ספר דברים בפרק כ"ג בפסוק ד' פוסק חד-משמעית "לֹא-יָבוֹא עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָֹה גָּם דּוֹר עֲשִׁירִי. לֹא יָבוֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד-עוֹלָם". למרות הקללה האוסרת על כל קשר של בן עם ישראל עִם בן העם המואבי, נפשי נקשרה בעבותות אהבה והערצה לדמותה של בת ארץ מואב, לרות המואבייה, רות האלמנה הצעירה, שקושרת גורלה עם חמותה האלמנה, בת לעם ישראל.

למרות שנעמי הקשישה מפצירה ברות המואבייה לחזור לביתה, להיחלץ מעולם הבדידות של חיי אלמנות ולבנות את חייה מחדש, רות המואבייה לא נענית להפצרותיה ומתוך נאמנות ודאגה לאישה שכולה, שאבדו לה כל יקיריה, היא דואגת לה והולכת לקראת הלא נודע, רק לא להפקיר אלמנה קשישה.

מי ייתן ועולמנו יתברך בעולם הערכים של רות, בת לעם המואבי, שחוקת המקרא גזרה שעד עולם לא יבוא מואבי בקהל ישראל. מי ייתן וכל נדבכי קיומנו האנושי יהיו מעוגנים בעולם הערכים של רות בת העם המואבי.

רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה
רוּת הָיְתָה מוֹהֶלֶת
רוּת הָיְתָה הַנְּמוֹלָה
שֶׁבָּאה בִּבְרִית -
"אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ
בַּאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִִין"
פִּצְעִֵי מִלִּים שֶׁמָּלוּ
אֶת רוּת בִּבְרִית הָרֵעוּת.

לַנֵּכָר יָצְאָה נָעֳמִי עִם אִישׁ חֵיקָהּ וְיַלְדֵיהֶם
לַנֵּכָר יָצְאָה לְשׁוֹטֵט אַחַר הַלֶּחֶם,
כְּאַבְרָהָם וְיַעֲקוֹב שֶׁיָּרְדוּ לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם
גָּם נָעֳמִי וּבְנֵי בֵּיתָהּ יָרְדוּ לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּמוֹאָב
יָצְאוּ לִשְׁבּוֹר לֶחֶם רָחוֹק מִבַּית רָעֵב.

הַנֵּכָר בִּשְׁדוֹת מוֹאָב פָּרַס לָה
עֶשֶׁר שְׁנוֹת לֶחֶם וְקוֹרַת שָׁמַיִם,
מִשְׁבְּרֵי חַיִּים בִּתְּרוּ לִבָּהּ לִירִיעוֹת שְׁכוֹל
וַתִּשָּׁאֵר נָעֳמִי מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ .

נָעֳמֵי שָׁלְחָה שְׁתֵּי כַּלּוֹת אַלְמָנוֹת
כָּל אַלְמָנָה לְבֵית אִמָּהּ
נָעֳמִי הָאַלְמָנָה, אֵם שֶׁשָּכְלָה אֶת שְׁנֵי בָּנֶיהָ,
מֵהַנֵּכָר שָׁבָה לְבֵיתָהּ שְׁבוּרָה בְּגוּפָהּ וּבְנַפְשָׁהּ
אֵלָיו יָצְאָה לְשׁוֹטֵט אַחַר הַלֶּּחֶם.

כבשו אותי שתי הדמויות הנשיות, שהחיים התאכזרו להן והן נותרו זקופות קומה ומשדרות כל אחת בדרכה עוצמות אנושיות מרקיעות שחקים. החיים קטפו מנעמי את היקרים לה מכל - את בנותיה ואביהן והיא נותרת זקופת קומה. לידה ניצבה כלתה, רות, כִּשְׁמָה כֵּן הִיא - הִיא סֵמֶל שֶׁל רֵעוּת, היא דגל הרעות אותו יש להניף בגאווה ביום האישה הבינלאומי.