הרבה קש

"הקורבן הראשון של מלחמה היא האמת" - קבע הסנאטור הייראם ג'ונסון האמריקני באמצע המאה העשרים. שקרים ותעמולה מלווים כל מלחמה באשר היא. כך, גם במלחמה באוקראינה. בשנות המרד באלז'יריה השמידו הודעות דובר הצבא הצרפתי את אוכלוסיית המדינה שלוש פעמים, ודוברי המורדים מ-FLN חיסלו את אוכלוסיית צרפת בערך באותה התלהבות.

משמעות הדבר, שהציבור ברוסיה, באוקראינה ובכל רחבי העולם מוזן בהרבה שקרים ובהרבה דברי תעמולה ולוחמה פסיכולוגית, כמו בכל מלחמה בזמן החדש. אולם, עתה עומדת לרשות הרמאים טכנולוגיה מתקדמת מאוד, בטלקומוניקציה ובמחשבים, ובאמצעותה הם יכולים לתעתע בקהל, כמעט מבלי יכולת להבחין בין מידע אמיתי לבין שקרים, בין "אותות" לבין "רעשים", כהגדרתה של האמריקנית רוברטה ואלסטטר, חוקרת ההפתעה בפרל הרבור.

קוראים לזה, דיסאינפורמציה. כלומר, השתלת מידע שגוי ומטעה בתוך מבול המידע, שמעוררת מלחמה; ויש לה כוונות זדון, או רצון לפאר צד מסוים, ולהוריד מערך הישגי הצד האחר. ביודענו זאת, נצטרך לבחון היטב את המידע, ובעיקר, סיפורים על זוועות, שעולל צד מסוים.

עם כניסת הצבא הגרמני לבלגיה במלחמת העולם הראשונה, נפוצו סיפורי זוועה על התנהגותו בבלגיה. אלה לוקטו בקפדנות על-ידי הבריטים, והופצו ברחבי העולם, כדי להשחיר את פני הגרמנים. ועדה בריטית בראשות לורד ברייס, היסטוריון ידוע אז, חיברה דוח מזעזע על התנהגות הצבא הגרמני בבלגיה. חמש שנים אחרי המלחמה טרם הצליחה הממשלה הבלגית לאמת ולו סיפור אחד מדוח ברייס.

בעלי זיכרון טוב וכושר דלייה (אִחזוּר) כבר איתרו בין התמונות שכביכול באו מהמלחמה באוקראינה, הרבה תמונות ישנות, שנוצלו ליצור אפקט מרשים. ואני מבטיחכם, שהגל עוד יגאה. כלומר, אל תאמינו מהר מדי לדיווחים, ובעיקר, לא של פרשנים, שאינכם יודעים מי "האכילם" במידע. הקרב התודעתי במלחמה מחייב הונאה, הסברה ולוחמה פסיכולוגית, שכל דבר בה כש̤ר. ושוב - העלו את סנאטור ג'ונסון על ראש שמחתכם.

אפילו דובר צה"ל שלנו סובל מאמינות לא-גבוהה, בין השאר, כיוון שהוא "קול אדוניו", ומשרת אותו ולא את האמת, או את ההיסטוריונים ואת חוקרי המלחמות.

בעיית המיעוטים

משבר אוקראינה מצביע על בעיה קשה בעולם - קשה לנהל מדינה רב-לאומית. למיטב ידיעתי, אין מדינות חד-לאומיות בעולמנו. כלומר, קיומן של מדינות מותנה ביכולתן להתגבר על העימות/ים הלאומי/ים בתוכן; או, ליתר דיוק, במדיניותן כלפי מיעוטים בתוכן.

משך עשרות שנים הושיב השלטון הקומוניסטי בברית-המועצות מיליוני רוסים במדינות מפתח ממערב להרי אוראל, כדי לשנות את הדמוגרפיה שלהן. כך, נוצרה בפועל שליטה רוסית במדינות הללו. במלים אחרות, הן נכבשו גם דמוגרפית על-ידי רוסיה. כעת ברור, שאם תתפתח מלחמה כוללת באוקראינה יעמדו הרוסים באוקראינה לצד מוסקבה, כמו אחיהם הבדלנים בחבלים הפורשים במזרח אוקראינה.

מטרות רוסיה

מ̤עבר לתביעה הכללית להשיב לרוסיה את כבודה האבוד כמעצמה, הניח פוטין על השולחן תביעות מסוימות מאוד - כמו לפנות את הכוחות הזרים (כלומר, של נאט"ו ושל ארצות-הברית) ממדינות, שהיו פעם בברית-המועצות, ו/או בברית וארשה. כמו-כן, להפסיק את המשא-והמתן לצירוף אוקראינה לנאט"ו. פולין, אוקראינה ורומניה ייפגעו מהיענות לדרישות רוסיה ואולי גם המדינות הבלטיות. נראה, שצירוף אוקראינה לנאט"ו הוא עניין, שאין כוונה לממשו בקרוב. לעומת זאת, מוצבים כעת בפולין וברומניה כמה אלפי חיילים אמריקניים וסוללות טילים קרקע-אוויר (טק"א).

ההיערכות על גבולות אוקראינה נועדה לאותת לארצות-הברית, שרוסיה רצינית. התשובה האמריקנית הייתה, והנה עיצומים (סנקציות), שאינם מגרדים את פרוות הדב הרוסי. אז לא יהיה אירוויזיון ברוסיה ולא גמר בכדורגל, בכדורסל, או בטניס שולחן. אם המערב יתעקש, לא יהיו לו פחם, נפט וגז, שמגיעים אליו מרוסיה. ונראה מה כואב יותר - חורף קפוא במערב אירופה, או אי-קיום תחרות זמר נלעגת.

הטירוף של ממשלת הזדון להצטרף לעיצומים על רוסיה מצביע על חשיבה תת-אינפנטילית, על שעבוד מדינת ישראל לפרוגרסיווים האמריקניים ועל התעלמות מעובדה ברורה - הרוסים שכנינו בסוריה, והם מכתיבים מה ייעשה בתחומה. דרך אגב, הרוסים, כנראה, גם נגד פעולה ישראלית נגד מתקני הגרעין האירניים. כך, במקום לשמור על שכנות טובה ומכבדת, הריקא והפוחז, שמנהלים את ממשלת הזדון, החליטו להתעמת עם הדב הרוסי. למה?! כנראה, התשובה צריכה להינתן על-ידי מומחים בפסיכותראפיה. אני, הקטון באלפִּי, למדתי דברים אחרים לגמרי.

אִיוּן נאט"ו

קיים ויכוח גדול על סוגיה כביכול תיאורטית: תוך כמה זמן יגיע צבא רוסיה לחופי האוקיינוס האטלנטי? הדעות נעות בין ימים ספורים לעשרה ימים.

הוויכוח מדגיש את היעלמותו של גורם במערכת - נאט"ו, הברית הצפון-אטלנטית, שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה. מסוף שנות הארבעים, כמו במלחמת העולם, סמכה אירופה המערבית, שארצות-הברית תגן עליה; וזה עלה מיליארדים רבים למשלמי המיסים האמריקניים. כיום שורר במערב אירופה מזג-אוויר פציפיסטי, והיא עוברת דלדול הרוח, תוך אובדן יצר הקיום. למדינותיה צבאות מגוחכים - אולי רק לטקסים ולמצעדים. כלומר, אם תפרוץ מלחמה באירופה, על ארצות-הברית יהיה להוציא שוב את הערמונים מהאש עבור מערב אירופה, כמו בשתי מלחמות העולם ובמלחמה הקרה.

כמה נשיאים אמריקניים ניסו לשכנע את האירופים להשקיע יותר בביטחונם ובנאט"ו (הם דרשו שני אחוזים בלבד מהתמ"ג), ונדחו בקש. ממשל ביידן, שגם הוא מוכה פציפיזם ומדולדל רוח, תקף את הנשיא דונלד טראמפ על שלחץ בדרכו הלא-דיפלומטית על האירופים להשקיע יותר בנאט"ו. הוויכוח לא הוכרע, ועובדה נקבעה בשטח - לנאט"ו יש מטה מפואר בבריסל, שבראשו עומד יֶנס סטולטנברג, אך זה בלון ריק ונפוח. תהליך אִיוּן נאט"ו הואץ בשנות התשעים למאה הקודמת, אחרי המלחמה הקרה הראשונה. למרות שמשנת 2014 ברור, שרוסיה שבה להיות גורם בעל עוצמה באירופה, לפחות, ויש לה כוונות התפשטות, לא השתנה יחס המדינות החברות לברית, ונאט"ו ממשיכה להתאפס.