והסופה טרפה הכל

המציאות הישראלית הקוטבית, המושפעת מהמציאות הפוליטית המורכבת, המאתגרת והקשה במיוחד, החוצה את העם לשבטים מרכזיים מייצרת מציאות עגומה ומטרידה. המציאות הקוטבית בין שבטי ישראל שה-'יחד' הוצא לחופשה כפויה על-ידי ההנהגה הישראלית בעשור האחרון, היא מציאות המרחיבה את השסע עד כי נדמה שתהום פעורה בינינו.

הסופה 'אלפיס' אשר קפצה לביקור במדינת ישראל הכניסה מדינה שלימה לתזזית של חג שלג שמח, המפלסות לצד מפזרי המלח, אנשי כוחות החירום וההצלה לצד תלמידי בתי הספר הנרגשים מהלבן לבן הזה, כולם נערכו לקדם את פני 'אלפיס'.

ביום רביעי יצאנו קבוצת חוגגים לחתונה בנווה אילן. רקדנו עם החתן והכלה, נהנינו מאירוע מרגש מתוכנן ומלא ביופי וטוב. בשעה היעודה, אל מול טיפות גשם קרות במיוחד, עלינו על האוטובוס שמחים בצאתם כששים בבואם. בני השפחה המודאגים שלחו הודעות על דיווחים כי כביש ירושלים נסגר ונפתח לסירוגין, הריאליסטים, או שמא הציניקנים, שלחו מספרי טלפונים של בתי מלון בירושלים ללינת לילה והתגובות היו בהתאם, מין הומור ישראלי.

חמש וחצי דקות לאחר יציאתנו מהאולם החל השלג ניתך בעוז על גג האוטובוס, על צמרות העצים, הכביש כוסה בלבן. השלג גרם לשמחה גדולה ולהתרגשות רבה בקרב האנשים מן העמק. שמחה שאט אט התפוגגה כמו השלג שנצמד לחלונות האוטובוס. שלוש שעות המתנו בסבלנות, מכילים את המציאות, לא נותנים הזדמנות לגברת ייאוש ולאדון מירמור להשתלט עלינו. שלוש שעות של תקווה כי הדרך תפונה מערימות השלג על-ידי המפלסות.

איש כוחות ההצלה עלה לאוטובוס ובישר כי הוחלט לפנות אותנו לבית ספר בקריית יערים. אנחת רווחה נשמעה מפי כל. בכניסה לקריית יערים עלה בחור צעיר בעל חזות חרדית אשר ברך בנעימות ובמאור פנים את יושבי האוטובוס והכווין את הנהג לעבר בית הספר 'המתמידים'. הצעיר הנמרץ אשר על חליפתו פתיתי שלג הוא ראש המועצה יצחק רביץ.

אווירה מחשמלת

הגענו לבית הספר בשעה אחת וחצי לפנות בוקר לבן, מקפיא ומעייף. במקום המתינו לנו עובדי המועצה אשר הובילו אותנו לאולם חמים ונעים, שולחן גדול עמוס בכל טוב, שמיכות ובעיקר תחושה נעימה של קבלת פנים והכנסת אורחים. אט אט החלו תושבים ותושבות לצאת מבתיהם עם סירי מרק חמים, עם שתייה חמה ושאר תופינים. עוד אלה באים והסעה של תלמידי ישיבת חברון אשר חולצו מחתונה נוספת הגיעו לאולם רחב הידיים, האווירה הייתה מחשמלת.

הצעירים עם החליפות השחורות לצד תושבי העמק על גווניו התחברו במהירות לריקודי שמחה סוחפים, לשיח מרתק, לחיבור אמיתי. דתיים וחילונים, עולים וותיקים, צעירים ומבוגרים, ספרדים ואשכנזים, עם ישראל בתפארתו התלכדו לאולם אחד בשעות לפני בוקר וערבות הדדית מרגשת. הסופה טרפה את הדעות הקדומות, את הסטריאוטיפים, את הסטיגמות, את המציאות לחלוקת השבטים.

החברים הנפלאים מחברון ניהלו שיג ושיח עם אנשי העמק, נהנו לשמוע שיעור תורה, התרשמו ממפקד תחנת המשטרה שהגיע עם ראש המועצה לדרוש בשלום המפונים, התרגשו כשאיש איחוד הצלה עבר ביניהם ושאל אם כולם חשים בטוב ובתוך כל ההתנהלות הגיעו עוד ועוד תושבים עם כיבוד והצעות ללון בביתם.

המחזה המיוחד והשילוב בין אנשי העמק לאנשי ההר, בין מי שלכאורה תהום פעורה ביניהם והם יושבים זה לצד זה במאור פנים ובשמחה. הסופה טרפה הכל, שבת האחים והאחיות הזה יחד היה ההוכחה שהערבות ההדדית לא מתה, היא חיה ומציגה כל ישראל אחים. זר לו היה נקלע לאולם החמים בקריית יערים היה מתרגש, לא רק למראה עיניו אלא גם למשמע אוזניו. המכנה המשותף המחבר בין מי שהיו אמורים להיות הקצוות הוא גדול ורחב הרבה יותר ממה שאנו נוטים לחשוב.

לשמוע את בני התורה מישיבת חברון שרים שירי ישי ריבו וחנן בן ארי, לצד שירים של יורם טהר לב ואברהם פריד, היה מרגש. שירה בחדר אחד עם נערות היושבות מאחור בלי מחיצות, מתוך תחושת כבוד וההערכה. לשיר בצוותא אינו חזון נפרץ. הסופה טרפה הכל, ראש מועצה חרדי, הרב יצחק רביץ, צוות עוזרים נפלא, בני תורה מחברון, אנשי העמק מן ההר ומן הגיא, כולם באולם אחד בקריית יערים. רגעים של חסד ותקווה, "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד".