ישראל שותקת

גם אם נכתבו ונאמרו טרילוניי מילים על השתיקה הרועמת של ממשלת ישראל לנוכח המרחש באוקראינה. גם אם ראינו את ההרג וההרס שהעריץ הרוסי צמא דם מעולל לעם האוקראיני. גם אם כל העולם, משינג'וּקוֹ בטוקיו ועד לשער ברנדנבוּרג בברלין מאות אלפים זועקים, אני אומנם לא יכול להוסיף אבל איני יכול להחריש, ואני נמנה עם הזוכרים. ואני זוכר אותו יום שבת 2 בספטמבר, יום לאחר התחלת ה"בליץ" הנאצי, כאשר בשמי העיר הקטנה שלי הופיעו מטוסי ה"שטוקה" מעל לכיכר העיר וצללו, תוך הזמזום המטריף שלהם, לפני שהטילו את הפצצות לא רחוק מן הבית שלנו ליד תחנת הדלק, ואחיי הקטנים ואני, ילדים ונער מתבגר, רצנו חסרי נשימה אל המקלט.

למחרת, המשפחה - סבי, ראש הקהילה, עם מקלו והשֶבֶר, סבתי עם תחלואיה, אמי ואבי, שני אחיי ואני עם התרמילים - התחלנו במסע רגלי אל העיר הגדולה לודז' בצפון מזרח, מרחק של 45 ק"מ. שום כסף, שהיה לנו, לא היה בו כדי לשכור כרכרה או עגלה, שלא לדבר על רכב ממונע. ככה שרכנו דרכנו אל לודז' שבה גרה דודתי. בבואנו לשם מצאנו דירה ריקה. הם פנו בכיוון לוורשה. תוך יום אחד המשפחה המכובדת והעשירה הפכה לפליטים.

ואיך אוכל להחריש כאשר:

בבכות ילדי אוקראינה בצל פצצות רוסיה.
את חמת ישראל לא שמענו.

על בסיס פואמת הזעם של נתן אלתרמן לנוכח השואה שזהו הבית הראשון:

בבכות ילדינו בצל גרדומים
את חמת העולם לא שמענו
כי אתה בחרתנו מכול העמים
אהבת אותנו ורצית בנו ( מתוך "מכל העמים").

אני רגיל לשלוף את הפואמה, שמא - הפועמה, המרטיטה הזאת מן המדף לעתים קרובות. ואני עושה זאת גם הפעם כאשר ראש ממשלת ישראל, שמדבר עצמו לדעת עם הרודן וולדימיר פוטין, לרבות אותה פגישה בשבת בסוצ'י, שאזקה עוד יותר את ידיה של ישראל ושימשה בעיקר את הרודן הרוסי. אם פוטין ישנה עמדתו זה יקרה אך ורק אם הסנקציות ההולכות ומתעצמות יביאו אותו לראות את הפתח החשוך של המנהרה שהוא אישית נכנס אליה. העם הרוסי כבר נמצא בתוכה וזה פחות אכפת לו. במקרה זה אין לפוטין בעיה ויש לו את הטלפון של נשיא צרפת מקרון, או של כל מנהיג מערבי שיבחר. בינתיים הוא לא רואה את מלאך המוות שלו שאותו הוא לא רוצה לפגוש.

ראש הממשלה נפתלי בנט, רואה עצמו ניטראלי למהדרין, מה שמכשיר אותו כמתווך בין התוקפן לקורבן, והתוקפן הוא איש הק.ג.ב. הסטליניסטי שמנהיגו טבח במיליונים מבני ארצו. היכן הבושה של ראש ממשלת המדינה היהודית שקמה על עיי החורבן של העם בגלל שליטים אכזריים, חסרי מעצורים ואפס מוסר, שהיהודים היו הקורבנות שלהם. זה מה שאמר לפני שנתיים יאיר לפיד, כיום ראש הממשלה החליפי ושר החוץ ואדם שמזכיר, וטוב הוא עושה, שהוא בן של ניצול שואה. "הבושה מתה והיא חיה בבלפור". אז הוא היה באופוזיציה. עכשיו הוא בשלטון. אז מה בדבר הבושה של הקרמלין במרס 2022? הבושה מסתתרת במרתפים, היהירות נוסקת לגבהים.

כיסוי הבושה

ה"עמדה הניטראלית" שמדינה ישראל נקטה גם בכול הקשור לקליטת פליטים מרוסיה נתקלה הפעם בדעת קהל ברורה ומהדהדת בישראל. אור קטן בחשכת עולמנו. ובשעה שממשלת ישראל מצויה במנזר שתקנים בכול הקשור בתוקפנות הרוסית באוקראינה, היא קולנית מאוד לגבי קליטת העלייה מארץ זאת. שם רואים זאת כעידוד לבריחה.הקהילה היהודית באוקראינה מכירה יפה באפשרות אנשיה להגר לישראל. יהודי אוקראינה, שחושבים לבוא לישראל, לא זקוקים לפרסומת. שכן בישראל הקריאה לעלות משמשת פרסומת לסוכנות היהודית שעבר זמנה ולשרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה, תפקיד ומשרד מיותר שמשמש לצרכים קואליציוניים. והייתי מוותר גם על המונח האנכרוניסטי "עלייה". הם לא עולים מארצות השפלה להרי הימלאיה ולא ממדינה טוטליטרית למדינה ערכית. הם מהגרים שזקוקים למקלט מפני הפצצות והטילים הרוסיים.

זה אמור לגבי הדאגה כביכול לקהילה היהודית הגדולה ברוסיה, שמא יבולע לה, אם ממשלת ישראל תצא נגד שליט רוסיה.גם זה חשש מופרך. פוטין מסתדר יפה עם הקהילה היהודית שצמרתה, לפחות רובה, הדתית והפוליטית, תומכת בו ויש לו עניין בינלאומי שלא לפגוע בה. ולא בגלל היחסים עם ישראל.

לפתע נזכרים בפוגרומים

זה ועוד. באי אלה מכתבים למערכות העיתונים וברשתות החברתיות מצאנו התייחסות לאוקראינה, תוך כדי אזכור כי האוקראינים שיתפו פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. והיו כאלה שהפליגו לעָבָר רחוק יותר - לפוגרומים. זה נכון שבאוקראינה עשו פוגרומים ביהודים אבל יהודים נרדפו ונרצחו גם בספרד, בין היתר, ובמקומות אחרים. גם בעירק המזרח תיכונית היה פוגרום, ה"פארהוד" בשנת 1941 כאשר 180 יהודים נרצחו ו-2,500 נפצעו ורכושם נבזז ונהרס. ונכון שבאוקראינה היו ששיתפו פעולה עם הנאצים. כמוהם היו ברומניה, בהונגריה, ביוגוסלביה, בבולגריה וברוב ארצות הציר והכיבוש. וגם בשוודיה ושוויץ הניטרליות, וגם בהולנד המתקדמת וצרפת הנאורה. באוקראינה הוכרו על-ידי "יד ושם" אלפיים וחמש מאות חסידי אומות העולם.

אך מדוע לפזר את תחמושת הזיכרון הזה עם יש מטרת בול - גרמניה הנאצית בעצמה. ומגרמניה זאת באה אלינו הקנצלר אנגלה מרקל, אחת המנהיגות הגדולות של אירופה בת זמננו, כדי להיפרד מאתנו לקראת פרישתה. בשבוע שעבר בא אלינו הקנצלר החדש אולף שולץ לביקור קצר כדי לקבל את ברכת הדרך. גרמניה נמנית כיום עם ראש החץ נגד התוקפנות הרוסית - גם בדרגי הממשל וגם בדעת הקהל. ואגב גרמניה הפוסט מלחמת העולם השנייה היא המדינה שממנה באים הכי הרבה תלמידים ומורים לבית הספר להוראת השואה ב"יד ושם". גרמניה עושה רבות כדי לכפר קצת על עברה תוך כדי הדגשה חוזרת ונשנית שאין כפרה מוחלטת למה שהנאצים עוללו לעם היהודי. פוטין, לעומת זאת, מפליא לעשות כדי לשקם את הסטליניזם העולמי והאכזרי ולחזק פלוטוקרטיה מושחתת, במקום הקומוניזם.

סוריה - אמרנו כבר.

הסיבה היחידה המשמעותית לעמדתה המחפירה של הממשלה כלפי הקרמלין היא כידוע לכולם, האפשרות שיש לישראל לפעול נגד כוחות ומתחמים של אירן בסוריה בתמיכתה בחיזבאללה בלבנון. לדעתי, כמי שעוקב אחר המציאות ונפתוליה, רוסיה לא עושה זאת מאהבת ישראל. אירן היא יריבה שלה בסוריה, גם ביטחונית וגם כלכלית. וזה עושה לה טוב אם לא היא זו שצריכה להתעמת עם האירנים אלא, מבחינתה, שליחת המצווה שלה - היא ישראל. ולהערכתי ישנה עוד סיבה חשובה לא פחות. רוסיה מכרה לסוריה טילי קרקע אוויר משוכללים שיכולים לפגוע במטוסי חיל אוויר שלנו כשהם מצויים באוויר. בוודאי שזה איום רציני שהפיקוד הבכיר בצה"ל מכיר בו. עם זאת, לדעת מומחים בדבר, לרבות בחו"ל, שמסתמכים על הביצועים של חיל-האוויר הישראלי, המטוסים שלנו מסוגלים לנטרל את האיום של הטילים הרוסיים. רוסיה לא הייתה רוצה שתרחיש כזה יתממש.

אבל גם מעבר לשיקולים האלה שהם טקטיים ביסודם, הרי אסטרטגית, בעלת בריתנו הגדולה, והקהילה היהודית שבה, רוצות שנתייצב לצד ארה"ב שעומדת בראש המערכה נגד פוטין. מה היוהרה הזאת של מדינה קטנה במזרח התיכון שצינור החמצן שלה בא מארה"ב, לעמוד מן הצד או לשבת על הגדר, מה שנוח יותר.

מה שמעציב הוא שהציבור, או חלקו לפחות, מקבל זאת כדבר מובן מאליו. זה טוב לישראל. כמו שהוא קיבל את טראמפ המושיע שהכיר בירושלים. סוציופת ורפוּי שכל. וככל שהעניינים באוקראינה הולכים ומסתבכים ככה מתגלה שיש לנו עסק עם נשיא שבוי בתוך עצמו שמעטים, אם בכלל, יודעים כיצד הוא רוצה להפוך את רוסיה לאימפריה, כפי שהייתה. פוטין הוא אכזרי מטראמפ וקר כקרח של קמצ'טקה. זה ועוד. אלה מטוסים מופעלים נגד עמדות פרו אירניות בסוריה? האם אלה מפציצי "סוחוי 25" רוסיים או אֶפ 35 האמריקנים, תוך שכלול ישראלי שמתאים לצרכים שלנו? זה אמור אגב, לגבי האיומים שלנו על אירן. עוצמתנו, היא בכלי המלחמה המשוכללים ביותר שמספקת לנו ארה"ב ובעת פקודה ומצוקה לאומה, כמו במלחמת יום הכיפורים, ראינו את הרכבת האווירית האמריקנית שתכליתה הייתה למלא מיידית את ההפסדים של כלים וחומרים שאבדו לנו במערכה הקשה.

אנחנו במצב שאנחנו כי, לפי המכון למחקרים אסטרטגיים, ארה"ב העניקה לישראל מאז הקמתה ב-1948 סיוע במישרין ובעקיפין בסדר גודל של 170 ביליון דולרים. ואנחנו -"מוישה גרויס", לפי ההגדרה היידישאית, לא מתייצבים לצידה של בעלת הברית הגדולה שלנו. גם אם וושינגטון הרשמית ברוב סובלנותה כלפינו מבינה את המניעים לעמדתנו, דעת הקהל באמריקה ובעולם לא מבינה זאת. וזאת אותה וושינגטון וזאת אותה דעת קהל שאנו מבקשים שיזדהו עם חששותינו בכול הקשור לאיום אירני. איזו דו-פרצופיות מוסרית ופגומה, הגיונית ומדינית. לא מוצע שאנו נהיה גרורה של מעצמה או שנמעיט בנחישותנו להגן על המדינה שלנו בהתאם למציאות ולנסיבות שאינן סטאטיות. זאת התבונה של כל מדיניות ובוודאי של מדינה כמו ישראל.

גם אם הגמגום הישראלי ישתפר במקצת ונשמע ונראה אי-אלה עמדות ברורות של תמיכה בעם האוקראיני,וגם אם ראש הממשלה ושרת הפנים יגיעו לנתב"ג כדי לקבל פליטים מאוקראינה, אות קין על מצחה של ממשלת השינוי לא יימחה.