במורדות הדנייפר שועטים טנקים

רוחות מלחמה נושבות בעולם. רוסיה פלשה לאוקראינה. המהדרין יאמרו 'פוטין פלש לאוקראינה'. בעולם המערבי, שבעקבות תאונה היסטורית מוזרה וטראגית מדינת תל-הביב נמנית עליו, מקובל שבמלחמה הזאת יש טובים ויש רעים וברור לכל במי צריך לצדד. הפגנות סולידריות עם אוקראינה בחיפה ובתל-הביב. תמונות נוגעות-ללב של פליטי-מלחמה אוקראינים משודרות בכל מקום ובכל זמן. האוקראינים אף מרשים לעצמם לקרוא ליהודי העולם להתגייס כמתנדבים בצבאם, נגד ה'צורר' הרוסי. ההשוואה בין פוטין להיטלר מוצפת בכל מקום, אבל אחרי נסיון של כשמונים שנה בהשוואות מהסוג הזה (שלגיטימיות רק כשהן נעשות על-ידי צד מסוים של המפה הפוליטית) קצת קשה להתרגש מכך.

כדי להבין את הסכסוך הנוכחי, כדאי להכיר את תולדות יחסי רוסיה-אוקראינה. אין צורך להאריך בכך משום שמערכת היחסים בין שתי המדינות הינה בת כמאה שנה. לפני-כן היה שטח האדמה המכונה כיום אוקראינה, שטח רוסי שכונה 'קייב של רוס'. תושבי אותו אזור כונו אז קוזאקים. הקמתה של אוקראינה ('מדינת גבול' בשפה האוקראינית, שהינה דיאלקט של השפה הרוסית ולא שפה סלאבית אחרת, כמו פולנית או בולגרית) הייתה ב-1917, כחלק מ'המלחמה הגדולה' כפי שכונתה אז מלחמת העולם הראשונה. היה זה בתוך תהליך הניתוח שנעשה לאימפריה הרוסית שפרשה מהמלחמה בעקבות 'אוקטובר האדום' והמהפכה הקומוניסטית. לאחר כשנתיים כבש הצבא האדום את המדינה שזה אך נולדה והחזיר אותה לשליטה רוסית, הפעם תחת המשטר הסובייטי. לאחר קריסת ברית-המועצות ונפילת הגוש-הקומוניסטי, נהייתה אוקראינה למדינה עצמאית.

המערב שניצח, לכאורה, ב'מלחמה הקרה', ניסה להעריב גם את רוסיה עצמה, אולם הרוסים לא כל-כך ניסו להתמערב. אז באוקראינה ראה המערב את חוד החנית שלו נגד רוסיה, שעדיין לא מקבלת את הצדק המערבי ואת הפוליטיקלי קורקט ואת כל מערכת המוסר המערבית הנאורה והמתקדמת. המערב, שטורח כל העת להחצין את סלידתו מהתרבות הרוסית ויותר מכך את הבוז שהוא רוחש לה (בעיקר משום שיש לו יותר כסף ומכוניות ואולי אפילו מחשבים, אבל יותר חשוב - פצצות-אטום), רוצה שבמורדות הדנייפר ישלטו כוחות של נאט"ו. זהו ויכוח אסטרטגי עתיק יומין שבא לידי ביטוי גם בזמן מלחמות נפוליאון, לפני מאתים ועשר שנים. האוקראינים מאז ומעולם היו שכירי חרב של כל המרבה במחיר. השם בוגדן הוא שם נפוץ באוקראינה. וכאן אנחנו גם מגיעים לסיפור היהודי.

ובכן, לעם ישראל יש חשבון ארוך טווח עם הקוזאקים-אוקראינים. חשבון ארוך כאורך-הגלות במורדות הדנייפר. אצל הפולנים הייתה שנאת-ישראל רבה אולם היו שם גם אנשים שהתייחסו ליהודים בהגינות. גם ברומניה רוויית האנטישמיות היו אנשים שהייתה להם חמלה בסיסית אפילו כלפי יהודים. כך גם ברוסיה ובהונגריה ובאוסטריה ואפילו בגרמניה עצמה.

המבוגרים בודאי זוכרים את השיר על הסוסים הדוהרים במורדות הדנייפר, שיר הלל לגדודי בודיוני שדהרו לקרב. יש כאלה המנסים לקשור את השיר למלחמת העולם השנייה ולגנרל סמיון בודיוני שלחם בחזית נגד גרמניה (יתכן שמדובר באחד מאבות-אבותיו) אולם הקרב המדובר הוא פוגרום ביהודים ואותם גיבורים היו דוהרים מ'קרב' הגבורה הלזה כשתינוקות יהודים משופדים על קצה כידונם. גם את השם בוגדן, שהוזכר לעיל, היהודים מכירים היטב מפרעות ת"ח ות"ט הזכורות בתולדות עמנו לדראון עולם.

שנאת ישראל

במלחמת העולם השנייה, בשעה שרוסיה טשטשה לפי-שעה את האנטישמיות שלה, הקוזאקים דוקא שיתפו פעולה עם הגרמנים מתוך שמחה. בייחוד נהנו לקחת את חלקם בהשמדת היהודים. את 'העבודות המלוכלכות' שהגרמנים אניני-הדעת התקשו לבצע, כמו למשל רצח נשים ותינוקות, הקוזאקים ביצעו בהתלהבות יתרה. לא שיש איזושהי מדינה באירופה שאינה מתבוססת בדם יהודי עד צוואר, גם אין מדינה באירופה שלא היו בה משתפי פעולה עם הגרמנים בעיקר בעניין השמדת היהודים, אולם כנראה הקוזאקים הם מהגרועים והשפלים שבהם אם לא הגרועים ביותר.

טוב, אם נמשיך עם החשבון היהודי הלאה, נגלה מהר מאוד שגם רוסיה טובעת בדם יהודי על כל שעל. ובכן, בחשבון היסטורי אין כאן טובים ורעים. אין כאן אפילו רעים יותר ורעים פחות. יש כאן שתי אומות רוויות שנאת-ישראל שנלחמות זו בזו ואנו צריכים לאחל בהצלחה לשני הצדדים. כל זאת מהצד היהודי.

אולם בחשבון המדיני העולמי, מחרחרי הסכסוך הנוכחי הם לא פחות ולא יותר מאשר השמאל העולמי הנאור והמתקדם. ניתן להתקומם ללא הפוגה בוויכוחים קולניים על נסיבות ועל ניתוח כוונות, אולם העובדות הן כאלה - בזמן שנשיא ארה"ב היה רפובליקני שלא ספר את השמאל (ובגלל זה הם רחשו לו שנאה עזה, השתמשו נגדו במנגנון תעמולה מטורלל וביצעו נגדו הפיכה שלטונית) נמנעה התנגשות בין מזרח ומערב וצצו להם חמישה הסכמי שלום במזרח-התיכון ובאירופה. ועכשיו, כשהשמאל העולמי הצליח לתפוס את השלטון הן בארצות-הברית, הן באירופה והן בישראל, רוחות-מלחמה מנשבות מכל עבר. אז גם אם יאמר מישהו שזה רק ענין של חוסר מזל שגרם לכך שדווקא בתקופת שלטונו של השמאל מגיעות המלחמות, ממזל רע שכזה באמת כדאי לשמור מרחק.

ועכשיו כדאי להבין את השלכות הסכסוך הנוכחי. ובכן, מי שסבור שהצבא הרוסי לא יצליח במשימתו אינו אלא טועה. רוסיה תכבוש את אוקראינה, או שתצליח להחליף בה את השלטון, ונאט"ו לא יורשו להכנס לגבולה. זו הייתה המטרה של פוטין, הוא מעולם לא הסתיר את כוונותיו והוא מוכן לשלם מחיר גבוה תמורת ההרחקה של נאט"ו מתחומי 'מדינת הגבול' שלצדו. זאת עדיין לא מלחמת-עולם, זוהי רק הכנה אסטרטגית של רוסיה לקראת מלחמת העולם הממשמשת ובאה. שיפור עמדות. מלחמת העולם הצפויה היא מלחמה שהשמאל מצפה לה כבר למעלה ממאה שנה ועכשיו, כך מסתבר, הוא כל-כך קרוב להגשמת חלומו הרטוב - 'קרב-אחרון במלחמת-עולם'.

מלחמה זו, מסתבר מאוד שלא פוטין יפתח בה ושהיא תיפתח דווקא באזור המפרץ הפרסי, אולם מהר מאוד היא תגלוש לאירופה. מלחמה שתהיה אכזרית ואיומה יותר משתי מלחמות העולם המוכרות לנו (או לסבים ולסבתות שלנו) גם יחד. 'עולם ישן עדי יסוד נחריבה' הם שרים במאה ומשהו השנים האחרונות. כפי שניתן לראות בעינים בלתי מזוינות, זה מה שהולך להתגשם לנגד עינינו. אבל זה לא יקרה עכשיו. לאירן עוד אין נשק גרעיני וזה יקרה רק כאשר אירן תהיה מוכנה. כלומר, כשיהיה לה נשק גרעיני. עכשיו השמאל העולמי דואג לכך, ובראשו השמאל ה'ישראלי', שכלפי חוץ מציג את עצמו כמתנגד לאירן גרעינית אולם כששגריר ישראל באו"ם מביע מחאה על התגרענותה של אירן הם מכריזים עליו כעל 'מינוי פוליטי'.

ברית הגנה

הדבר היחיד שבנימין נתניהו פעל למענו במלוא המרץ ושהתנגדתי לו בכל מאדי, היה ברית-הגנה עם ארצות-הברית. היום כבר ניתן לראות כמה התמזל מזלנו שזה לא קרה. לא רק משום שהמלחמה המתרגשת עלינו עכשיו היא לא מלחמה רגילה, זוהי מלחמת תרבויות - מזרח נגד מערב - ועם ישראל אינו שייך לא לתרבות המזרח ולא לתרבות המערב. אלא בעיקר משום שהמלחמה הזאת כנראה תחריב את המערב עד היסוד.

במערב אומנם אוהבים לזלזל במזרח באופן די קבוע. המזרח הוא אקזוטי ובלתי-רציונלי בעיני האדם המערבי הממוצע. אולם המזרח אינו נופל מהמערב מבחינה טכנולוגית וצבאית, למעט נשק גרעיני, ובני המזרח נכונים להלחם, דבר שכבר לא ניתן לומר על בני המערב. אמרתי למעט נשק גרעיני, משום שארצות-הברית דאגה תמיד להחזיק ברוב הנשק הגרעיני בעולם. אולם ארצות הברית מצויה מבחינה גאוגרפית בבידוד משאר חלקי העולם ואיש אינו יודע, גם בארצות-הברית עצמה, לאן יופנה הנשק הגרעיני שלה.

מה שכן, אפילו היום, בפתח המערכה הראשונה, לא בטוח שיש מי שיודע באיזה נשק בדיוק ישתמשו במלחמת העולם השלישית. לגבי הרביעית, יש יסוד סביר להניח שאיינשטיין צדק.