שמיטה - מצווה ייחודית <br>

"ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כ"ה, ב'). אמר משה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם למה נמסרו ישראל למלכויות? אמר לו: מפני שהיו מחללין את השביעית ואת היובל... רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמיטות ועל היובלות" (מדרש תנחומא).

מצוות השמיטה ייחודית היא שאין דומה לה משתי סיבות:

א. מצווה זו מתקיימת במהלך שנה שלמה ובכך מובלטת נצחיותה של התורה.

ב. מצווה זו מתקיימת באדמה, סוג של דומם, שבא ללמד על יחס הרוח לחומר - שמיטת קרקעות.

ניתן לומר שמצוות השמיטה דומה למצוות השבת. כשם שהשבת מחזקת בלבנו את היותנו עם קדוש, כך מצוות השמיטה משרישה בלבנו את האמונה שאדמתנו היא אדמת קודש אחרי שהיא שובתת בשנה זו כשביתת הקב"ה ביום השביעי.

האם מצוות השמיטה בימינו היא מדרבנן או מדאורייתא?

אכן כל כמה שנים עולה וצף מחדש הוויכוח בעולם התורני סביב "היתר מכירה". לוויכוח יש השלכות על המשק החקלאי בארץ. להבנת הנושא נראה האם החיוב בדיני שביעית בזמן הזה הוא מדרבנן או מדאורייתא? לפי דעת רוב הפוסקים החיוב הוא מדרבנן. במאה החמישים השנים האחרונות היו רבנים מגדולי הדור ובהם הרב יצחק אלחנן ספקטור רבה של קובנה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק הרב הראשי של ישראל, הראשון לציון יעקב שאול אלישר בעל ה"ישא ברכה" ורבנים אחרים שהתירו לחקלאים למכור את האדמה, ובתנאי שהעבודות האסורות מן התורה ייעשו על-ידי נוכרי.

חשוב לציין שגם הרבנים שהתירו כתבו בפסק הלכה שזה רק בגלל "שעת הדחק" ו"חורבן הישוב" והיום אין חשש כזה. בשעתו נשאל הגאון הרש"ז אויערבך בנושא זה והשיב שהיום ההיתר נחוץ עוד יותר מאשר בזמנו. אז דובר על כמה מאות חקלאים שהיה צריך למצוא להם פרנסה למשך שנת השמיטה. אולם כעת, אם נעצור את היצוא החקלאי לשנת השמיטה יימצאו מדינות רבות שישמחו למהר ולתפוס את פלח השוק שלנו. דבר שיגרום שלא יהיה לנו לאן לייצא במשך השנים הקרובות.

ההיתר שניתן לחקלאים למכור את האדמה נבע מהצורך למצוא פתרון למצוקת הישוב החקלאי בארץ. "היתר המכירה" בא להקל על החקלאים למכור את תוצרתם באופן שלא יחול עליהם "איסור ספיחים" וגם לא "דיני קדושת שביעית" שימנעו מהם לייצא תוצרתם ולסחור בה. כל אותם אלו שהסתמכו על ההיתר ראו בו היתר לצורך השעה בלבד. אכן בעקבות ההיתר נוצרו הגבלות שונות. הם חייבו להשאיר שדות שלא ימכרו, אסרו על מכירת גינות פרטיות וציבוריות ועוד.

טענותיהם של מתנגדי ההיתר נבעו ממספר סיבות:

הראשונה - מכירת האדמה הינה פיקטיבית.

השנייה - מכירת הקרקע לגוי אסורה בשל האיסור של "לא תחנם".

השלישית - גם אם נמכרה הקרקע ויהודי עבד בה, לא בטלו איסורי ספיחים.

הרביעית - ההיתר היה לשעה והיום אין צורך בו.

אלו שצידדו בהיתר טענו:

א. המכירה איננה הערמה יותר מאשר מכירת חמץ בפסח.

ב. מעמד ה"פרוזבול" או "ההיתר עסקא" שבזכותם מתקיימים בישראל עסקים רבים.

ג. מכירת הקרקע הינה זמנית, ולכן אין האיסור חל במכירה לנוכרי.

ד. יש דעות האומרות שבקרקע של נוכרי בטל איסור ספיחים ואפשר לסמוך על זה.

ה. גם היום יש צורך בהיתר בהיות וחקלאים רבים משתמשים בו כולל הגננים.

מעלת השמיטה חשובה היא מאוד כפי שהיא מובאת בספרים הקדושים: בעל "ספר החינוך" (מצווה פ"ד) כותב שעל האדם לשבות ממלאכה ולהפקיר את שדהו, כדי לזכור שהארץ איננה שלו אלא שייכת לקב"ה שברא את העולם, וברצונו נתן לנו את האדמה. בפעולה הזו של השביתה וההפקרה, האדם מחזק את בטחונו בקב"ה שיספק לו את פרנסתו בשנה הזו. על-אף שאינו עובד את האדמה ומפקיר את פירותיה.

הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג', פר' ל"ט) מבהיר כי אחת מהסיבות לקיום המצווה היא להפסיק את ניצול משאבי הטבע לשנה אחת. בזמן הזה יתאפשר לטבע ולאדמה להתחדש ולהתחזק. בכך נמנע מתוצאות הרות אסון לסביבה ולאדם, שעלולות להתרחש בגלל ניצול מוגזם של משאבי הטבע.

בשנה זו המרחק בין העני לעשיר מצטמצם היות שלשניהם יש זכות שווה בקרקע. במציאות כזו יש חיבור אמתי בין שווים, לא בין עני לעשיר או חלש וחזק אלא בין אדם לאדם.