בכ"ז איילת שקד

אפתח בכך שיש לי הערכה רבה לחברי בצלאל סמוטריץ, הן ברמה אישית והן ברמה הציבורית, וכך גם לחבריי איתמר בן-גביר, אורית סטרוק ואחרים ברשימת 'הציונות הדתית', אשר זכיתי לבצע עימם פעולות רבות למען התורה, העם והארץ.

עם זאת, יש לי גם הערכה רבה לחברתי איילת שקד, הן ברמה האישית והן ברמה הציבורית, ולדידי, כאיש ימין דתי-ציוני-לאומי, מדובר בבחירות הקרובות, במידה מסוימת, בשאלה את מי אני אוהב יותר - את אבא או את אמא? את אחי או את אחותי?

ודוק, ברמה המהותית ישנה זהות אידיאולוגית כמעט מלאה בין אנשי רשימת הציונות הדתית לבין אנשי רשימת הבית היהודי, וב-95% מהעניינים הם חושבים אותו דבר. לא לחינם הוצע לניצנה דרשן-לייטנר מקום בשתי הרשימות. ההבדלים הם בעיקר בסגנון או בטקטיקה, אבל מדובר בגוונים מאוד דומים של אותו צבע. ועובדה היא שעד כינון הממשלה האחרונה, לפני פחות משנה וחצי, היו בצלאל ואיילת חברים טובים, והיה שיתוף פעולה פורה בין כל מרכיבי הציונות הדתית. וכשם שהרב עמיחי אליהו דילג לאחרונה בקלילות מ'הציונות הדתית' אל 'עוצמה יהודית', וצבי סוכות עשה את הדרך ההפוכה, וכשם שעידית סילמן דילגה בקלילות לפני שנה וחצי מ'הציונות הדתית' אל 'ימינה', כך יכול יום טוב כלפון להשתבץ בקלות ברשימת 'הציונות הדתית', ומיכל וולדיגר יכולה להשתחל בקלילות אל רשימת 'הבית היהודי'.

בכ"ז, בנסיבות שנוצרו ובקונסטלציה הפוליטית העכשווית, אני סבור שיש להצביע ל'בית היהודי', מכל הסיבות הבאות:

ראשית, הסקרים מלמדים באופן עיקבי שאין לגוש נתניהו 61 מנדטים ללא 'הבית היהודי'. כך גם הם מלמדים ש'הבית היהודי' מתקרב מרחק נגיעה מאחוז החסימה. לכך יש להוסיף את העובדה שאותם מאה אלף מצביעי הבית היהודי הם רובם ככולם אנשים שלא יצביעו ל'ציונות הדתית' או לחרדים ולליכוד, ולפיכך ממילא לא ייגרם נזק לגוש נתניהו אם שקד לא תעבור את אחוז החסימה. ברור לכל בר-דעת כי עדיף ששקד תעבור את אחוז החסימה, תגדיל את גוש הימין ל-61 מנדטים ומעלה, ולפחות ארבעת הראשונים ברשימת ה'בית היהודי' ייכנסו לכנסת, כאשר מדובר באנשי עשייה מהמעלה הראשונה, מאשר מצב שאמנם ב'ציונות הדתית' ייכנס מספר 12 או 13, אך הגוש יעמוד על פחות מ-61 מנדטים. אם נתניהו היה מצליח להתגבר על יצריו, או יצריהם של בני משפחתו הקרובה, היה עליו לוודא ש'הבית היהודי' עוברת את אחוז החסימה, כפי שעשה בעבר כאשר חשש שהציונות הדתית לא תעבור אותו.

שנית, בעוד שהציונות הדתית שבויה בידי נתניהו, ואין לה אופציות לאיים עליו פוליטית, הרי ששקד נמצאת בפוזיציה שונה לחלוטין ולמעשה אם היא תשלים לנתניהו את ה-61 הרי שהוא יהיה שבוי בידיה. מה שמזכיר איך נפתלי בנט, עם 3 מנדטים בלבד, סחט מנתניהו בקלות את תפקיד שר הביטחון. במקרה כזה אני מייחל לכך ששקד וסמוטריץ' יחדשו ימיהם כקדם, ייצרו ברית אחים, ובתנועת מלקחיים ייאלצו את נתניהו להיות איש ימין, על כל המשתמע מכך מבחינת החזרת המשילות, תיקון מערכת התביעה והמשפט, הרחבת ההתיישבות ביו"ש, בנגב ובגליל וכו'.

שלישית, איילת הוכיחה גם בממשלה הנוכחית, כשרת הפנים, את נאמנותה לערכים של התיישבות ציונית ושלמות הארץ. היא הובילה להחלטות ממשלה על הקמת יישובים רבים בנגב ובגולן, ודחפה כל העת למדיניות ציונית לאומית גאה, תוך שהיא מסייעת למוסדות הציונות הדתית ובולמת מאידך מהלכים שמאלניים, ואף מפצירה בבנט להפעיל את זכות הווטו. אחרי הקדנציה הקצרה של שקד במשרד הפנים, למדו אנשי הימין מה אפשר לעשות במשרד חשוב זה, ונראה שאין לאיש ימין כלשהו געגוע לשר דרעי בתפקיד זה. לאורך כל הקדנציה הייתה איילת אוזן קשבת לאנשי הימין, גם לכאלה שביקרו אותה קשות מהאופוזיציה, ומילאה בקשות רבות של אנשי ההתיישבות ביו"ש, מתוך אמונה בצדקת הדרך. על כך יש להוקירה ולהכיר לה תודה.

רביעית, החרטה של איילת על מהלכים מסוימים, כמו צירוף רע"ם לקואליציה, היא חרטה כנה ועמוקה. מגוחך לראות את אלה שמאמינים לעידית סילמן אשר קיבלה אתנן פוליטי בשביל "להכות על חטא" ולחצות את הקווים, אך מזלזלים בחרטה של שקד.

כללו של דבר, לו היה הדבר תלוי בי, הייתי מעוניין שכל זוג דתי-לאומי יפצל את קולותיו באופן שאחד מבני הזוג יצביע ל'בית היהודי' ומשנהו יצביע ל'ציונות הדתית'. אחרי הכל, כך נוהגים בתוך משפחה.