בנימין נתניהו - יצא נגד המינוי. פורסם בשמו כי נגב ייצגה יותר מדי בעלי שררה ומקורבי שלטון ונאשמים המחזיקים בעמדות מפתח בחברה הישראלית, וככזאת האינטרס הציבורי הוא שלא תכהן כתובעת הראשית.

בן יצחק, שפעל כאמור רבות להגנת הדמוקרטיה, הביא טיעון משנה: גם יהודה וינשטיין ייצג כעורך דין פרטי את בעלי הכוח בחברה הישראלית, ואכן לא היה יועץ משפטי שפועלו זכור כהצלחה. הלא-כלום שעלה מתיקי גבי אשכנזי ואביגדור ליברמן רשומים על-שמו. אני שותף לדעתו של בן יצחק בעניין וינשטיין.¹

אך איני שותף לדעת בן יצחק הסבור כי יש למנוע את בחירת נגב כיורשת לד"ר אביחי מנדלבליט מפני שייצגה את עתירי ההון ובעלי הכוח. באורח טבעי נאשמים כאלה יכולים לשלם את מחיר העסקתם של עורכי דין יקרים ולקבל שרות מקצועי מעולה.

ביסודו של דבר שיטת המשפט הישראלית - לזכותה - מבקשת להעמיד לנאשמים בפלילים הגנה מרבית. זו מסורת נאותה. אפילו לפרקליטו הגרמני של אדולף אייכמן רוברט סרווציוס העמידה המדינה שירותים ויעוץ של פרקליט ישראלי (מנדל שרף מירושלים) כדי שתהיה לפושע הנאצי התמצאות מרבית בהליכים המקומיים שאינם מוכרים לעורכי דין אירופיים.

עורכי דין מצטיינים אינם צריכים להתנצל שהם עושים את מלאכתם נאמנה גם כשהנהנים הם עבריינים ובריונים. בפועל, טוען בן יצחק, יש לחסום ולבלום את דרכה של נגב מפני שהיא עורכת דין בשירותם של בעלי הון שהוא ואני סבורים כי היה מקום להרשיעם. אני יכול להבין לליבו, אך איני יכול להסכים למסקנתו.

ראוי לבחון את התאמתה לא בהקשר לפועלה בשרות אהוד אולמרט וארנון (נוני) מוזס ואחרים, אלא אם יכולתה המקצועית ויושרתה האישית ראויים לשאת בתפקיד כה קשה וסבוך במערכת המשפטית-חברתית של ישראל הסוערת.