נוכחותו של ההיעדר

זיכרונות חוצי יבשות, חוצי לבבות וחיפוש אחר חייו הלא מסופרים של אביה של המספרת, ואחר זיכרונות שהיא מקווה שיהפכו לשלה. ספר זה מזמן קריאה קשובה, קריאה המשולה לדהרה ברכבת הרים של תקוות ואכזבות, וכל זאת בשעה שהמספרת משוחחת עם אביה המת ומוצאת את עצמה חוקרת ונחקרת כאחת, ועוקבת בדריכות אחר הנתיב המשפחתי הרווי טרגדיות ואובדן לצד אהבה ויופי. הנע בין ספרד לאימפריה העותומנית, ובין מקומות שאינם מוכרים לקורא הישראלי, וכן גם בין גרמניה הנאצית, מקדוניה, סרביה ואיטליה. יש כאן ממואר אישי, פיוטי, הצולל בעומק מאבק ההישרדות של אביה של המספרת אל מול הכוחות הגרמניים, תוך כדי מחקר היסטורי מקיף החולש על פרשיית חיים מסעירה.

בפתיחת הספר, עירית קינן מספרת כי מסעה בעקבות הזיכרונות האלה, שרצתה להפוך לשלה, הגיע ללא תכנון מוקדם, כמעט במקרה. תוך כתיבת הדוקטורט שלה על מחנות העקורים בגרמניה אחרי המלחמה, אמה הושיטה לה פנקס קטן, כהה, דהוי ומיושן, ואמרה: "אבא ואני עשינו כל מאמץ להרחיק אותך מהשואה, אך לא הצלחנו. אני חושבת שלו היה בחיים, אבא היה רוצה שיהיה בידייך היומן הזה, שאותו כתב בשנות השבי (עמ' 11)". והיא, מצידה, ממש התרגשה. הפנקס הזה התווה מבחינתה דרך לחיפוש אחר כל דבר שאביה כתב, אך לשווא. היא לא מצאה דבר. כילדה, הייתה מאוד קשורה לאביה ותמיד הרגישה מוגנת על ידו, וכך הבינה שתיאוריו הכתובים הם עדות לאדם שלא היה מסוגל לספר בציבור את שאירע עליו בתקופת השואה. היא בעיקר חיפשה רמזים, מזור לשאלות, וכל זאת בתוך יומן שכתוב בשפה הסרבו-קרואטית, במילים לא מובנות, והכל בכדי להבין ולקבל, איכשהו, את הזיכרון הזה.

הספר מוביל אותנו דרך התחנות של אביה, תוך היכרות עם האדם שהיה, רצונותיו ושאיפותיו, תקוותיו, אכזבותיו וסגירת המעגל שלה, בסופו של דבר. כמחברת הספר, היא שוזרת מחקר היסטורי בד-בבד עם כתבי יומנו של אביה, ויוצרת כתיבת זיכרון, עדות, מיוחדת מאוד. שזירת החומרים היא כה מורכבת, כך שהמילים הכתובות כאן מקבלות כוח וחיות. ולמעשה, עם התקדמות המסע אוזרת הכותבת אומץ, וצוללת בעקבות הרמזים ביומן אל עומק מאבק ההישרדות של אביה במחוזות האופל הגרמניים, הכואבים והבלתי אפשריים לעיכול.

אנו, כקוראים, נתוודע בספר זה לזיכרונות של אביה, לסבתא בואנה וסבא מאיר, לדודה ג'ויה, ולנעורים. כן גם לאובדן המשפחה בצל מאורעות המלחמה, הרגשת התלישות, ההגעה לאיטליה ולבסוף-החיים בארץ. אדם שהצליח לצמוח מתוך טראומה מתמשכת, בלתי אפשרית. לכן הספר מרתק ומזמן קריאה קולחת, כי הרצון לעמוד כאן על מהותה ומשמעותה של עדות, מהותו של האדם הזה ומהות הזיכרון הזה, כל אלו חבויים בספר זה, תוך קריאת התרחשויות מרתקות.

במהלך הספר היא מספרת על האובדנים הרבים של אביה תוך תיאור אובדנה שלה; היא מציינת כי עדיין היא מחפשת אותו בחלומותיה, ועם זאת עד כמה נוכח ונותר הצורך שלה בחיבור מוצק אל השושלת האנושית שהולידה את שניהם. במהלך המסע חזרו אליה תחושות רדומות של שרשרת קטועה, שצלקת כריתתה מנתקת אותה מחלק מהותי של העצמי שלה. התחוור לה כי היא צועדת על שורשי אוויר, ומציאת העבר וחיבורו להשלמה עם ההווה היא הכרחית.

יש כאן ממואר עוצמתי, משולב כסיפור זיכרון עם חקר היסטורי מקיף. עירית קינן, שבחייה המקצועיים היא היסטוריונית, מצליחה ללכוד את העדות של אביה ולהציף את ההיעדר. בעת הקריאה בספר זה אנו מגלים את חשיבותה של העדות וכן את חשיבותו של ההיעדר, את היציאה מהשתיקה וסוד פיצוחה, וההכרח בהווה חדש. זהו ספר מרגש מאוד, עוצמתי, עם סיפור שלא משאיר עין יבשה ומחקר היסטורי מקיף, היוצר קריאה חדה, המעוררת את הדמיון למספר כיוונים ושובה לב. וכואב. כי הכאב נוכח פה.