דם על הידיים

צוּנַמִי

באיחולי קריאה אוהבת, הקדיש יעקב ברזילי את שירו, "צוּנַמִי", לאוהבים לאהוב ולהיאהב:

"צָמַח פֶּרֶא בְּתוֹכִי
יוֹם יוֹם אֲנִי מְנַכֵּשׁ עֲשָׂבִים שׁוֹטִים
וְשׁוֹתֵל זַרְעֵי אַהֲבָה
הִתְאַהַבְתִּי בַּחִיּוּךְ הַמָרוּח עַל פָּנַיִךְ
מַזְכִּיר לִי עָלִים חֲסִינֵי שַׁלֶּכֶת
אָהַבְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בְּעֲנָנִים מְשַׁיְטִים בַּשָּׁמַיִם
עוֹשִׂים פִּרְסֹמֶת לֵאלֹהִים
וּכְשֶׁיִּנְבְּטוּ הַזְּרָעִים
וְצוּנַמִיִ שֶׁל אַהֲבָה יָצִיף נִשְׁמַתִי
תְשׁוּקוֹתַי מְשׁוֹטִים לִסְפִינַתִי".

האירוע הספרותי, "מברגן בלזן ללִבּה של השירה הישראלית" - על שירת השואה של יעקב ברזילי, בהנחיית אביחי קמחי, התקיים במוזאון חצר היישוב הישן בירושלים. השתתפו בו - שרה אהרוני, שרה אוסטרוב ועצמון יניב (דוברים), נעם גילאור (קריאה) וחני דינור (שירה).

[קישור להסכת האירוע]

צעיר אמיץ

מסיר את כובעי בפני בארי, בכורו של רנ"ג נעם רז - איש הימ"ם, שנפל בקרב בכפר בורקין בשומרון. הנער העז לתבוע מהשר עמר בר-לב, שהגיע להלווית אביו למרות בקשת המשפחה, לעזוב את המקום בטרם יתחיל להספיד את אביו. נער צעיר ואמיץ מאוד, שהתעשת, והביע בצעד נועז, דווקא בהיותו בשיא אבלו, את מה שרוחשים רבים.

בהספדו, רק לאחר עזיבת השר, מתח בארי ביקורת קשה על התנהלות כוחות הביטחון באירוע. "היה לכם את המיקום של הבית. טיל אחד ולא היו מסכנים חיים של חמישים לוחמים, שכל אחד מהם שווה [יותר] מכל הממשלה הזאת...", תהה.

לפני ההלוויה תקף בארי את ראש הממשלה, באומרו, "בנט, הדם של אבא שלי על הידיים שלך". כשבפחדנותו כי רבה, חמק ראש ממשלת הזדון, הכחש והמרמה לבית המשפחה ביישוב קידה בבנימין, כהרגלו, כדי לא להיתקל במפגינים - הסביר לו הבן את דעתו עליו, ואמו הוסיפה גינויים לבנט.

"אני לא יודע איך אתה מסתכל על עצמך במראה". כך אמר הנער לבנט - "אני מאשים אותך [במות אבי] כמו שאני מאשים את המחבל". והוסיף: "הרסת את ההזדמנות שלך. רוצים לראות מישהו שאנחנו מאמינים בו. לא מגיע לך להיות בבית שאבא שלי חי בו. מקווה שאתה מקשיב ולא רק מהנהן".

יכולים להניד ראש, ולפטור את העניין באמירה השטוחה, כי אין שופטים אנשים בצערם. לכאב העמוק של בני משפחת רז על השכול נוספה אכזבה מרה ממי שהיה מזכ"ל מועצת יש"ע, ובגד בתומכיו ובכל עם ישראל תמורת ההנאה לממש, בחסדי רע"ם והרשימה המשותפת, את חלומו להושיב את עכוזו על כיסא ראש הממשלה.

יישר כוחכם, בארי ואפרת רז, על העוז להגיד בפניו את מה שבלבכם ובלב רבים מאוד מבני עמנו. מן השמיים תנוחמו.

מסקנה

אזרח פשוט, אפילו אם הוא איש היי-טק עתיר שכר, חסר כל יכולת להתמודד כהלכה מול הדורסנות הפלילית של המשטרה ושל הפרקליטות, שתופרות תיקים - זו מסקנתי מפרשת גל הירש, שאין בה כל חידוש לגבי מגוון אירועי התפירה שחווינו עד כה, והם רבים מדי.

להירש תפרו תיק, כיוון שגלעד ארדן, השר דאז לביטחון הפנים, הציעוֹ כמועמד למפכ"ל משטרת ישראל. המשטרה והפרקליטת לא רצו, שייכנס לתחומיהן, יחטט בהם, ויעשה גלים. די היה להם במה שעולל להם אלוף הרצל שפיר בזמנו. דרך אגב - די דומה לנסיבות תפירת התיקים לאביגדור קהלני, לרפול איתן ואולי לחיים רמון.

אנשי המשטרה והפרקליטות אינם מממנים את הוצאותיהם, כשהם רותמים את המשאבים הממשלתיים, שהפקרנו בידיהם ללא כל בקרה, נגד אזרחים, שאינם מוצאים חן בעיניהם, או עלולים להתנקש בזכויות, שחמסו לעצמם. מול דורסנותם אין די במשאבים של אזרח רגיל. ואיני מתייחס רק ללחץ הנפשי ולפגיעה ברווחה ובבריאות, שעובר במהלך עינוי הדין מי שמואשם על לא עוול בכפו רק בגלל גחמת המשטרה ו/או הפרקליטות ובגלל אדישות מערכת המשפט.

ראו מה אתרע לעמוס ברנס ע"ה, שחוקריו עברו על כל חוק אפשרי, כדי להרשיעו, וכששוחרר ניסו להקטין מאוד את הפיצוי, שהמדינה שילמה לו. יש עוד הרבה עמוס ברנסים בבתי-הסוהר שלנו ומחוצה להם - אנשים, שמערכת האכיפה דרסה על לא-עוול בכפם, והותירה אותם שבורים ומוכים נפשית, גופנית, בריאותית וכלכלית. אנחנו יודעים רק על המפורסמים, שנחלצו מציפורני השיטה הנבזית של תפירת תיקים - יעקב נאמן, דרור חוטר-ישי, רפאל איתן, אביגדור קהלני ועוד.

אינכם חייבים לקרוא את "המשפט" לפרנץ קפקא, כדי להבין, שסדום משגשגת כאן, בחסות היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, מערכת המשפט והגורמים, שמתירים בפועל, או באדישותם, למשטרה ולפרקליטות להתפרע. וכשתיק כזה מסתיים, די במקרה (עיינו בערך עמוס ברנס), או בזכות שופט צדיק (עיינו בערך אביגדור קהלני) - בזיכוי, אין המדינה מזדרזת לפצות את האזרח הנתפר, אלא ממשיכה להתעמר בו, ולא תעניש את מי שתפרו לו תיק, ותחייבם לפצותו ולשפות את המדינה על אלפי השקלים, שהוציאו לשווא בתפירת התיק. הם יחזרו לשגרה, וימשיכו להתעמר ללא מורא בחפים מפשע, בהתאם לגחמותיהם.

אינם יכולים

מאז פרעות תשפ"א. כלומר, כשנה, רותח השטח, ועל הקיר כתוב, כי בקרוב צפוי חידושן בהיקף רב. לא-מעטים אומרים, שהפרעות נמשכות בעצימות נמוכה יותר, אך באותה הכוונה ובאותה שנאה יוקדת; ואני מסכים אתם - למרות האיפול, שמטילים תקשורתנו, משטרתנו וצבאנו על הפרעות, הנמשכות בירושלים, ביהודה, בשומרון ובערים המעורבות.

הכל מחכים לגפרור, שיצית את האש; וזה יכול לקרות מחר בבוקר. קצינים במשטרה משוכנעים, כי גם היום לא יוכלו למנוע התלקחות בערים המעורבות. מתברר, כי חסרים למשטרה מידע מודיעיני וכוח-אדם, ובמצב הנוכחי "ברור לנו, שסבב ההסלמה בתוך הערים והכבישים זה רק שאלה של מתי").

בינתיים, אחר היסוסים ועיכובים, הכריזה הממשלה, כי משמר הגבול יהיה המשמר הלאומי, והמשטרה תתחיל עוד מעט לגייס אליו מתנדבים ותוספת סגל. למה כל כך מאוחר וכל כך באטיות?! כנראה, קיוו, שהכלב ימות בינתיים, או שהפריץ ימות, כמאמר הפתגם. אפשרות סבירה יותר: היו צריכים לשכנע את מנצור עבאס להסכים לצעד הזה.

כלומר, שוב יופקרו חיי האזרחים היהודיים וביטחונם, ושוב יינתן לפורעים הערביים חופש פעולה. אחר-כך יסבירו שוב, שחידוש הפרעות נגרם על-ידי אלימות של קיצונים משני הצדדים. חס וחלילה, לא בגלל בטלנות השב"כ והמשטרה. וחוזר חלילה.

סגנון

האלימות, שהפגינו בימים האחרונים ח"כ אחמד טיבי וח"כ עופר כסיף (באירועים שונים) נגד שוטרים, מאפיינת את המצב הפוליטי. חוצפת הרשימה המשותפת גואה עקב היותה הדֶבק האחרון, שמחזיק בשלטון את ממשלת הזדון, הכחש והמרמה - הפיבוט של מבצע "שומר הכיסא".

אלימות פיזית, הפכה, כנראה, לסגנונה של הרשימה המשותפת, בנוסף לאלימות המילולית הידועה של אנשיה. את אלימותם מעודדת העובדה, שעד היום לא טיפלו הכנסת והמשטרה בח"כ איימן עודה, שתקף פיזית לפני כמה חודשים את ח"כ איתמר בן-גביר ליד מיטתו של מחבל, ששבת רעב בבית-החולים קפלן.

אינטרס

כזכור, ממשלת הזדון, הכחש והמרמה עלתה, כביכול, לשלטון מתוך כוונה להגן על הדמוקרטיה הישראלית, שהייתה בסכנה. לכן, קידמה עד עכשיו חקיקה, הפוגעת קשות בזכויות האזרח, וידה עוד נטויה על חרויותינו. לכן, דרך אגב, התנגדה הקואליציה בחמת-זעם לאפשרות, שתקום ועדת חקירה לעניין שימוש המשטרה ברוגלות.

לשמחתי הקצרה מאוד, הצליחה האופוזיציה לגבור על המתיימרים להיות חסידי הדמוקרטיה, והכנסת החליטה ברוב של קול אחד (בקריאה טרומית) על הקמת ועדת חקירה כזו. אני בטוח, שהדמגוגים, שרוממות הדמוקרטיה בפיהם ומעשי נוכלות ורשעות בידיהם, יעשו מעל ומעבר לחבל בקבלת ההחלטה. דרך ארוכה מצפה לה בכנסת ובוועדותיה עד שתהפוך לחוק, אם בכלל.

לממשלת הבלע יש אינטרס חיוני לא לחקור את עניין הרוגלות, שיכול לפגוע קשות במי שקשרו קשר להעלותה לשלטון - המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ומערכת המשפט - גם באמצעות שימוש ברוגלות הללו. אנחנו רואים רק את קצה הקרחון, ולגורמים שונים בממשלה הנוכחית, וגם לגורמים כלכליים, יש אינטרס, שלא ייחשף הקרחון.

נשענים

שנאת יהדות חריפה מובילה כמה מהפוליטיקאים הישראלים להשמיץ את החרדים בסגנון הזכור לרעה משנות השלושים במאה הקודמת, של העיתון "דר שטירמר". יותר מכל זוכה לגנאי אוטו-אנטישמי מועצת גדולי התורה של החרדים, שהיא לצנינים בעיני שונאי היהדות בתוכנו.

עד כמה נקלים האוטו-אנטישמים הללו ניתן לראות כעת. הם יושבים בממשלה, שנשענת, מבחירתם, על קולות חרדים מוסלמיים, שמועצת [גדולי] השורא קובעת את דרכם. לתפארת שנאת ישראל, שמנווטת את דרכם של האוטו-אנטישמיים, המאושרים מן המצב המתועב.

שאלה?

המבצע בעיר ג'נין, שאיני נכנס לפרטיו, מעורר תמיהות רבות. מותה של שירין אבו עאקלה, כאמור, אינו מטרידני כלל, אלא העובדה, שכוחות הביטחון אינם מפיקים לקחים, ועושים שוב-ושוב את אותן הפעולות, שהמחבלים מכירים, וכנראה, גם הכינו תגובות מתאימות.

קוראים לשיטה, "סיר לחץ" - צרים על בית מכל כיווניו, כדי להכריח את היעד - מחבל מבוקש - להסגיר את עצמו. תוך כך, בתוך עיר עוינת וצפופה נחשפים הלוחמים לאש עוינת. האם שווה היעד את הקרבתם?! לדעתי, עדיף לחסלו באחת ולא להסתבך בתהליך ארוך של "סיר לחץ" ממושך, שאעלול להיות מלווה בקורבנות מצדנו.

דעתי מנוגדת לרוח הרעה, המרחפת שנים על מערכת הביטחון, שמנסה להישאר טהורה כשהיא מתעסקת עם מחבלים, שדם על ידיהם במקום להיפטר מהם. לדעתי, כל מחבל וכל מתכנן של פיגוע מכל סוג שהוא הם בני-מוות. אנחנו צריכים לעשות לו חסד, ולשה̤ד אותו, מהר ככל האפשר, כדי שיוכל ליהנות כמה שיותר מחסדיהן של הטובות בבתולות, שמובטחות לו, לפני שאחרים יתפסו אותן.

מערכת ביטחון, שמקריבה את חיי בנינו, כדי להישאר טהורה בעיני טהרנים ובעיני אומות העולם, הנה מערכת, שמועלת בתפקידה.

גילה את אמריקה

בין גדרה לחדרה מפרידים 84 ק"מ. בני גנץ, שר הביטחון, התעורר בוקר אחד, וגילה (להפתעתו?), כי מזימת הערבים - גם ערביי ישראל (שמנהיגיהם שותפיו לממשלה, ורק בקולותיהם הוא מכהן בתפקידו) - לכווץ את מדינת היהודים לשטח הזה. יפה שהתחיל להבין, אחרי כל כך הרבה שנים, אך לא הבין כלל, כי זה חלק חשוב בתוכנית השלבים לחיסול מדינת ישראל. הם הצהירו על זה בריש גלי במסמכים, שפרסמו לפני שנים. כעת זה נעשה בעידודה של הממשלה, שהוא חבר בה.

בישיבה סגורה של מפלגתו, הקריא השר הודעת ואטסאפ, שכתב, לכאורה, ערבי (ואני מפקפק בזה מאז שקיבלתי אותה), לגבי השתלטותם ההדרגתית על המדינה. עם זאת, כדאי לקרוא היטב את ההודעה, שמתארת היטב את מצבנו החמור. לכן, אני מפקפק, שערבי כתבהּ. גנץ אומנם הבין, שמדובר בהודעה ויראלית, שלא ברור מי כתב אותה, והדברים מדאיגים. "לדבריו, כותבי ההודעה לא טועים. 'זה לא רחוק מהמציאות. אני מעריך שבתוך כמה שנים נהיה במצב שהמדינה היהודית תהיה בין גדרה לחדרה. אנחנו במרחק כמה שנים מזה'", טען.

מטעמו של גנץ נמסר, כי עלינו להקים את "רָשות המאה", כך שמדינת ישראל תיערך לכך, שמחצית מהאוכלוסייה תתגורר בנגב ובגליל. "יש חשיבות עליונה בשמירה על החוק והסדר בדרום והצפון, מתן יחס שוויוני ופיתוח כל האוכלוסיות במרכזי תעסוקה, בשיפור התשתיות, החינוך והבריאות", אמר. כמובן, השר לא התייחס כלל לחלקה של הממשלה, שהוא חבר בה, שעוסקת במרץ רב במכירת חיסול של המדינה היהודית ובוויתורים מפליגים לקיצונים שבערביי ישראל ולרשעות הטרור ברמאללה, כדי לשמור על כסאותיה.