פסקת התבגרות, חמש הערות.

א) פסקת התבגרות (!), לא פסקת התגברות

פסקת ההתגברות מוזכרת, שוב ושוב, כביטוי לצורך להתגבר על פסילת חוקים של הכנסת על-ידי בית המשפט העליון. האמת פשוטה יותר: קיים צורך חיוני לערוך רפורמה במערכת המשפט, במיוחד לאור 74 שנות קיומה של מדינת ישראל. כולל פסקת התבגרות. נוכח בגרותה של המדינה ושל המערכת המשפטית, יש לבצע אסדרה, ולעגן בחקיקה מתאימה את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים. פסילת חוקים נעשית כיום מכוח סמכות ששואב בית המשפט העליון ומפרשנות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כביכול. הכנסת כופרת בכך ומכאן המחלוקת. נשיאת בית המשפט העליון הזהירה באחרונה, כי פסקת התגברות תיפגע בעצמאות המערכת המשפטית. היא הביעה תקוותה שהכנסת תימנע מכך. הקואליציה המסתמת נחושה לחוקק פסקת התגברות. פרטי החקיקה הם שייקבעו האם מדובר באסדרה או בפגיעה.

ב) נתניהו שמרן, זהיר וגם פחדן

כדאי לזכור: ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו הוא ביסודו איש שמרן, זהיר, מחושב, וגם פחדן. הוא לא יאפשר פגיעה שתחזור אליו כבומרנג. לראיה: נתניהו הוא שמנע תיקוני חקיקה נגד מערכת המשפט בתקופות חשוכות יותר מבחינתו - כשנפתחו נגדו עוד ועוד תיקי חקירה. שותפיו לקואליציה אומנם דוחקים בו לפסקת התגברות שתקטין למינימום את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים. אך קלושים מאוד הסיכויים/הסיכונים שהליכוד בכלל, כמפלגת שלטון, ונתניהו בפרט, יאפשרו פסקת התגברות קיצונית שתערער את מעמדו של בית המשפט העליון. נתניהו יודע היטב כי מדינת ישראל צריכה בית משפט עליון חזק ועצמאי, כדי שיוכל לגבות את המדינה גם כלפי חוץ, במיוחד בנושאים מדיניים וביטחוניים.

ג) נתניהו צריך שקט, וזמן

בניגוד לנטען בגנות נתניהו, כאילו הוא חייב פסקת התגברות כדי להתחמק ממשפטו - האינטרס האישי של נתניהו מחייב דווקא שמרנות והימנעות מפגיעה בבית המשפט העליון. שכן, הוא יצטרך בעתיד את בית המשפט העליון, בין שמשפטו יימשך ויגיע להכרעה (זיכוי/הרשעה) ובין הם יוגשו עתירות בעקבות הסדר טיעון - אם התביעה וההגנה יסכימו. נתניהו צריך עכשיו שקט, וזמן. משפטו מתנהל לשביעות רצונו. באי-כוחו מצליחים, בחקירות הנגדיות, להפריך חלק נכבד מעדויות עדי התביעה. בחלק מהמקרים הם אף מצליחים להצביע על עדויות שקר ומניפולציות - הן מצד התביעה והן מצד העדים שהציגה. ההצגה הגדולה עוד לפנינו, כשיעלו ויבואו עדים בכירים, ובהם: איל ההון ארנון מילצ'ן, ויאיר לפיד, שנהנה מטובות הנאה מצד מילצ'ן ובתו, וניצל לרעה את מעמדו כשר אוצר לסרסר ולנסות לקדם תיקון חקיקה שיעניקו למילצ'ן הטבות מס בשווי מאות מיליוני דולרים. התביעה עשתה הנחות ניכרות ללפיד, באופן מושחת ומופקר, במקום להעמידו לדין. למרבה האבסורד (והרשלנות), התביעה משתמשת בלפיד כעד תביעה נגד נתניהו. העובדות יובאו בפני בית המשפט.

ד) הריבון יחוקק, בית המשפט יבקר

אין ולא יכולה להיות מחלוקת: הריבון הוא הקובע. תפקיד הכנסת הוא לחוקק חוקים, למען אזרחי ישראל ולמען המדינה. תפקידה של מערכת בתי המשפט הוא לשפוט, לבקר. בסמכות וברשות ורק מכוח חקיקה של הכנסת - ולא מכוח פרשנות מניפולטיבית של שופט זה או אחר, גם אם מדובר באדם חכם ונועז וחיובי וגדול במשפט, כמו פרופ' אהרן ברק. פסקת התבגרות נחוצה עתה, במיוחד כדי שבמסגרתה תעוגן, סוף-סוף, בחקיקה, ותינתן לבית המשפט העליון בלבד (ולא לערכאות נמוכות) סמכות לפסול חוקים של הכנסת, למצער חוקים העומדים בסתירה לחוקים אחרים. פסקת התבגרות נחוצה במקביל כדי לאפשר לריבון, לכנסת, לבטל פסילת חוק או לחוקק חוק חלופי שיסדיר/שיתקן את הליקוי שהביא לפסילה. חקיקת פסקת התבגרות צריך שתעשה ברוב רגיל של חברי הכנסת - במדינה דמוקרטית, הרוב הוא הקובע; סמכות בית המשפט העליון לבטל חוקים צריך שתהה ברוב רגיל אך בהרכב של שבעה (7) שופטים לפחות.

ה) ראו נא מי מנסה להפחיד

היוזמה מצד מפלגות גוש הימין לחקיקת פסקת התגברות, מקפיצה רבים במחנה מרכז-שמאל. ובראשם: יאיר לפיד, בני גנץ, אביגדור ליברמן, ועוד צדקנים מסוגם. "קץ הדמוקרטיה", הם ומזהירים שקואליציה/ממשלה בראשות נתניהו תחוקק חוקים שייפגעו במיעוטים. "ביבי מנסה לברוח ממשפטו", הוא טוענים, למרות שהם צריכים לדעת: נתניהו לא יכול לברוח ממשפטו, בשום דרך. אישים אלה ורבים אחרים מנסים להפחיד את הציבור, משל השמים ייפלו אם תחוקק פסקת התבגרות. האבסורד הגדול: ראו נא מי טוען - לפיד, גנץ וליברמן - אישים אלה הם שמנעו הבאת 'הסכם ישראל-לבנון' לאישור הכנסת; אישים אלה עומדים בראש מפלגות שפועלות באופן לא דמוקרטי, בלא בחירות פנימיות על הרכב הרשימות, ובלי בחירות על ראשות המפלגה. הרכב הרשימות שלהם כולל מקורבים ואנשים עלומים. מפלגת הליכוד, לעומת זאת, היא הגדולה היחידה שפועלת בישראל באופן דמוקרטי, ומבצעת בחירות אמיתיות בהן משתתפים מאות אלפי מתפקדים. הנה-כי-כן, במקום לקשוט עצמם תחילה, הם מלינים על מנהיג (נתניהו) שנבחר בבחירות דמוקרטיות במפלגתו-שלו, ונבחר בכנסת על-ידי כשני מיליון מצביעים (כמיליון לליכוד וכמיליון למפלגות שהתחייבו מראש להקים עמו ממשלה).