זהירות סכנה

דווקא משום כך, הוא מזלזל בכל האקט, והאהבה כלל לא קיימת בליבו. אך גם דון ז׳ואן מושך כמוהו נופל ברשת. וכשהוא מתאהב, חברתו החטובה לשעבר (לירז אברה כ-מרטיי) מפילה אותו בפח, בהתערבות שהיא מפילה עליו: שיצליח לגרום לבתולה הביישנית להתפתות, ואז, כרגיל, להתנתק ולשבור את ליבה. נעמי יעיש בן אוזיליו, הזכורה לטובה בעדינותה ורגישותה מ"ביבר הזכוכית", נלכדת בפח שטמן לה ואלמון והסוף מסתכם בשבירת לב כל הנוטלים חלק במזימה.

כך כובש את הלב והעין ביופיו וכשרונו אדם שנל כחברו של ואלמון-דאנסני (והזכור מתפקידו בהצגת "גטו" המופלאה שעלתה השנה בסטודיו). הכשלון מגיע למרות עזרתו של המשרת של ואלמון, שגיב לוי המדהים ביכולתו הגופנית, באקרובטיות וביכולת הדרמטית העשירה והנדירה שלו. ממש מופלא. גם הוא זכור לטובה כשמילא תפקיד ראשי בהצגת "טוב" השנה. היפהפיות הממלאות את ההצגה הכה אירוטית ונועזת, עטויות בתלבושות המושקעות ביצירתיות ובעושר הפרטים, בכובעים המסוגנים וביכולת התנועה הן ספיר בן רובי, רחלי שלי אקנין, גאיה גור אריה ומיקה שיבק המשמשת כדוורית בין האהובים, וכן תמר קורנבלום ונעמי הררי כצמד העורבים - שחלקן במימוש עיצוב התנועה הכה יחודי של עמית זמיר, מעניק להן חלק וויזואלי מנצח בהצגה. עיצוב התנועה של עמית זמיר והוויזואליה העשירה נתמכים במוזיקה המקורית הכה משמעותית של יוני גבורה.

ההצגה ״יחסים מסוכנים״ אינה מיועדת לשמרנים חסודים. לצעירים בני ימינו לא זר מראה חשיפת הגוף וקטעי ההתעלסות שבטוב טעם החלטת הבימאית ללצ׳וק לא מוצגים עד תומם. החלטת הבימאית להחשיך את המתעלסים ברגע מסוים ולעבור עם התאורה למקום אחר על הבמה, מעניקה תחושה זהה לצפיה בסרט. כך הקהל לא נרעש. ההצגה תוססת, זורמת, והחלק הדומיננטי בהצגה של ההתעלסויות לא נראה מיותר, אלא חלק טבעי ובלתי נפרד מהעלילה. בימויה המזהיר של ללצ׳וק, המעניק תכונות מהאגדות לדמויות, מעמיד הצגה המשדרגת את המחזה זוכה הפרסים לדרגת חוויה לא שגרתית.