גדוד "נצח יהודה" עלה על שרטון (ג')

אני חוזר ל"סורי" ולא מרפה מחיילי גדוד "נצח יהודה" בדרישה לקבל תשובה לשאלה מטרידה. אני מבקש תשובה לשאלה איך יכול חייל בגדוד "נצח יהודה" לבקש בברכת השחר, שמהלך יומו יונחה על-ידי אלוהי ישראל אך ורק עם מטענים רוויי חסד ורחמים, וכמה שעות לאחר מכן הוא מתנכר בגסות רוח לכל ביטויי החסד והרחמים שביקש כי יעטפו את מעשיו עלי אדמות. התנכרותו של אותו חייל לספר הספרים, שהוא חלק מהחגור שלו, מתבטא בהשאירו אדם קשיש, שיכול להיות סבא שלו, "לישון" במבנה נטוש, להשאירו בכפור של כמעט אפס מעלות אזוק בידיו, במעטה של בד האוטם את עיניו ובמעטה של בד האוטם את פיו, המקשה על נשימתו.

הפיקוד בגדוד החרדי שם ללעג את המשאלה בתפילה - "... וְכֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעַבֵּד לְךָ. וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם חֶסֶד וְרַחֲמִים... וּגְמָלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים". אין לי תשובה לשאלה לאן נעלמו החסד והרחמים, כשמפי המפקדים נשלפו רשפי בוטות לשון גסה עדויה בקללות עסיסיות בשפה הערבית לעבר תחינות של הנהגים, שביקשו רק להזעיק רופא... וכשהצליחו להזעיק רופא מסתבר, שקשיש האזוק בידיו ופיו אטום בבד שרוע על הרצפה בכפור, הוא כבר החזיר את נשמתו לבוראו.

צר לי, שרב אלוף אביב כוכבי, מי שצריך לתת דוגמה לשאר הרוח הערכי, שחייב להיות גנוז בכל פקודה הצבאית מסתפק לנוכח ממצאים אלו רק בהערה רפה, "כי האופן שבו השאירו את האדם בשטח הוא חמור ולא ערכי". ואחריו משחרר אמירה רפה האלוף יהודה פוקס, מפקד פיקוד מרכז, האומר - "...כי באירוע היה כשל ערכי בסיסי של כבוד האדם...".

מדאיגה ההסתפקות באמירות רפות, כשבמשך השנים הצטברו בצה"ל מספר יותר מדי גדול של תלונות על התנהגות בוטה של לוחמים מהגדוד כלפי פלשתינים. מדובר בהתנהגות גסת רוח בעת תעסוקה מבצעית בגדה המערבית ובבקעת הירדן. רק פעמיים ב-2019 וב-2021 הוגשו כתבי אישום בבית דין צבאי. היו גם מקרים, שחיילים מהגדוד נשפטו על הכאת אזרחים בדואים בתחנת דלק בנגב.

אני מצטרף לכותרת בעיתון הארץ, המתייחסת למקרה בו נטשו חיילי גדוד "נצח יהודה" קשיש בן 80 בקור, "כי כוכבי יכול היה לכת כמה צעדים יותר רחוק".