לפני הניסיון לנתח ולהבין לעומק את הצעתו של יו"ר ועדת הכספים (הנצחי), בדבר חלוקת התפקידים והנטל בין בחרדים לחילוניים כפי שנוסחה על-ידו: "חצי ישרתו בצבא וחצי ילמדו בישיבה", ברצוני להעלות שאלה מקדמית ומתבקשת - מניין שאב מר גפני את החוצפה ועזות המצח להציע זאת בריש-גלי? אי-אפשר לעבור לסדר היום, היות שיש בזה משום התרסה ולעג לציבור העמל והנושא בנטל העיקרי. ובכל זאת יש מקום לבחון אם יש בהצעה ממש ואם היא בת-יישום?
אין זה סוד שלמרבה הצער "החלוקה" המוצעת על-ידו מיושמת בפועל, אך עד עתה לא ניתנה לה פומביות וכולם נהגו בה כבת יענה. אלו לא סופרים ולא משגיחים על מספר בני הישיבות ההולך וצומח לממדים מפלצתיים הנישאים על שכמם של אלה הנושאים בנטל. עד עתה הם נהגו בצנעא גם אולי מתוך בושת פנים ראויה שלא להתגרות ולהעיר את הנמר מרבצו.
ועתה לעצם ההצעה: כלל ראשון לבחינת הצעתו של ח"כ גפני יש לבדוק האם מתקיימת ההדדיות הנדרשת בכל הצעת וחלוקה שותפות. באשר לחצי המוצע לשירות צבאי: הגיוס מתבצע על-פי חוק שירות ביטחון, הוא נכפה על-ידי הצבא על כל חייב גיוס ללא הבחנה, מערכת הביטחון נוהגת בשקיפות מלאה ומספקת את הנתונים המלאים והעדכניים לכל דורש (במגבלות ביטחון שדה). לזה יש להוסיף את שירות המילואים המוטל עליהם בכל שנה בשנה ובמיוחד את הגיוס בזמן חירום. אם כך שניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת כי "החצי האחד" מקיים את חלקו.
באשר לחצי המוצע ללימוד בישיבה: ראשית יש להזכיר כי עם קום המדינה הייתה הבנה (סטטוס-קוו), לאפשר למספר מוגדר של תלמידים עילויים להקדיש את זמנם בלימוד תורה ובשמירה על הגחלת. הצעתו של ח"כ גפני מתעלמת וסותרת את אותה הבנה. מר גפני יודע היטב כי הצעתו החדשה אינה ניתנת למדידה ולפיקוח, אין זה סוד שרק 10 עד 20 אחוז לכל היותר מקדישים את זמנם ללימוד התורה ועומדים בהגדרה "תורתם אומנותם". לכן ניתן לקבוע כי הצעתו נותנת כיסוי ומקלט לאלפים או עשרות אלפי משתמטים ומתחמקים משירות.
יוצא מכך שאין בהצעתו של מר גפני כל ממש היא מפלגת ומקיימת חוסר שוויון הזועק לשמים. בימים שהאיומים על עצם קיומה של המדינה מבפנים ומבחוץ גואים והופכים לסכנה מיידית, מצופה הן ממר גפני והן מהרבנים ראשי התנועות החרדיות לקום, לזעוק ולקרוא לגיוס מלא של כל צאן מרעיתם ולו עד אשר יעבור זעם ועד אשר תסולק הסכנה.
מר גפני ומנהיגי הציבור החרדי, יודעים היטב כי סד"כ הכוחות של צה"ל, של המשטרה ושל השב"ס אינו יכול לענות על הצרכים והאתגרים הניצבים בפניהם. הכיצד הם עומדים מנגד ומפקירים את קיומה ועתידה של המדינה? הדעת לא יכולה להבין או להשלים עם גישתם זו.
מעבר לכל הסכנות האורבות לנו מצד האויבים, מבפנים ומבחוץ קיימת בתוכנו הסכנה של חציית "קו השבר" שבו "החצי" העמל והנושא בנטל יתפרץ ויכריז מתוך ייאוש ומצוקה "די - לא משתתף יותר במשחק המעוות הזה"! האם אנו נרצה מלחמת אחים? האם המציאות הנתונה היום תוכל להכיל מצב של "מלחמת-אחים בתוך מלחמה מול האויב"? לא ולא. סבלנו מספיק ועברנו חורבן וגלות מתמשכת, לא עוד!
בהיסטוריה היהודית היו אלו המנהיגים הרוחניים/תורניים שידעו לקרוא את המציאות ולהדריך את העם כיצד לנהוג. גם היום מצופה ממנהיגי הציבור החרדי לצד מנהיגי המדינה, לגלות את האחריות הנדרשת ולעצור את כדור השלג הזה המאיים על אחדותנו וקיומנו כעם וכחברה. מי ייתן והמונחים של "חצי בחצי" יישארו מונחים מתמטיים, ובכל המדובר בנו כעם וכחברה ישלטו בנו המונחים: אחדות ושותפות בנטל, אחדות-המטרה.
