הרהורים בעקבות פרשת "חיי שרה"(א)

אנחנו מספר ימים לפני קריאת פרשת "חיי שרה" ומספר ימים אחרי מערכת בחירות בישראל. לצערי, רוב אזרחי מדינת ישראל תמך בגוש אותו הוביל בנימין נתניהו. קיימת עוצמת פער בין עולם הערכים בפרשת "חיי שרה" ובין עולם הערכים, שאותו מבקש לעצב מחנה המונה 64 חברי כנסת בשנים הקרובות. יש ניגוד מוחלט בין יחסו של אברהם לבני עמים אחרים החיים כאן ובין יחסם של בכירים בממשלה ההולכת ומתגבשת למיעוט לאומי החי בתוכנו.

בשבת הקרובה, כשנקרא את פרשת "חיי שרה", נהיה עדים למשא-ומתן בין אברהם ותושבי קריית ארבע היא חברון. "בדרך כלל לשון התורה מקצרת בכל מקום בפרטים. מוותרת על תיאורי סביבה, נוף תלבושות, אפילו קלסתר פנים, אלא אם כן יש צורך בכל אלה", כך כתבה נחמה ליבוביץ בספרה "עיונים בספר בראשית" בבואה לדון בפרשת "חיי שרה".

חשוב שנשים לב לשאלתה של נחמה ליבוביץ - מדוע התורה שממעטת בתיאור הפרטים, היא זו שנהגה ברחבות אפית דווקא בפרשת חיי שרה בספר בראשית בתיאור המשא-ומתן בין אברהם ותושבי המקום, בני העם החיתי. ניתן למצוא תשובות רבות לשאלה "מדוע דווקא האריכה התורה בפרשה זו". המלבי"ם גם הוא שואל: "למה האריך בסיפור הזה"? רבים הם הפרשנים, שתשובתם לשאלה זו מתבססת על ההבנה, שהפירוט נועד להבליט בקנית מערת המכפלה סמל לראשית ההתנחלות בארץ על-ידי קניין קרקע בתוכה, כדברי בראשית רבה עט, ז'.

אני מעלה מתוך הפירוט וההרחבה האפית את דמות אברהם שלי. אברהם אבינו מתנהל בכבוד רב עם תושבי המקום בני עם אחר החיים בעיר חברון. תבונתו מבססת השקפת עולם מוסרית, לפיה הוא בא למקום בו חיים בני עמים אחרים, חיים בני אדם.

אברהם, שנושא עמו את בשורת "לֵךְ לְךָ" בשורה של "אֶעֶשְׁךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית, פרק "ב, פסוק ב'), הוא זה שנושא את הברכה, שיהווה אות ומופת לעמי העולם - "נִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" (שם, פסוק ג'), זה אברהם המסמל לי את הצניעות והענווה, ובעיקר את הכבוד שחובה לתת לאלו שחיים כאן - "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָֹּכֶם". אברהם נותן את מלוא הכבוד לבני עם אחר החיים בארץ. כשאני קורא את דברי אברהם אבינו לתושבי העיר חברון, חשוב לי שנדחה את תועבת ההסתה של הצינות הדתית, שחבל שבן גוריון לא השלים את מלאכת הגירוש של הערבים.

אברהם אבינו בא לכאן מחרן. הוא פגש בני עמים חיים, כמו חתים ויבוסים. לכן לשון פנייתו היא אדיבה ומלאת כבוד למי שחי כאן לפני בואו הנה - "גֵּר וְתוֹשָב אֲנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחוּזַת בַּיִת". אברהם אינו מנהל דיאלוג עם העמים החיים כאן בשם אני אדון הארץ, שלו היא הובטחה, אלא מתוך כבוד והערכה לכל החיים בארץ כנען. כי רק ביחד נבנה כאן חיים.

אברהם מכיר בקיומו של עם שחי כאן טרם בואו לארץ כנען. במשא-ומתן הוא קד "לְעַם-הָאָרֶץ לִבְנֵי-חֵת" (אני מודע לקיומו של הפירוש ש"עם הארץ" מתייחס רק למכובדים). הכבוד שרוכש אברהם לחיים כאן - לעם החי בארץ הזו - מהווה עבורי תמרור דרך לחיינו עתה בארץ הזו. אותו כבוד שחולק אברהם לעם אחר החי כאן בארץ, מחובתנו לחלוק בימינו לעם אחר החי כאן בארץ.

אם דיברנו על קניה, גם התורה מכבדת את זכרם של אלו שחיו כאן קודם. אברהם קנה את מערת המכפלה בכסף מלא, כאשר בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו, התורה מציינת, שקברו את אברהם "אֶל מַעֲרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר אֶל שְׁדֵה עֶפְרוֹן בֵּן צוֹהַר הַחִתִּי". למעשה מערת המכפלה היא קנינו של אברהם, אבל הכתובים לא מחקו לחלוטין את עברם של אלו שחיו כאן. מזכירים את עפרון בן צוהר בן העם החתי.

הפרשה מסתיימת בתיאור קבורת אברהם בידי בניו, ישמעאל ויצחק, יצחק שהיה על סף העקידה וישמעאל שגורש, כורתים יחדיו ברית עקודים ומגורשים כדי לחלוק כבוד אחרון לאביהם כדי לקבור אותו בארץ הזו. אני מייחל לכך, שבני העקודים והמגורשים, בני ישמעאל ויצחק, יכרתו ברית אחים לחיים בארץ הזו. ברית של חיים, בהם לא יהיו יותר עקודים ולא יהיו מגורשים מביתם. ברית של כבוד אחד לרעהו, ברית של כבוד אחד למאווייו הלאומיים של זולתו.