מקום לדאגה

נפתלי בנט מגשים את הנבואה "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ". יותר מכול דבר בנט הוא אכזבה מרה. זו לא רק הנוכלות והשקרים והאגו המנופח וההתנהגות הילדותית. גם עם התמיכה הציבורית המצומצמת שעמדה לרשותו, לנפתלי בנט היו די קלפים פוליטיים כדי להצליח. לו היה נחוש בדעתו והיה נלחם על עמדות ימינה בממשלה. לו השכיל לתמרן את שותפיו לקואליציה לצורכי המדינה, אם רק היה מתנהל בסבלנות, קור רוח ושיקול דעת ולו ניחן בקצה קצהו של חוט שידרה אידאולוגי, היה זוכה לבסוף לכבוד ולהערכת כל הצדדים: זו של ציבור הבוחרים, זו של חברי הכנסת בימין ואפילו זו של חבריו לקואליציה.

סביר להניח שהשמאל והערבים היו מאיימים בלי הרף בפירוק הממשלה אבל לבסוף היו נושכים שיניים, מוותרים או מתפשרים וממתינים בסבלנות לבוא הרוטציה. אם בנט היה פועל ברצינות לפטר שרים שזלזלו בו ובמדיניותו זה היה מעמיד את שותפיו בפני דילמה קשה וגם כאן קרוב לוודאי שהם היו נסוגים ונזהרים בכבודו בפעמים הבאות. אפילו אם "חבריו" החדשים היו שוברים את הכלים ומפרקים את הממשלה, בנט היה יכול להגיד "ניסיתי" וללכת לבחירות חמישיות עם ראש מורם ועם ידיים נקיות ולגרוף קולות רבים כאלטרנטיבה לנתניהו. במקרה כזה אחרי הבחירות בנט היה יכול להצטרף לממשלת ימין ואולי אף לדרוש רוטציה בראשות הממשלה.

גם במקרה לא סביר שמפלגת ימינה לא הייתה עוברת את אחוז החסימה ובנט היה הופך לגווייה פוליטית, לפחות הגופה הפוליטית הייתה נקברת בתוך הגדר ולא מחוץ למחנה כפי שעכשיו יקרה. אבל מתברר שנפתלי בנט הוא אדם חלש וקטנוני שלוקה בתסביך אב, אינו שולט ברגשותיו ומאבד את עשתונותיו בקלות. הוא לעולם לא מודה בטעויות גם כשזה מתבקש ולא מסוגל להביא עצמו להתנצל אפילו כאשר הוא נתפס בשקר גס וגם זה קורה אצלו לעיתים קרובות מאוד. המרוץ לראשות הממשלה הפך את בנט לרכיכה פוליטית ולאדם נטול ערכים. כמו כל מגלומן יש לו קו אדום אחד ויחיד: הוא עצמו. הוא מוכן לעשות הכל כולל הכל כדי לשרוד פוליטית והוא לא ייתן לאף אחד ושום דבר כולל לטובת המדינה להרוס את רגע התהילה שלו.

עוד מקום לדאגה הוא שכבר אי-אפשר לסמוך על הערבים. אם פעם ידענו ש"הערבים לא מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות", מנהיגי רע"ם, אדוני הארץ החדשים, מתנהגים בשיקול דעת ובשום שכל. אם פעם יכולנו לצפות מהמפלגות הערביות שלא יוותרו, לא יתמתנו וברגע האמת יפוצצו הסכם על כל פיפס קטן, כיום מנהיגות רע"ם יודעת להתנסח במתינות, להתגמש ולוותר בשוליים ובינתיים למשוך בחוטים ולפעול מאחורי הקלעים כדי להשיג את מבוקשם. הבגרות והמתינות של נציגי האוכלוסייה הערבית בולטת וצובטת בלב אל מול ההתנהלות החובבנית של בנט וחברי ימינה שנראים אבודים.

לפיד ועבאס זיהו שניהם את חולשותיו של נפתלי בנט ומנהלים אותו בפקחות ומרחוק כמו בובה על חוט, משחררים ומהדקים את הרצועה לפי הצורך. גם שותפיו האחרים של בנט לקואליציה מזהים זאת, מתעלמים מדבריו ומזלזלים בו כי גם הם מבינים שהוא לא מנהל אלא מנוהל. כולם מבינים שבנט הוא ראש ממשלה על הנייר בלבד, תואר ריק מתוכן בלי הסמכות. תוך מספר חודשים נפתלי בנט איבד את מעמדו ואיבד את שארית כבודו. אין פלא שהוא מסתובב מתוסכל ומריר כמו שאר הציבור.