הכרח בל יגונה <br>

הנהגות שתי המפלגות הערביות ומפלגת השמאל מר"ץ רואות בהחלטה על איסור נישואים בין ערבים ישראלים לבין נשים פלסטשתיניות מהרשות הפלשתינית חוק גזעני. החוק אינו אוסר, כמובן, נישואים כאלה אלא את זכותו של החתן הערבי להביא לארץ ולאזרח את כלתו הפלשתינית. ברור מדוע המפלגות הערביות קוראות לחוק חוק גזעני אבל, נבצר מבינתי להבין מדוע מפלגת השמאל מרץ רואה בהחלטה זאת החלטה גזענית. החלטה זאת היא בגדר "הכרח בל יגונה" לאור מצב המלחמה בין ישראל לרשות הפלשתינית והמאבק על הישרדותה של מדינת היהודים.

הטיעון של המפלגות הערביות לעומת הטיעון של מדינת ישראל

לכאורה, המחלוקת היא בין הסתמכות על תפישת עולם דמוקרטית וזכותו של אזרח להביא לביתו את אשתו הזרה, כמקובל בחברות דמוקרטיות, לעומת הטיעון של המדינה המבוסס על מצב המלחמה בין ישראל לרשות הפלשתינית. המדינה טוענת, להגנתה, שאין מדינה בעולם שתסכים להכניס לשטחה אזרחי מדינת אויב. מדינת ישראל אינה מתנגדת לנישואי ערבים ישראלים עם פלשתיניות וערבים ישראלים הרוצים להינשא לפלשתיניות יכולים לעשות זאת ברשות הפלשתינית ולעבור להתגורר שם. הרי הטריטוריה של הרשות הפלשתינית היא הבסיס למדינה הפלשתינית שהם חולמים על הקמתה.

האמת מאחורי הטיעונים של שני הצדדים

הטיעון הגזעני מטעם המפלגה הערבית מתבסס, לכאורה, על עקרונות דמוקרטיים אבל, מאחורי הטיעון הדמוקרטי מסתתר האינטרס העיקרי: נשואים בין ערבים ישראלים לפלשתיניות מהרשות הפלשתינית והבאתן לישראל הם אמצעי עוקף מו"מ בין ישראל לרשות הפלשתינית למימוש "זכות השיבה".

אומנם הטיעון הישראלי שמדובר על מצב מלחמה הוא לגיטימי בהחלט, אך מאחורי הטיעון הזה מסתתר טיעון נוסף: הגנה על ישראל כמדינה יהודית. מתן זכות להבאת כלות פלשתיניות לישראל חותרת תחת האינטרס היהודי-ישראלי למנוע את "זכות השיבה" ולהבטיח רוב יהודי ומדינה יהודית.

מאחורי נימוקים בעד ונגד מסתתר הקונפליקט הישראלי-פלשתיני. המפלגה הערבית חותרת להפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" ולחסל את אופיה היהודי. סעיפי חזון "מדינת כל אזרחיה" כוללים, בין השאר, חיסול כל החוקים והסמלים שישראל היא מדינה יהודית, כולל חוק השבות והחלפתו בזכות השיבה. מפלגה זו אינה מכירה בזכות ההגדרה העצמית של היהודים ובזכויות ההיסטוריות של יהודים לארץ זו. מפלגה זו שואפת להקים לצד המדינה הפלשתינית "מדינת כל אזרחיה" על חורבות המדינה היהודית.

בעד מדינה פלשתינית לצד ישראל - לא על חורבותיה

המפלגה הערבית טוענת שהפלשתינים הם "עם ילידי" ובתור שכאלה יש זכות לאוכלוסייה הערבית לזכויות היסטוריות על הארץ. האג'נדה הפלשתינית הטוענת להיסטוריה ארוכת חיים בטריטוריה של מדינת ישראל מבוססת על כמה גירסאות: הפלשתינים הם צאצאי הכנענים, או: הפלשתינים חיים כאן מאז כיבוש הארץ על-ידי הערבים ב-640 לס'. כלומר הם בעלי הארץ הזאת כבר 1,482 שנים. אבל, המחקר ההיסטורי של הארץ הזאת מפריך את שתי הגירסאות הללו. אין כל בסיס לטענה שהערבים הם צאצאי הכנענים. כל בר-דעת יודע שמוצאם מחצי האי ערב. ובאשר לטיעון השני: המחקרים מוכיחים שב-640 לא הייתה התנחלות רבתי של ערבים בארץ ורק כ-30,000 התיישבו במספר ערים כמו טבריה ובית שאן בבתים שהוחרמו מיהודים. צבא הכיבוש הערבי המשיך בכיבושיו והערבים העדיפו להתיישב בארצות עשירות יותר כמו מצרים, עירק, סוריה ולבנון.

פרופ' משה גיל קבע במחקרו שהארץ הייתה תחת שלטון כיבוש ערבי אבל לא הייתה ארץ ערבית מבחינת הרכב אוכלוסייתה. רוב האוכלוסייה הייתה נוצרית - צאצאי פיניקים, ארמים והלניסטים. על-פי הערכות חוקרים הנוצרים המשיכו להיות הקבוצה האתנית-דתית הגדולה ביותר עד לפחות אמצע המאה ה-14. על-פי מפקד האוכלוסין העות'מאני הראשון מ-1516 (לפני כן חסרים נתונים רשמיים) חיו בארץ מיעוטת האוכלוסין כ-123,000 תושבים וכ-80,000 מתוכם היו מוסלמים. זאת העדות הראשונה על רוב מוסלמי בארץ דלת האוכלוסין. מספר המוסלמים גדל בקצב איטי והפריצה הגדולה במספר המוסלמים החלה בשלהי המאה ה-19 ומספרם הגיע ל-525,000 ב-1914. אבל, 50% מתוך אלה היו מהגרים חדשים מארצות ערב ולאחר מלחה"ע הראשונה הייתה הגירה בלתי חוקית של מוסלמים לארץ תוך העלמת עין על-ידי ממשלת המנדט הבריטי. כך הגיע מספרם של המוסלמים לכ-1,200,000 ב-1947. ההגירה הזאת נמשכה לארץ בשל האפשרויות הכלכליות ואפשרויות התעסוקה שהיו בארץ בזכות משקיעים יהודים, ארגונים נוצריים, התנועה הציונית וממשלת המנדט.

לסיכום, אומנם האג'נדות הפלשתיניות חסרות בסיס אבל, לכל קיבוץ אנושי יש זכות להגדרה עצמית ולכן יש עם פלשתיני ולו זכות למדינה והפתרון לסכסוך הלאומי הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות, פלשתינית ויהודית. אבל, הפלשתינים חייבים להכיר בכך שגם לעם היהודי, עם בן 3,000 שנים, יש זכות להגדרה עצמית והמחקר ההיסטורי מוכיח שיש לו היסטוריה ארוכת שנים וזכויות היסטוריות בארץ זו. הפתרון לסכסוך הישראלי/יהודי-פלשתיני יבוא כאשר הפלשתינים וערביי מדינת ישראל יכירו בזכותו של העם היהודי למדינה.