להרגיש צרעת

חשבתם פעם איך זה להרגיש נגוע בנגע הצרעת, איך זה להרגיש דחוי, איך זה להרגיש מחלה מתפתחת ומדבקת, איך זה להרגיש מחלה אנושית מהלכת ומפזרת רסיסי חיידקים מדבקים? חשבתם פעם איך זה להיות צרעת?

הסתובבו ברחובות דוחא, מהמדינות הדיקטטוריות והעשירות, מהמדינות המתדלקות את הטרור בעולם, מהמדינות החשוכות המומחיות ברכישת כל דבר, מקיום מונדיאל במדינה אפלה זו ועד לרכישת ניצחונות.

הסתובבו ברחובות דוחא ותראו בכל פינה, בכל אצטדיון מרהיב, בכל קניון הזוי מפאר מטורף ועושר מנקר עיניים, את דמם של אלפי העבדים שנפלו על קידוש המונדיאל. הקשיבו לפכפוכי המזרקות, הנחלים, האגמים המלאכותיים ותשמעו את לחישות הדיכוי, העוול הנורא, המוסר המעוות, חוקי סדום והתנהגות עמורה.

חשבתם פעם איך זה להיות צרעת? הסתובבו בדוחא כיהודים, בלי דגל ישראל חלילה, בלי מגן דוד, בלי סממנים יהודים, ותגלו מהר מאוד איך מרגישה צרעת. הסתובבו בדוחא כיהודים גם אם אתם מארה"ב, מדנמרק, מבלגיה ומסין. אכלו בייקון, דברו בפלמית, תעברו ניתוח לקיצור האף, שירו "פרי פלשתין" במנגינת "לכה דודי". גם אם לא ביקרתם מעולם בישראל, אתם צרעת, אתם יהודים.

הצרעת גילתה את עוצמת השנאה ברחובות דוחא. הם גילו לתדהמתם כי שונאים אותם לא בגלל מלחמת ששת הימים ו"הכיבוש", לא בגלל מלחמת העצמאות וחזרת עם ישראל למולדתו. הם גילו לתדהמתם כי שונאים אותם בגלל יהדותם. שנאה תהומית, שנאה יסודית, שנאה כוללת של ערביי העולם. הצרעת גילתה את השנאה הבסיסית ליהודי באשר הוא, יהודי חרדי, יהודי מסורתי, יהודי חילוני, יהודי אתאיסט, יהודי מתבולל, יהודי משומד. כולם בסוף הם צרעת יהודית המאיימת על שלום העולם ושלום האנושות.

חשבתם איך זה להיות צרעת? שאלו את האוהדים הישראלים אשר בצר להם ובפחדם מחקו בדוחא את זהותם היהודית הישראלית, קיפלו בבהלה את דגל המדינה, הסתירו בפחד את תליון מגן דוד, ניסו ליישר את האף, לשווא, כדי לא להיחשף כצרעת וליהנות מכדורגל בינלאומי.

שאלו את העיתונאים הנמצאים בעין הסערה, חלקם זכו ממש להארה בהפיכתם לצרעת אנושית מהלכת על שתיים, בהם כאלה המוצאים צידוק לכל עלילת דם נגד יהודים, כאלה המבינים את מקורות השנאה, כאלה המתייצבים לצד שונאי המדינה למחות על עוולות הכיבוש, כאלה המצטטים את "הוגי הדעות", המתנגדים להתיישבות יהודית, החותמים על החרמת מדינת ישראל. בעיני ממלאי הרחובות בדוחא גם הם צרעת, גם הם מחלה שיש להעבירה מן העולם.

שאלו את העיתונאים המותקפים באלימות, בזעם בלתי נשלט, בפראות, בשנאה יוקדת, בבריונות מרגע ההבנה כי האיש עם המיקרופון הוא צרעת, יהודי. שאלו על תגובותיהם של חובבי הכדורגל ושונאי יהודים, אשר עוצמת השנאה לצרעת בוקע מגרונם רגע אחרי שחייכו והתראיינו לצרעת וגילו כי הם שייכים לעם המצורעים.

רחובות דוחא החוגגים, הרוצים עולם שמח בלי צרעת, הם תזכורת ססגונית, צבעונית, כעורה למאבק השורשי העקרוני, המאבק ההיסטורי בין הלאומים, הם התזכורת כי הדרך ארוכה יותר מהגלות להפוך מצרעת לבני אדם. העבודה הרבה, הסיזיפית התהליכית תתרחש רק בחינוך הדור הצעיר מצאתו מרחם אימו. הצרעת הזו, אלו בני אדם. יהודים אינם מפלצות, אינם צרעת. בדוחא קיבלנו תזכורת כואבת, ועל אף שונאינו כבוד גדול להיות יהודי.

בדוחא פגשנו את חולי השנאה מאבחני הצרעת. היהודים בדרך באמתחתם תרופה משככת כאבים, מרפאת צרעת, תרופה שכולה אהבה נוגדת רעלני שנאה, תרופה שכולה אור שתגרש את חושך הרוע, את אפלת האיבה.