הגעתי לברקן עם נעמי רעייתי מ"בית אבא" ברמת-גן, המשמר את כל כתביו, כל קורותיו ומורשתו של אבי-מורי, אשר בדרכו - דרך אב"א אחימאיר - אני הולך כל ימי חיי. "בית אבא" - כמה יפה השם - נקרא כך באופן טבעי. הן זהו הבית שבו חי אבא, אבי, בעשור חייו האחרון, אבל גם כמעין תחליף לשם המקורי של יישובכם הגדול, כאן בלב השומרון. שם שעליו החליטה ועדת השמות הממלכתית והוסר מסיבות שעד היום אינן נהירות לנו לחלוטין, דבר שפגע בנו, בני המשפחה, ובמוקירי זיכרו של אבא.
לפני שנים ספורות נעשה תיקון חלקי של העוול, בקריאת השכונה המערבית בברקן - גבעת אבא, הנמצאת בהקמה. והנה היום נעשה תיקון גדול, בחגיגה הגדולה הזאת, בקריאת הכביש המוביל ממשרדי המועצה האזורית שומרון אל ישובכם - דרך אב"א אחימאיר.
אנחנו בני המשפחה שמחים על כך, מברכים את התושבים וראשי ברקן והשומרון, על ההכרה במעמדו ההיסטורי המיוחד של ד"ר אחימאיר - כפורץ הדרך הראשון במאבק לגירוש הכובש הזר הבריטי מארצנו, בהפגנות שהוא - האינטלקטואל, הסופר, העיתונאי, אוהב עמו - יזם כבר ב-1930.
אבא נפטר לפני שישים שנה, ב-1962, ערב שבועות תשכ"ב, כאשר יצא מביתו, בית אבא, אל בית בתו זאבה ברמת אביב. בשחקו עם נכדתו, עדה, חש ברע ונפטר, והוא רק בן 65. אבא הלך לעולמו חמש שנים לפני מלחמת היש"ע של ששת הימים. הוא לא זכה לראות את חלומו מתגשם - שיחרור ירושלים וחבלי המולדת ביהודה ושומרון.
בשנת 1912, לפני מאה ועשר שנה, והוא כבן חמש-עשרה, עלה הנער אבא גייסינוביץ' לראשונה לארץ-ישראל, ולמד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. כבר אז נקשרה נפשו בנופי ארץ-ישראל ההיסטורית, המקראית, כשהוא מטייל עם חבריו לכתה, במחזור ד' של הגימנסיה, ברחבי שומרון ויהודה השוממים. אלה היו הנופים שעליהם חלם בילדותו, בעיר בוברויסק שברוסיה הלבנה, בלארוס כיום.
בשנות החמישים, כאשר עבד במערכת האנציקלופדיה העברית בירושלים, הוא נהג לעלות אל ראש מגדל ימק"א בירושלים החצויה, ומשם לצפות לעבר העיר העתיקה, אל הכותל ושאר קודשי האומה. לדידו של אבא, מדינת ישראל המצומקת בלי חברון ומערת המכפלה, בלי בית אל, בלי שילה, בלי הר הברכה - היא ישראל הלא-שלימה, ניכה ריבונית, כי מלאכת השיחרור לא הושלמה. אל הכותל הוא התגעגע, כשם שהתגעגע לשיח השושנים במולדתו הפיסית.
אב"א אחימאיר לא זכה לראות בהתגשמות שלושה חלומות שלו: שיחרור חבלי המולדת שמעבר לקו הירוק, קץ הקומוניזם הרודני, והעלייה הגדולה של אחינו היהודים מרוסיה וממדינות חבר העמים. רבים מהם התנחלו ביהודה ובשומרון. למען מטרות אלה הוא נלחם בעטו השנונה. הן התגשמו רק כשהוא כבר לא היה עוד עימנו.
שנה לפני מלחמת ששת הימים, ב-1966, פירסמתי את מאמרי הראשון תחת הכותרת "בכוח הזכות". כתבתי - ברוחו של אבא - על הזכות שלנו ליהודה ושומרון. הדגשתי כי לא אנו ניזום, חלילה וחס, מלחמה כדי להגשים זכות זאת, אבל הוספתי, כי יכול להתהוות מצב שבו המלך חוסיין הוא שיפתח במלחמה עלינו, ואז נהדוף אותו מכל השטח שממערב לנהר הירדן. כך היה כעבור שנה. והשאר היסטוריה.
מעולם לא הייתה אי-פעם מדינה פלשתינית. עד 1967 השטחים הללו היו חלק מממלכת ירדן, בלי עצמאות ובלי אוטונומיה, ובלי דרישה לעצמאות לתושביהם הערביים. רק משישראל שיחררה אותם, קמה וצצה הדרישה המאיימת, מלווה בטרור רצחני ובתעמולה אנטישמית, להקמת מדינה לפלשתינים.
גם מבחינת הזכות של העם היהודי - אשר כדברי זאב ז'בוטינסקי עולה על הזכות של הערבים בטריטוריות אלה - וגם מבחינת ביטחון מדינתנו, וקודם כל בגבולות 1967 הצרים, אסור לנו לוותר על יהודה ושומרון, מתוך אשלייה כאילו זה מה שיביא את השקט והשלווה לפתח-תקווה, לנתניה ולכפר-סבא, או לקיבוץ בחן שעל גדר המערכת.
עם זאת, כדברי אב"א אחימאיר, עלינו לדאוג לגר הגר בתוכנו, לתת שוויון מלא, קודם כל לערבים שחיים במדינת ישראל והם אזרחיה. ושנית, כחזונם של מנחם בגין ויצחק שמיר, לאפשר אוטונומיה לערבים הפלשתינים בשטחים המשוחררים, לסייע להם כלכלית בניהול חייהם, ולדכא כל ניסיון של התארגנות לטרור ורצח יהודים.
כוחות הביטחון שלנו עושים זאת, גם בשעה זו - ואנו שולחים להם מטקס זה את ברכתנו. אבא היה גאה מאוד כששני בניו התגייסו כל אחד בתורו לצבא ישראל, ושירתו שירות משמעותי. לבטח היה גאה, שכיום ניניו מגויסים - או עומדים להתגייס. כמו בלוח שחמט, ישובים יהודים מתקיימים לצד ישובים ערביים. אנו רוצים גם בטובתם, בדו-קיום, אבל יעבור ככל הנראה עוד זמן רב עד שיבינו זאת, לנוכח "קיר הברזל" שאנו מציבים מולם - צבאי והתיישבותי.
כאן בשומרון קורם עור וגידים חזונו של אב"א אחימאיר, ישובים משגשגים, כבישים חדשים, אזורי תעשיה, שבהם עובדים ערבים ויהודים אלה לצד אלה. ואם תרצו זהו כמובן גם התגשמות חזונו של הנביא ירמיהו לאמור: עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ. שוב אני מודה על ההנצחה הנאה הראויה הזאת - ללכת בדרך אב"א אחימאיר. בהזדמנות זאת מזמין אתכם לבוא ולבקר ב"בית אבא" הרמת-גני, כי אל נשכח: דין רמת-גן כדין ברקן.
