בחדרה של מיכל בת שאול (א') <br>

אנחנו מתקרבים ל-8 במרץ - יום האישה הבינלאומי. אני מבקש כבר היום להקדיש את המאמר הראשון מסדרה של מאמרים המתארים דמויות נשיות, שמסורת ישראל העניקה להן שלל ביטויי אהדה והאהבה. כוונתי להבליט את העוצמות הערכיות, שחובקות אותן נשים שמסורת ישראל קידשה אותן. חשוב לי להצביע על הדרכים המוסריות והאנושיות שהן סוללות, למרות שלל אבני הנגף שנערמו בדרכיהן של אותן נשים.

את המאמר הראשון אני מקדיש לדמות ששבתה במיוחד את לבי, ואליה נקשרתי בעבותות של רגש והערכה. הדמות היא מיכל בת שאול, בתו של המלך הראשון בישראל. שאול המלך. כואב לי שאת חייה ואת נפשה טבחו מעמדים של אלימות קשה מנשוא. כואב לי, שהאלימות האכזרית, שהופעלה כלפי מיכל בת שאול, הייתה אלימות שהופעלה על-ידי מי שהיה אהוב לבה, דויד שהיה גם כן למלך על ישראל. האלימות כלפי מיכל הופעלה על-ידי מי שמיכל נתנה למענו כל מה שהיא יכלה לתת, היא נתנה למענו את חייה.

קשה להשלים עם מהלך פוליטי בלתי מוסרי, שהסתיים בכך שחמשת ילדיה של מיכל בת שאול יהיו מוקעים בהר, הם יהיו נופלים מומתים, כשההוראה לכך ניתנה למעשה על-ידי דוד מלך ישראל, מי שהיה בעלה של מיכל בת שאול. ספר שמואל ב' פרק כ"א פורס בפנינו פשע אכזרי, שביצע דוד מלך ישראל. לאחר שלקח את מיכל בת שאול מפלטיאל בן ליש. דוד המלך מוסר את חמשת הילדים של מיכל שהייתה רעייתו, מוסר את חמשת הילדים, שנולדו לה מנשואיה לפלטיאל, לידי הגבעונים כדי שהם יטבחו את חייהם.

על-פי פסוק ו' בפרק כ"א הגבעונים דורשים להמית שבעה אנשים ממשפחת שאול "וְהוֹקָעֲנוּם לַיֹהוָה". לבקשת הגבעונים נעתר דוד "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי אֵתֵּן". ההדגשה היא על שתי המלים - "אֲנִי אֶתֵּן". על-פי פסוקים ח' ו-ט' "וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ דָּוִד... אֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לעדריאל בן ברזילי (שמו הנוסף של פלטיאל בן ליש) וַיִּתְנֵם בְּיַד הַגִּבְעוֹנִים וַיּוֹקִיעֵם בָּהָר לִפְנֵי יְהֹוָה". כלומר, דוד מלך בישראל נתן לגבעונים לרצוח את ילדי מיכל בת שאול. אין כל הצדקה, שדוד מלך בישראל יהיה זה הנותן את ילדי מיכל רעייתו, שהם יֵרָצְחוּ על-ידי הגבעונים, גם אם שאול המלך פגע בגבעונים.

כך מלך בישראל אינו נוהג כלפי ילדים שנולדו לרעייתו מנשואיה לאדם אחר. זו פגיעה בערכי קדושת החיים. זו אלימות בוטה וחסרת מעצורים כלפי אישה. לצערי, מסירת חמשת ילדיה של מיכל, מי שהייתה רעייתו של דוד המלך, לידי הגבעונים בידיעה שבכוונתם להורגם, הופכת את דוד מלך ישראל למי שידו הייתה ברצח חמשת ילדי רעייתו. דוד ביקש לחסל אופוזיציה מבית, כי חמשת ילדי מיכל לא רכשו כבוד והערכה למי שפגע באמא שלהם, במי שהייתה רעייתו. הם אינם רוכשים כבוד למי שהיה גם שותף לרצח שר בצבאו ונושא לאישה את רעיית שר הצבא שנרצח.

אני מעריץ את מיכל בת שאול, שחייה נהרסו על-ידי אלימות בוטה וגסה של גבר, שהיה למלך בישראל - דוד מלך ישראל, שלו אנחנו סוגדים עד היום בשיר הלל - דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל, חַי, חַי וְקַיָּם".

בְּחַדְרָהּ שֶל מִיכַל בַּת שָׁאוּל
הַזְּמַן לא הֵאֵט מֵרוּצוֹ בְּמוֹרָד.

בְּחַדְרָהּ שֶל מִיכַל בַּת שָׁאוּל
הַזְּמַן צוֹרֵר בְּלוּאֶיהָ
מְסַמֵּר נָשִׁיּוּתָהּ
מַזְחִילָהּ עַל גְּחוֹנָהּ
מֵהַיּוֹם שֶׁדָּוִד נְטָלָהּ מֵאִישָׁהּ
מֵעִם פָּאלְטִיאֵל בֶּן לַיִש¹
שֶׁהָלַך אַחֲרֶיהָ וּבָכָה
עַד עִיר בָּחוּרִים מִדָּרוֹם לְגַלִּים
וּבְמִצְוַת הַשְּׂרָרָה
שָׁב אֶל בֵּיתוֹ הַבּוֹכֶה.

מֵחַלּוֹן חַדְרָהּ בְּכִלְאָהּ
צוֹפָה מִיכַל בַּת שָׁאוּל
בַּחֲמֵשֶׁת יְלָדֶיהָ מוּקָעִים בָּהָר
נוֹפְלִים מוּמָתִים
בֵּין בָּשָׁר מְאֻבָּן וְדַם מְבֻרְזָל
שֶׁסֻּתַּת וְהֻתַּך בְּלִבּוֹ שֶל דָּוִד בֶּן יִשַׁי
וּבֵין וָאסָל בְּמַמְלֶכֶת גִּבְעוֹן
בְּשָׁלְחָם יַחְדָּיו אֶת יְלָדֶיהָ
אֶל מוֹתָם בָּהָר לִפְנֵי אֲדוֹנַי.
מֵחַלּוֹן חַדְרָהּ בְּכִלְאָהּ
צוֹפָה מִיכַל בַּת שָׁאוּל
בְּרִצְפָּה בַּת אַיָּה
נִלְחֶמֶת כִּלְבִיאָה בְּשַׁקָּהּ
לא לָתֵת
לְעוֹף הַשָּׁמַיִם בַּיּוֹם
וּלְחַיַּת הַשָּׁדֶה בַּלַּיְלָה
לָנוּחַ עַל גְּוִיּוֹת
שִׁבְעָה יְלָדִים -
חֲמֵשֶׁת יַלְדֵי מִיכַל
וּשְׁנֵי יַלְדֵי רִצְפָּה
מִתְּחִלַת קָצִיר בַּשְׂעוֹרִים
עַד נִתַּך מַיִם עַל הָאָרֶץ.
עַל אֶדֶן חַלּוֹן חַדְרָהּ שֶל מִיכַל בְּכִלְאָהּ
מִתְמַתֵּחַ לְאִטּוֹ כְּאֵבָהּ
פָּרוּס עַל פְּנֵי גִּדְרוֹת זְמַן חָלוּד
מָתוּחַ עַד אֹפֶק נָעוּל
שֶׁאָסָף לְחֵיקוֹ אֶת כָּל בֵּית אֲבִיָּהּ -
בֵּיתוֹ שֶל אִישׁ יְמִינִי
בָּחוּר טוֹב
וְאֵין אִיש בְּיִשְׁרָאֵל
טוֹב מִמֶּנּוּ,
מִשְּׁכְמוֹ וָמַעֲלָה גָּבוֹהּ מִכָּל הָעָם
ועַתָּה מִשְּכְמוֹ וָמַטָּה
מְדַדֶּה בְּתַחְתִּיּוֹת שְׁאוֹל דְּמוּעוֹת